התחזיות לעתידו של הים קודרות במיוחד. בין זיהומים כמו דליפת הנפט שהייתה כאן לפני שנה, הלבנת שוניות אלמוגים, דיג יתר והרים של פלסטיק, הערכות שונות מדברות על כך שבעוד עשורים ספורים הים יהיה ריק מדגים ומלא בפלסטיק. יש לזה השפעה עצומה עלינו ועל עוצמת שינויי האקלים שנחווה, וזה אמור להדאיג את כולנו.
כמו לרוב ימי המודעות שקשורים לשמירה על הסביבה, פעם לא הייתי מודעות לקיומו של יום האוקיינוסים. בשנים האחרונות, לצד המודעות והמעורבות הגדלה שלי, היום הזה (8.6) הולך ונהיה פופולרי גם בקרב לא מעט עמותות וחברות מסחריות. הוא מאגד סביבו ימי ניקוי חופים בחסות עמותות שונות, יוזמות פרטיות וגם לא מעט קמפיינים של חברות שמציגות אג'נדה ירוקה ויוצאות נגד זיהום הים באופן כזו או אחר: מעודדות מחזור, פועלות לאיסוף פלסטיק מהים ועוד ועוד, הכל כמובן תוך כדי קידום המותג הרלוונטי.
גם אם המטרה היא מסחרית, הצעדים האלה חשובים ומבורכים, וכל יום ניקיון או פעולה מונעת שמסייעת לשמירה על האוקיינוסים נקיים יותר היא חיונית. בכל זאת, לאוקיינוסים יש תפקיד ענק בעולם והשפעה עצומה על האקלים: הם מכסים כ-70 אחוז משטחי כדור הארץ, למערכות האקולוגיות שבהם השפעה מכרעת על כמות החמצן באטמוספירה, וגם הרוחות, הגשמים והטמפרטורה שאנו חווים מושפעים באופן ישיר ממה שקורה בים. הבעיה היא שבין קידוחי נפט עם פוטנציאל לזיהום, כמות פסולת בלתי נתפסת שנסחפת אל הים ודיג מאסיבי – הים והחיים בו נמצאים בסכנה מתמדת.
לכולנו יש אחריות לשמור על הים נקי, ונראה שיותר ויותר אנשים מבינים את זה. כמובן שעדיין יש מי שממשיכים לזהם ולזרוק זבל ללא חשבון, ולי אישית עוד לא יצא להסתובב בחוף נקי לחלוטין מחד"פ ובדלי סיגריות, אבל לא עליהם אני מדברת הפעם, ואני גם רוצה להאמין שהיום הם כבר מיעוט. רוב האנשים אוהבים את הים, נהנים לבלות בו וגם מבינים שחשוב שהוא יהיה נקי; קמפיינים להצלת צבי הים כבר שכנעו אותנו לוותר על הקשיות והמונים משתתפים בימי ניקיון ובשאר פעילויות שמטרתן לנקות את הים מהפסולת שיצרנו.
אלא שאת רוב הפסולת שנמצאת בים, פוגעת בבעלי החיים ומחסלת מערכות אקולוגיות שלמות בכלל לא אנחנו יצרנו. לא באופן ישיר בכל מקרה. כן, באוקיינוסים שלנו יש מאות מיליוני טונות של פלסטיק, ובכל שנה נוספים לספירה עוד 8 מיליון טון פלסטיק שמושלכים אל הים או מוצאים את דרכם אליו. אבל לא כל הפלסטיק הזה הוא קשיות וחד"פ: מעל ל-40 אחוז מהפלסטיק בים הוא בכלל פסולת דיג ובראשה רשתות. לשם השוואה, קשיות פלסטיק מהוות 0.03 אחוז מהפסולת הימית, ובכל זאת מישהו בחר שנתמקד בהן כשאנחנו מדברים על הצלת צבי הים.
הפלסטיק כידוע לא מתכלה, אבל כן מתפרק לחלקיקי מיקרו-פלסטיק שנאכלים על ידי יצורים ימיים, ואם אתם נוהגים לאכול כאלה, מגיע גם אליכם לצלחת ומשם לקיבה ואפילו למערכת הדם שלכם. אבל הפלסטיק הזה הוא רק חלק מהבעיה, וכמו בהרבה מאוד בעיות המשפיעות על שינויי האקלים, גם במקרה של האוקיינוסים הפתרון עובר דרך הצלחת שלנו.
דיג אחראי לא רק על זיהום הים בפלסטיק, אלא גם על הרג של מיליוני בעלי חיים ימיים - ולא בהכרח כדי לאכול אותם. על פי ארגון סי שפרד, כ-90% מהדגה בעולם נמצאת תחת הגדרה של דיג יתר. הביקוש הגבוה לדגי מאכל בעולם גורם לכך שהדיג נעשה בכמויות גדולות מאוד ובקצב מהיר מאוד, מה שלא מאפשר לאוכלוסיות הדגים להשתקם ולהתרבות, פוגע במערכות האקולוגיות הימיות ומוציא אותן מאיזון. הדיג המאסיבי גורם גם ללא מעט הרג עודף, כאשר ברשתות הדיג נתפסים גם בעלי חיים שלא אמורים להיתפס בהן כמו צבים, לוויתנים ודולפינים, שמהווים כ-20 אחוז מכל רשת דיג ולמעשה מושלכים חזרה לים מתים.
החדשות הטובות הן שיש מה לעשות, אבל זה לא מסתכם בלוותר על הקשית ולאסוף פסולת בחוף. כדי לשמור על הים ולשפר את מצב האוקיינוסים נדרשת מדיניות, נדרשים חוקי דיג נוקשים יותר ואכיפה של דיג בלתי חוקי, נדרש פיקוח קפדני על תעשיות מזהמות ונדרשת מודעות. ואולי לא הכל בידיים שלנו, אבל יש לא מעט מה לעשות בינתיים – אפשר לתמוך בארגונים שונים שפועלים למען הים, לתרום, לחתום על עצומות, ואפשר גם לאכול פחות דגים. אפשר להקטין את הביקוש ולהפסיק לתמוך בהרס הים שלנו באופן עקיף. מי רוצה את כל הפלסטיק הזה בבטן בכל מקרה?