באחד מפרקי העונה הנוכחית של "קופה ראשית" (כאן 11) מוצגת דמותה של הלקוחה הקבועה שוני, שמנסה לאמץ אורח חיים "ירוק" יותר ולמצוא פתרון סביבתי יותר לשקיות בסופר. אלא שהסיבה היחידה שהיא עושה זאת מתברר, היא כדי להתקבל למועדון הקיימות והסביבה האקסקלוסיבי (והמומצא) "כדור אחד", בו חברה מכרה שלה. לאורך כל הפרק שוני מנסה פתרונות יצירתיים והמכרה ממשיכה לנזוף בה על כל פתרון שהיא מנסה שהוא מזהם ומזיק לסביבה; בסופו של דבר היא משבחת את שוני רק כאשר זו מוותרת לחלוטין על כל פתרון לנשיאת הקניות ופשוט נעזרת בבעלה שסוחב בידיו ערמה של מוצרים (על המוצרים באריזות המזהמות אגב לא נאמרה מילה). לאחר כל העניין, נכנסת אותה פעילת סביבה כביכול לתוך ג'יפ מזהם ומשאירה אחריה עננת עשן.
אני מודה, צחקתי. אין ספק שלא חסרים אנשים טרחנים ומטיפים ושבסך הכל מדובר בסיטואציה מצחיקה, כשדמות מגוחכת יוצאת מגדרה כדי להתקבל למועדון שלא רוצה אותה. אבל אומרים שמאחורי כל צחוק יש טיפה של אמת, ולכן הפרק גם גרם לי לחשוב - האם כל מי שמנסה לחיות בצורה מקיימת יותר הוא טרחן? האם כל מי שפועל למען הסביבה הוא צבוע? אני משוכנעת שהתשובה היא לא. אני ועוד הרבה אנשים שפועלים למען הסביבה עושים זאת בלב שלם ועם המון אמונה, ואני גם רוצה להאמין שאני יודעת להעביר את המסרים בלי לטרחן.
ובכל זאת, זו התדמית שדבקה בסביבתנים וטבעונים וקופה ראשית היא רק דוגמה אחת שמהדהדת את אותם מסרים שאני נתקלת בהם לא פעם. אם תנסו להיזכר בדמות טבעונית או סביבתנית שכיכבה על מסך הטלוויזיה שלנו ולא כמושא ללעג, כנראה שלא ממש תצליחו. בין הדוגמאות הבודדות שאני מצליחה לדלות מזיכרוני יש את פיבי בופה מ'חברים', שמתמידה בתזונה צמחונית לאורך הסדרה (מלבד תקופת ההיריון בה היא תאבה לבשר וג'ואי מתנדב להחליף אותה ולהיות צמחוני במקומה עד שתלד כדי לקזז את צריכת הבשר). למרות שהיא דמות אהובה, היא גם דמות הזויה ונלעגת שלא בדיוק מחוברת למציאות. חיפוש קצר בגוגל מגלה שגם ליסה סימפסון ורייצ'ל ברי מ'גלי' הן טבעוניות, וגם דמותה של רייצ'ל זכתה בעיקר להשפלות בשל עובדה זו. ב"איך פגשתי את אמא" האהובה מרשל אריקסון חולם להפוך לעורך דין סביבתי, אבל במשך רוב הסדרה נאלץ להתפשר ולעבוד עבור תאגידים בשל אילוצים כלכליים. בעונות המתקדמות של הסדרה, כשהוא סוף סוף מגשים את חלומו ומתקבל לעבודה במשרד עורכי דין עם אג'נדה ירוקה, אנחנו נחשפים לבוס שלו גרייסון קוטס, שמצטייר כטבעוני מעיק שכועס שאוכלים לו מהאוכל, איש תמהוני ואובססיבי, אקלימיסט היסטרי שמאמין שהעולם מגיע לקיצו ובונה לעצמו בונקר להסתתר בו ובגדול איש מטורלל.
גם בריאליטי המצב די דומה, נכון שאי שם ב-2014 טל גלבוע הביאה את הטבעונות לפריים טיים ואיכשהו גם יצאה מבית האח הגדול עם המיליון, אבל מאז הייצוג הטבעוני או הסביבתי בריאליטי נע בין לא קיים לבין מושפל ונלעג. זה קורה בתחרויות הבישול בהן דואגים להביא את הדוגמאות הכי קיצוניות והזויות, ומי שמבשל טבעוני לרוב בכלל לא עובר את האודישן או מודח בשלבים הראשונים, לא לפני שהשופטים כינו אותו "מסכן" או הריצו כמה דחקות על חשבונו. ב"בואו לאכול איתי" למשל, שם אלופים בליהוקים הזויים, שכללו את הלעג הזה לכדי אומנות עם טבעונים תמהונים שחיים בבית מזוהם ומגישים אוכל מלא בשיערות חתולים, או משתתפות "צמחוניות" שאוכלות רק דגים, ולפעמים גם איזה עוף. הדוגמה הכי עדכנית מתרחשת על המסך ממש בימים אלו ב-"חתונה ממבט ראשון" - שני יוסיפון הכלה היפיפיה היא גם היא גם טבעונית, גם אוהבת יוגה ומחוברת לטבע וגם *הלם* מפרידה פסולת למחזור. אז נכון שעם האוכל הטבעוני החתן ששודך לה, דני זיסקינד, דווקא מסתדר, אבל בשאר הזמן הוא עסוק בעיקר בלגלגל עיניים על ההרגלים הסביבתיים והערכים האקולוגיים שהיא מייצגת, ומרבה ללעוג לרוחניות שלה.
בעוד טבעונות ושמירה על הסביבה זוכים לייצוג משמעותי בסוגה הדוקומנטרית עם סרטים וסדרות שמביאים לנו את כל האמת ישר לפרצוף, בז'אנרים אחרים הייצוג נשאר מאחור ואם בכלל מופיעה דמות שעוסקת בנושאים החשובים האלה, ממש כמו בקופה ראשית היא זוכה בעיקר ללעג. במקרים אחרים מוצגים הערכים כטרנד חולף שמאמצות בעיקר דמויות צעירות, חסרות עמוד שדרה וקלות להשפעה - כך למשל בפרקים של שני סיטקומים אמריקאים שיצא לי לראות לאחרונה, מוצגים בני נוער שמודיעים להוריהם שבכוונתם להפוך לטבעונים מתוך חמלה לבעלי החיים ובשל הנזקים העצומים שגורמת תעשיית המזון מן החי לסביבה וחלקה במשבר האקלים; בשני המקרים הצעירים זוכים בעיקר ללעג מצד ההורים והסביבה, במקום לתמיכה ברצון שלהם לפעול למען מה שחשוב להם, בם מגלים שלעמוד מאחורי הערכים שלהם ולשנות הרגלים זה קשה, ועד סוף הפרק מוותרים על הרעיון וחוזרים בהם.
הלך הרוח הזה כמובן לא נשאר רק במסך, וקיים גם ברשתות החברתיות. אפשר להסתכל על התגובות הלועגות והאכזריות להן זוכה כבר שנים פעילת הסביבה הצעירה ומעוררת ההשראה גרטה טונברי, או אפילו על תגובות לכתבות בנושא משבר האקלים או סתם למתכון טבעוני. הרשת מהדהדת את מה שרואים על המסך, והמסך נותן עוד לגיטימציה לשיח הרדוד ברשת.
זה אולי טרחני מצידי להגיד, אבל בואו - טרחנים, מטיפים וצבועים יש בכל מקום ובכל קבוצה. אני לא אומרת שאין טבעונים כאלה, אני לא אומרת שאין אנשים כמו הדמות של שוני שרק רוצים להיראות אקולוגים, ואני אפילו לא אומרת שזה לא בסדר לצחוק עליהם. אני הכי בעד לצחוק על הכל. אבל לא הגיע הזמן שהייצוג שלנו יהיה קצת יותר מסטריאוטיפ של מחבקי עצים, מטיפים מעייפים או רוחניקים הזויים? האמת היא שרובנו אנשים שבאמת אכפת להם ובאמת רוצים להפוך את העולם לטוב יותר, והגיע הזמן שיהיה על המסך שלנו ביטוי גם לזה.