אין דבר בעולם שחשוב לי יותר מהמשפחה שלי. יש לי חברים, טובים וקרובים, אבל החברות הכי הכי טובות שלי הן אמא שלי ואחותי. כשיש לי ערב פנוי אעדיף לבלות אותו עם משפחתי בארוחה או במשחק קופסה (מי בא לקאטאן?) מאשר לצאת לבר עם חברות או לצפות לבד בנטפליקס. כשבן זוגי מופיע עד מאוחר, או יוצא למילואים, אני שוהה בבית הוריי. אני אוהבת את הביחד, את הצחוקים שלנו, ונהנית מארוחות משפחתיות בערב שישי או בחג, וגם סתם ככה באמצע השבוע. אבל יש יום אחד בשנה שבו אני בוחרת במכוון שלא לבלות עם משפחתי. זוהי השנה השלישית שבה אני מחרימה את אירוע יום העצמאות שאמא שלי ובעלה עורכים.
אני רוצה שיהיה ברור, אני לא מחרימה אוכלי בשר. אני טבעונית כבר 5 שנים, צמחונית 7, ומה שהתחיל ממניעים של חמלה לבעלי חיים התפתח עם הזמן לאידיאולוגיה של ממש ובחירה שנובעת גם משיקולים סביבתיים (ושיש לה גם יתרונות בריאותיים). הבית שלי טבעוני לחלוטין, אני לעולם לא אקנה מוצר מן החי ולא אבשל מזון מן החי, אבל רוב האנשים בחיי הם לא טבעונים. גם בן זוגי אוכל פה ושם בשר מחוץ לבית. לא גדלתי בסביבה טבעונית, אף אחד מהוריי (הביולוגים והחורגים) לא טבעוני, חוץ מאימי שמתנסה בחודשים האחרונים בפירותנות, ומתוך 7 אחים ואחיות, רק אחותי החורגת חולקת איתי את האידיאולוגיה הטבעונית והמקיימת, אבל עושה זאת מניו יורק הרחוקה.
ב-90 אחוז מהארוחות שאני אוכלת מחוץ לבית, אצל חברים או משפחה, יש גם מנות בשריות (או חלביות, או כאלה שכוללות ביצים) על השולחן, אני לעולם לא אעשה מזה מהומה ולרוב בכלל לא אדבר על זה אלא אם ישאלו ויזרמו איתי לדיון ענייני על מוסר, חמלה, בריאות ושמירה על הסביבה. אני מבינה שהחיים מורכבים ושלא כולם באותו מקום, וזוכרת שלפני 7 וקצת שנים גם אני אכלתי בשר ושזו עדיין תרבות שלטת בעולם, ובישראל במיוחד.
למעלה מ-10 אחוז מהאוכלוסייה בישראל הם צמחונים או טבעונים, ועוד לא מעט ממנה מגדירים עצמם כמפחיתנים, ובכל זאת - ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם מבין מדינות ה-OECD בצריכת בשר עוף לנפש, ובמקום הרביעי בצריכת בקר. מה שאומר שמי שאוכל בשר, אוכל הרבה מאוד ממנו, וזה קשור גם לתרבות החגים שלנו שסובבת לא מעט סביב אוכל, ובמיוחד סביב התפיסה שבשר זה חגיגי, ובגדר חובה על שולחן החג.
בתקופה הזו של השנה יש בדרך כלל עלייה חדה בצריכת הבשר: זה מתחיל בארוחות החג של פסח, ממשיך ליום העצמאות ויש מי שמקיימים את מצוות המנגל גם בל"ג בעומר. אני לא יודעת מאיפה ולמה התחיל מנהג המנגלים, אבל עוד יותר לא ברור לי איך זה שהוא עדיין ממשיך.
אינסוף תמרורי אזהרה
כבר דיברתי כאן בשנה שעברה על כמות הנזקים של יום כזה: מהמנגלים, העשן, הפחמים, וכמובן כמויות החד־פעמי. יאמר לזכות הוריי שהשנה הם בחרו להשכיר כלים רב פעמיים, ואני יכולה רק לקוות שגם המס שעלה יעשה את שלו והשימוש בחד פעמי יפחת השנה. אבל ככל שעובר הזמן ואני לומדת עוד על משבר האקלים זה הולך ומתבהר: הבעיה הסביבתית הכי גדולה בעל האש היא הבשר.
כבר שנים שבכל שנה אמא שלי ובעלה מזמינים את כל החברים שלהם לאירוע עצמאות בחצר ביתם, אירוע שכולל כמובן שתייה, סלטים, תוספות ועוגות, אבל בתכלס בתכלס - המרכז שלו הוא הבשר. הרבה מאוד בשר. בני אדם חיים על מנהגים ומסורות, אנחנו אוהבים את המוכר והידוע. אני מבינה את זה, ובכל זאת לא מבינה איך אפשר שלא לשנות, להסתגל ולהתקדם כשאלפי תמרורי אזהרה מוצבים מולנו.
לתעשיות המזון מן החי, ולגידול בקר לבשר וחלב, יש השפעה עצומה על הסביבה ועל שינויי האקלים: הן אחראיות על אחוז גבוה יותר של פליטות גזי חממה מכל אמצעי התחבורה בים, ביבשה ובאוויר גם יחד; גידול הבקר אחראי למרבית פליטות המתאן בעולם; כדי לגדל אוכל עבור בעלי החיים לתעשיית המזון שורפים וכורתים יערות ומנצלים כשליש מהשטחים החקלאיים בעולם (שהיו יכולים לשמש לגידול מזון שיאכיל מיליארדי אנשים בשנה באופן ישיר). זו אחת התעשיות הכי בזבזניות בשימוש במים ושנייה כנראה רק לתעשיית האופנה, וכל זה בלי מילה על זה שאנחנו הורגים מיליארדי בעלי חיים בתירוץ של 'זה טעים לי'.
אף אחד מהנתונים שכתבתי פה לא חדש. בשנים האחרונות עם עליית המודעות לשינויי האקלים ולהשפעת פעולות האדם עליהם, הנתונים האלו מפורסמים שוב ושוב ושוב. האו"ם קבע שהפחתת צריכת מזון מן החי היא צעד חיוני והכרחי לצמצום פליטות גזי החממה ומניעת התחממות עולמית של מעל מעלה וחצי. עשרות, אולי מאות, מחקרים פרסמו את השפעות החקלאות מן החי על הסביבה ועל האקלים. העובדות ברורות וידועות, אף אחד שחי כאן ומחובר לאינטרנט לא יכול להגיד שהוא לא ידע או לא שמע.
מי אמר שזה חייב להיות חג העל האש?
עשרות חברות, רבות מהן כחול לבן - גאווה ישראלית, כבר עובדות על פיתוחים לתחליפי בשר או לבשר מתורבת בדיוק בגלל הסיבות האלה. יש היום כל כך הרבה פתרונות נגישים וזמינים בכל סופר, אבל גם אם לא מתחברים לתחליפים – מי אמר שזה חייב להיות חג העל האש? למה זה לא יכול להיות חג הסלטים והפיתה עם חומוס, או חג עוגות השוקולד, או חג הסתם אוכל גנרי שאנחנו אוכלים בכל חג?
הרי בניגוד לחגים אחרים, ביום העצמאות שהוא בעצם יום לאומי ולא חג דתי, אין שום מצוות ומסורות ש"צריך" לקיים בשם אמונה כלשהי. יש רק מנהג והרגל. כשההשלכות כל כך חמורות, והאפשרויות החלופיות הן כמעט בלי מוגבלות, אני פשוט לא יכולה לקבל שום הצדקה לא לשנות הרגלים. גם אם אנשים מצפים לקבל את מה שהם רגילים, גם אם זה הכי טעים, זה פשוט לא רלוונטי.
אז כן, זה מבאס לא לציין את היום הזה עם המשפחה, אבל בשבילי יותר מבאס לקחת חלק באירוע שנוגד את כל מה שאני מאמינה בו, ובעיקר שאין בו שום לקיחת אחריות ושום מחשבה על ההשלכות. אז עד שבני משפחתי האהובה לא יבינו שהרגלים אפשר לשנות, הם יצטרכו להתרגל לזה שיש חג אחד שאני לא חוגגת איתם.