היום הבינלאומי לבתי הגידול הלחים מצוין מדי שנה בתאריך ה-2.2 , זהו יום החתימה על אמנת RAMSAR הבינלאומית, על שם העיר ראמסר שבאיראן, שם היא נחתמה עוד בשנת-1971. האמנה עוסקת בשימור בתי גידול לחים (Wetlands) ובשימוש בר-קיימא בהם, מתוך הכרה בתפקיד האקולוגי הבסיסי שלהם ובערכם הכלכלי, המדעי והתרבותי. אבל מה הם בכלל "בתי גידול לחים"?
ההגדרה הרשמית מתייחסת לבית גידול לח כך – "אזור שמוצף במים כל השנה או באופן עונתי. המים מעצבים בו את הרכב חברת החי והצומח, ולכן מתפתחות בו חברות חי וצומח שאופייניות לאזורים מוצפים ולקרקעות רוויות". לעיתים, בעת טיול בטבע נתעלם מהשלולית שנראית לנו חסרת משמעות, אך בפועל היא משמשת בית למגוון גדול של מיני בעלי חיים וצמחים.
היום הבינלאומי הוא יום בו הקהילה המדעית והסביבתית מכל המדינות החתומות על האמנה – כולל ישראל, מבקשת לעלות למודעות הציבורית את חשיבותם וייחודם הביולוגי של בתי גידול לחים כגון ביצות, שלוליות חורף ושפכי נהרות.
השלוליות שנלחמות בשינויי האקלים
לבתי הגידול הלחים תפקיד חשוב בוויסות האקלים – חלקם "סופחים" אליהם פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ובכך מסייעים בהפחתת שינויי האקלים הגלובליים. בנוסף, בתי הגידול הלחים יכולים לצמצם ההשפעה של אירועי אקלים קיצוניים – בחורף הם מאחסנים עודפים של גשמים ובקיץ הם משחררים בהדרגה מים ובכך תורמים ל'ריכוך' השפעת היובש והבצורת ומקטינים את הפגיעה בטבע. בתי הגידול הלחים גם מסייעים לשמור על איכות המים בכך שהם משמשים מעין 'מסננים' ולאור זאת הם מכונים "הכליות של העולם".
"ככל שבעיית האקלים הולכת ומתעצמת, ככלל שיש בניה עירונית מואצת שמצמצת את מספר מקומות ניקוז המים הטבעיים, כך אנחנו עדים למצבי מזג אוויר קיצוניים כדוגמת הצפות, אשר מביאות לנזקים כלכליים ובריאותיים אדירים שניתן על ידי התערבות להביא לצמצום שלהם". אומרת מיכל וימר לוריא, מומחית לניהול הסביבה, מייסדת ומנכ"ל Rplace.
לבני האדם השפעה ניכרת על תפקודם של כלל בתי הגידול הלחים. ההשפעות השליליות של בני האדם על בתי הגידול מובילות לפגיעה בכמות המים על ידי הטיה של זרימת המים למשל ופגיעה באיכותם על ידי הזרמת שפכים שמזהמים אותם. לזה מצטרפת בנייה עירונית מואצת בדמות סלילת כבישים והקמת תשתיות שהורסות את בתי הגידול או קוטעות אותם – מה שמוביל לצמצום היכולת של בעלי חיים וצמחים לנדוד לבתי גידול שכנים, נדידה אשר קריטית לשרידותם. היעלמותן של אוכלוסיות אלו או הצטמצמות גודלן, מהוות מדד המעיד על בריאותה של המערכת האקולוגית כולה.
סכנה בריאותית מהותית
מרבית בתי הגידול הלחים בישראל נמצאים בסכנת ייבוש או זיהום ולראייה – כיום נותרו בישראל 3% בלבד משטחי בתי הגידול הלחים שהיו במדינה בתחילת המאה ה-20. בעבר היו בישראל אלפים מסוג אלו אך רובם נעלמו מהנוף המקומי עקב פיתוח מואץ, ועמם נעלם מגוון של בעלי חיים וצמחים ייחודיים. אלו שנותרו סובלים מקיטוע ומתפקוד לקוי.
"אנחנו לא מעניקים חשיבות מספקת לנעשה בטבע, וכן איננו מודעים מספיק להבנה של היתרונות החיוניים שהוא כולל ומעניק לנו. אנחנו מייחסים חשיבות גדולה יותר לנעשה בערים ומוטרדים יותר מסדר היום שלנו ופחות מהמתרחש בטבע. עלינו להבין שלכל דבר יש גבול". מספרת וימר.
לדבריה, "רוב מכוני טיהור השפכים שמגיעים מהמפעלים וממקומות אחרים יושבים על אזורי הנחל, וכאשר מצטברים עודפים של שפכים, הם מהר מאוד מוצאים את עצמם בנחלים שהופכים לסוג של תעלות ביוב אשר נשפכות אל הים ומזהמות אותו ועל הדרך את הנחלים עצמם. במדינות כמו ישראל, אשר 80 אחוזים מהמים שהאזרחים בה שותים מגיעים מהים, הדבר מהווה סכנה בריאותית של ממש וזאת בנוסף לסכנות המאיימות על המתרחצים ועל החופים".
על פי וימר, אחד הפתרונות צריך להיות עידוד הרשויות להקים אגנים ירוקים: "בהרבה מאוד מהערים וביישובים בישראל, הניקוז מחובר לביוב, שזהו לא מצב תקין. הקיבולת של המ"טשים (מכוני טיהור שפכים) ברוב היישובים היא קטנה מדי, וכאשר הם מקבלים עודפי מים גדולים, הטיהור לא עומד ביעדים שלו. לכן הרעיון הוא שאם יש הצפה המים יגיעו לאגן ירוק ושם הם עוברים טיהור טבעי. שכן לטבע יש יכולת טיהור עצמי בכל אזור שמוגדר כסביבה אירובית שהיא סביבה שיש בה חמצן ומיקרואורגניזם שמפרקים את החיידקים. כל עיר יכולה וצריכה לייצר ולשלב בתוכה אזורי גידול לחים כחלק מטבע עירוני, כדוגמת אגנים ירוקים, סוג של 'אמבטיות' אשר יהוו מקום מפלט למים, יתרמו לאיזון האקלים ולשמירה על המינים השונים".
"שפכי נחלים ונהרות הם בתי גידול ייחודיים בהם מי הים המלוחים פוגשים את מי הנחל המתוקים ויוצרים סביבת מים מליחים בעלי מליחות פחותה ממי הים. אלו אזורים דינמיים מאוד המושפעים באופן ניכר מגאות ושפל, וכן מסערות ואירועי גשם משמעותיים" מוסיף ד"ר אסף אריאל, המנהל המדעי של עמותת אקואושן.
לדבריו, "שפכי הנחלים עשירים בנוטריינטים והמים בהם שקטים ולכן הם בית גידול למגוון בעלי חיים וצמחים ו'מדגרה' לשלבים הצעירים שלהם. דגים רבים נסוגים לשפכי הנחלים והנהרות לצורך הטלת בצים או משתמשים בשפך כמסדרון לנדידה במעלה הנחל. בישראל דגי הבורי הצעירים מוצאים מקלט בשפכי הנחלים. לצערנו, אירועי הזיהום החריפים בנחלי החוף גם גורמים לעיתים קרובות לתמותה נרחבת של דגים ובע"ח אחרים. כמובן שגם לבתי גידול לחים גדולים ומשגשגים במעלה הנחל יש חשיבות גדולה בהגנה על מורד הנחל, השפך ואזור החוף הסמוך מפני זיהום.
"במשך שנים רבות בישראל ראו בנחלים חצר אחורית והזרימו אליהם שפכים ומי קולחים, מה שהביא לפגיעה אנושה בבתי הגידול. מאז אמצע המאה ה-18 נכחדו רוב בתי גידול אלו במישור החוף. כיום רבים מהם שורדים בעיקר בגנים לאומיים ובשמורות טבע מוכרזות שמנהלת רשות הטבע והגנים. שמירה מיטבית על בתי הגידול הלחים כרוכה בפתרונות יצירתיים כוללניים תוך העלאת המודעות הציבורית, בדרך הארוכה להכרה בחשיבות ושיקום הסביבה הטבעית בישראל".