אם חזרתם כמוני לעבוד מהמשרד אחרי שנה של עבודה מהבית, בטח גם אתם חווים פקקים מטורפים מידי בוקר, וערב, ובעצם כל שעה ביום. ונכון, פקקים תמיד היו – אבל לא ככה. פקקים שמתחילים כבר ב7 בבוקר ולא מסתיימים גם ב-19 בערב, ומאלצים אותי לבלות על הכביש מעל שעתיים ביום, כשאני בסה"כ נוסעת מרעננה לרמת החייל, מרחק של 14 ק"מ לכיוון, לא היו כאן לפני הקורונה.
החשש מהידבקות, לצד הגבלות התפוסה התחבורה הציבורית, גרמו לישראלים רבים להעדיף נסיעה ברכב הפרטי, והמשמעויות? יותר רכבים על הכביש, יותר פקקים, יותר זיהום ויותר צריכת דלק. אנחנו מפסידים וכדור הארץ מפסיד.
במרץ שנה שעברה, כשהקורונה התחילה להתפשט בארץ, השמיים נסגרו וכולנו נכנסנו לסגר, הייתי אופטימית. לא חשבתי שככה תראה שנת 2020, ובעיקר חשבתי שלפחות יצא מזה משהו טוב – אף אחד לא טס, כמעט אף אחד לא נוסע, אז לפחות כדור הארץ ירוויח מזה קצת הפסקה מכל זיהום האוויר. לא הייתי היחידה שחשבה שהקורונה היא הדבר הכי טוב שיכל לקרות לסביבה וכתבות על הפחתת הזיהום ועל החיות שמסתובבות פתאום חופשי בטבע ובעיר החלו להתפרסם בכל מקום. אלא שמהר מאוד התגלה שהקורונה עשתה לסביבה ולמאבק במשבר האקלים הרבה יותר נזק מתועלת.
זה התחיל במסכות החד פעמיות שהושלכו באלפים מידי יום, בכפפות חד פעמיות בסופר (זוכרים את התקופה הזו?!) ובמעבר לשימוש בכלי אוכל חד פעמיים מחשש להידבקות דרך משטחים; זה המשיך כשהבנו שמדובר במגפה רצינית ושהיא פה בשביל להישאר, העולם נכנס למשבר ופתאום כל מה שדיברנו עליו הוא הקורונה. המשבר האחר, זה שמוגדר כגדול ביותר שהאנושות נאלצה להתמודד מולו, נדחק פתאום לפינה ובמשך שנה שלמה אף אחד כמעט לא דיבר על אקלים, על ההתחממות הגלובלית, על הזיהום ועל הפלסטיק – כולם דיברו על נדבקים, מסכות וחיסונים.
ועכשיו שהמשבר הבריאותי כבר כמעט מאחורינו ואפשר לחזור לחיים, אפשר גם לראות את ההשלכות, ולהבין שבעצם הקורונה הייתה הדבר הכי גרוע שיכל לקרות לסביבה. אם בתחילת המשבר היתה תחושה שהיקום בא להעביר לנו איזה מסר ושאולי נלמד לחיות בצורה צנועה יותר, לשים לב לטבע ולחיות וכן הלאה – המציאות מוכיחה את ההיפך הגמור. שנה של סגר ובידוד חברתי יצרה תחושת חוסר עצומה, ועכשיו כשהכול נפתח כולם רוצים לפצות על הזמן האבוד, כולם רוצים, לטוס, לנסוע, לטייל, לאכול, לקנות – ובכמויות!
מזהם ומתסכל, אבל מה החלופה?
אז בוא נדבר רגע על נסיעות. האמת היא שרציתי לכתוב כמה מזיקה הנסיעה ברכב פרטי ועל זה שעדיף, למרות חוסר הנוחות, לנסוע בתחבורה ציבורית. הבעיה היא שלמרות שעד גיל 24 לא נהגתי ונסעתי רק בתחבורה ציבורית (3 שנים של שעה וחצי לכיוון מרעננה לאוניברסיטת תל אביב וחזרה מידי יום), ב-4 השנים האחרונות - מאז שסיימתי את התואר וקניתי רכב פרטי, כמעט ולא השתמשתי בתחבורה הציבורית. לכן חשבתי לעשות ניסוי של כמה ימים ולבדוק עד כמה זה נוח (או לא), בתקווה לגלות שתחבורה ציבורית היא אופציה אמיתית ולכתוב כאן מסר מעודד על כך שאפשר וצריך לבחור אחרת, ועל כך שכולנו צריכים לזנוח את המכוניות שלנו ולעבור לאוטובוסים ורכבות. אבל האמת היא שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה.
רק מלהתחיל לבדוק דרכי הגעה אפשריות נכנסתי ללחץ וייאוש. כל אפשרות דורשת לפחות שתי החלפות - שני אוטובוסים/אוטו לרכבת ואוטובוס מהרכבת וכן הלאה, ולזה מתווספת גם הליכה אל התחנה וממנה שלא תמיד קלה לי עקב מחלה כרונית שאני סובלת ממנה, שהות מעיקה עם המסכה במשך כל זמן הנסיעה (שלפי הערכות האפליקציות תיקח קרוב לשעה, וזה לפני הפקקים, האיחורים, ההמתנות וכו'). נזכרתי בתקופה הארוכה שבה הייתי תלויה בחסדי התחבורה הציבורית, באיחורים מטורפים שגרמו לי להפסיד שיעורים, בנסיעות ארוכות בפקקים עם כאבי ראש וכאבי שרירים, בניחוחות המחניקים בחודשי הקיץ, בהטרדות שחוויתי בדרכים ובעיקר בתסכול הכל כך גדול מכל אלו, שגרם לי להוציא את כל חסכונותיי ולקנות לעצמי אוטו ועצמאות.
המצב של התחבורה הציבורית היה גרוע הרבה לפני הקורונה, ואין לי ספק שהוא גרוע יותר עכשיו כשיש הגבלות על מספר הנוסעים, וכשאני חושבת על זה אני מבינה למה כולם עברו לרכבים הפרטיים ולמה אני עומדת כל בוקר בפקקים. זה גרוע, באמת. זה שורף זמן ודלק ומזהם ומתסכל, אבל כנראה שעבורי זו גם האפשרות הכי טובה כרגע ואני לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד אחר שמרגיש ככה.
אבל זה בכל זאת טור על אורח חיים אקולוגי ומקיים, ולכן אגיד את זה ככה - מכוניות פרטיות הפועלות על דלק הן מזהמות והן בטח לא פתרון מיטבי, לכן אם אתם גרים במקום שמאפשר לכם להתנייד בתחבורה ציבורית באופן שפוי - עשו זאת, אם יש לכם אפשרות להתנייד באמצעות אופניים, ללכת ברגל יותר, או אפילו לנסוע בנסיעות שיתופיות (קארפול) - עשו זאת. זה יטיב אתכם ועם הסביבה. אבל אם לא, אל תאכלו את עצמכם על זה יותר מידי. התשתיות בישראל לא מאפשרות לכולם להתנייד בנוחות ובקלות בתחבורה ציבורית, ובכלל לחיות באופן אקולוגי ב-100%, וצריך להשלים עם העובדה שזה המצב כרגע, ולקוות ולפעול כדי שהוא ישתפר בהמשך. החיים הם לא שחור ולבן וזה אף פעם לא הכול או כלום, מבחינתי המשמעות של "להתאפס" ולחיות בצורה מקיימת יותר, זה לעשות תמיד את הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל גם לסלוח לעצמנו בפעמים שזה לא מצליח.