כל מי שעבד אי פעם במכירות מסוג כלשהו יודע שחודש נובמבר הוא הזמן הלחוץ והמלחיץ ביותר בשנה. משופינג IL, דרך יום הרווקים הסיני, וכמובן גולת הכותרת  – הבלאק פריידיי, חודש נובמבר הוא חודש "חגי הקניות". וזה לא רק שאנחנו מגדירים ימי סייל כימי חג, אנחנו גם מתכוננים אליהם כמו אל חג. כשעבדתי בזמנו באתר סחר, הימים שלפני הבלאק פריידיי היו המלחיצים בחיי, משום שהמון עבודה קשה מושקעת בלהביא לצרכנים מבצעים "שווים", לחדש מלאים, לעדכן מחירים, להיות מוכנים בזמן וכמובן למכור. כמה שיותר.

אז ברור שהקמעונאים מתכוננים שבועות מראש לאירוע המכירות הגדול, אבל השנה גיליתי שזה לא רק הם. אנחנו רק באמצע אוקטובר, בלאק פריידיי מתרחש בסוף השבוע האחרון של נובמבר, ובכל זאת, בימים האחרונים אני שומעת יותר ויותר אודות חג הקניות. הכתבות באתרי החדשות כבר עוסקות בטיפים שיעזרו לכם למצוא את המחירים הכי נמוכים, ברשתות החברתיות בקבוצות שונות כבר נרקמות רשימות וויש ליסט ארוכות, וכולנו כבר במוד של לדחות את הקניות שלנו לחודש הבא, כשהמחירים יהיו ברצפה.

אני ממש לא נגד חסכנות, לקנות מה שצריך במבצע זה אחלה, אבל השאלה היא איפה עובר הקו בין "צריך" לבין קנייה לשם הקנייה. מבצעים, הנחות וימי מכירות זה מפתה, אנחנו אף פעם לא רוצים לצאת פראיירים, להרגיש שאנחנו מפספסים או לא משתתפים בחגיגה, ו"חג הקניות" פורט לנו בדיוק על המיתרים האלה. אבל בפועל, יש מבצעים, קופונים והנחות ברוב תקופות השנה, וכשאתם באמת צריכים משהו, אתם כנראה תצליחו למצוא אותו במחיר משתלם ככה או ככה. ואם זה לא משהו שאתם באמת צריכים, לא חבל על הבזבוז? ולא, אני לא מתכוונת לבזבוז הכלכלי.

כשאתם קונים דברים שלא באמת ישמשו אתכם, בהחלט אפשר להגיד שחבל על הכסף, אבל מה עם בזבוז המשאבים העצום והנזק הסביבתי הנלווה לכל חג קניות כזה? בין שינוע מזהם, אינסוף אריזות ומוצרים שלא באמת יש בהם צורך, חודש הקניות הפך לחודש השחור של כדור הארץ. בכל שנה מוציאים ישראלים בבלאק פריידיי מאות מיליוני שקלים, ובימים שאחריו משונעות לישראל עשרות מליוני חבילות. בכמה מזה באמת נשתמש וכמה יגיע לפח? שאלה מצוינת.

מחקרים מראים כי בערך 25 אחוזים מהפריטים שאנחנו קונים כלל אינם משמשים אותנו, כשמדובר בבגדים למשל, הנתונים מטרידים במיוחד: 85% מהבגדים שאנחנו רוכשים נזרקים תוך פחות משנה. ומה בעצם הפלא? מה שנקנה בזול גם הולך בזול. למי לא קרה שההזמנה ברשת הגיעה במידה לא נכונה, או שהבגד פשוט לא ישב יפה כמו בתמונה? לרובנו יש לפחות פריט אחד כזה בארון, שלא ילבש לעולם והתעצלנו להחזיר, ובסופו של דבר יום אחד כשנעשה סדר ימצא את עצמו בשקית זבל. והאמת היא שגם כשאנחנו טורחים להחזיר, זה לא בהכרח יותר טוב: לאחרונה פורסם כי רוב המוצרים מרכישות אונליין שאנחנו מחזירים לרשתות בכלל לא חוזרים למלאי, אלא נזרקים לפח בתום תהליך מיון לא מאוד קפדני.

הייתי בצד שמכור לקניות ומתפתה לכל מבצע, והייתי גם בצד שמעודד אנשים לקנות. אני מבינה בדיוק איך זה עובד, אני יודעת איך להציג מוצר ככה שתהיו משוכנעים שאתם חייבים לקנות אותו ושמבצע כזה משתלם לא יהיה עוד לעולם. אבל אני גם יודעת שתמיד יהיו עוד "סייל" ועוד מבצע, ושתמיד יהיה עוד מוצר חדש, או דגם משופר, שאתם 'ממש חייבים'. וזה לא בהכרח שהאנשים שמוכרים לנו משקרים לנו, הרבה פעמים הם ממש מאמינים במוצרים שהם מוכרים, גם אני קניתי לא פעם מוצר שמכרתי, ולא תמיד כי הייתי צריכה אותו. אבל היום אני בצד השני, היום אני רואה את ההשלכות של צרכנות היתר, היום אני עובדת בלשכנע אתכם לקנות פחות, ובעיקר לקנות חכם. ולקנות חכם זה לא רק לחכות לירידת מחיר או למבצע, זה גם לדעת מה לקנות; זה לבחור לפעמים דווקא את המוצר היקר יותר, בידיעה שהוא איכותי ויחזיק יותר זמן; זה להשקיע עוד שנייה של מחשבה ולבדוק מה עומד מאחורי המוצר ואיך נראה תהליך הייצור שלו; ולפעמים לקנות חכם זה גם פשוט לא לקנות, או לקנות בזמן אחר, דווקא כדי לא להמשיך להזין את המפלצת הזו שנקראת "חגי הקניות". ואם יש לכם תחושת החמצה ואתם מרגישים שאתם חייבים להשתתף בחגיגה, תמיד אפשר לקנות יד שנייה.