סיפור שהיה כך היה: החשמונאים שזה עתה כבשו את ירושלים ביקשו לטהר ולחנוך את בית המקדש, אולם לא היה להם אלא פך שמן קטן כדי להדליק את המנורה. כמות השמן אמורה הייתה להספיק ליום אחד בלבד, אך בזכות נס שאירע להם - הוא הספיק כדי להאיר את המנורה במשך שמונה ימים! נס? או שאולי בעצם…
האם יש סיכוי שהחשמונאים, פשוט וקל - השתמשו במשאב שעמד להם בצורה אחראית ומחושבת? במקום להשתמש בו בפיזור דעת עד שיגמר כליל, הם מדדו את הכמות המדויקת שתאפשר את הדלקת המנורה לזמן הארוך ביותר ואולי אף השתמשו באסטרטגיות שונות כדי לשמר אותה? כמובן שאין לנו דרך לדעת את התשובה האמיתית וגם אין לנו כל כוונה לחבל ברוח החג; יחד עם זאת - בימים אלו כשהמשבר האקולוגי בעיצומו, אנו רואים שינויים רבים כל כך בטבע סביבנו ובעלי חיים נחשפים בזה אחר זה לסכנת הכחדה - אולי אפשר ללמוד מסיפור נס פך השמן גם מוסר השכל על האופן שבו אנו תופסים את המשאבים שמציע לנו כדור הארץ. אם תרצו - זוהי הפרשנות הסביבתית לסיפור חנוכה.
רובנו תופסים את האוויר שאנו נושמים והמים שאנו שותים כ"משאבי הטבע" המוענקים לנו ללא תנאי. גם הקשר בין האוכל שאנו אוכלים לטבע שסביבנו לא ברור למרביתנו. כשמכנים אותם "משאבי טבע" אפשר כמעט לדמיין חלון ראווה ממנו אנו יכולים לבחור באיזה משאב מתחשק לנו להשתמש היום, אלא שה"משאבים" הללו לאו דווקא קיימים רק כדי לשרת אותנו, ואם נמשיך להשתמש בהם באופן חסר אחריות ואכפתיות ומבלי לחשוב כיצד לשמר אותם לאורך זמן - הם פשוט - יגמרו.
האקולוגית, ד"ר תמר אחירון מסבירה: " כדי להבהיר את העניין לציבור הרחב, אקולוגים הציעו להשתמש במונח – 'שירותי מערכת': מרבית האנושות התנתקה מהחיבור למקורות שלנו. היום אנשים לא זוכרים ולא יודעים שכל מערך החיים למעשה תלוי במערכות האקולוגיות בטבע, באדמה, במשקעים, בעצים, בגידולים, במאביקים."
שירותי המערכת הם דברים שדרושים לקיום הישיר שלנו כמו מזון, מים, אוויר נקי ומאגר תרופות שרק חלקו מוכר לנו. וגם שירותים עקיפים כמו ויסות של מים, בלימת שיטפונות, מיסוך שמש, חלחול מי תהום, וכמובן - בגדים, רהיטים, יהלומים, ברזל וחומרים נוספים. כל התועלות לאדם, ובהן ייצור מזון ומוצרים נוספים, עברו הרחקה והזרה. היום הכול קורה במפעלים רחוקים, אז נדמה כאילו זה סופרמרקט אחד גדול שממנו תמיד נוכל לקנות את ה'מוצרים' הללו, אבל זה לא סופרמרקט. אלו מערכות אקולוגיות ולקיומנו אנחנו תלויים בקיומן, בתהליכים שבהן ובתוצרים שלהן. אם נמשיך לדחוק במערכות האלו עוד ועוד נגיע לאיזשהו סף שבו המערכות כבר לא יתפקדו. ועוד לפני שהן יתכלו לגמרי - הן יהיו חלשות יותר, רגישות יותר, היציבות שלהן תפגע ולכן גם אנחנו נפגע.
לפי ד"ר אחירון, לצד שימוש אחראי יותר בשירותים שהטבע מעניק, ראוי גם להתייחס אליו בענווה ובכבוד. "המעבר לאורח חיים חקלאי וכל הציוויליזציה האנושית שהתפתחה בעקבות זאת נשענים על יציבות אקלימית יחסית שלא הייתה עד לפני כמה עשרות אלפי שנים. אנו בתקופת חסד מהבחינה הזאת, ומה שאנחנו עושים כיום זה לערער את היציבות שמלכתחילה אפשרה לנו לפתח את הציוויליזציה. אנחנו חייבים לשנות גישה, להבין שלא צריך לקחת כמה שאפשר אלא רק כמה שצריך ולהבין שאנחנו צריכים הרבה פחות ממה שנדמה לנו. חשוב לאפשר למערכות האקולוגיות להתחדש, להשתקם, ולשמור על ענווה מול הטבע". לדוגמה, היא מציעה לחשוב על ניסיונות לשיקום אחרי אירועים כמו שריפות או שיטפונות והצפות. אנחנו יכולים לתמוך ולכוון, אבל המערכת האקולוגית חזקה יותר: עדיף לזרום איתה וללמוד תוך כדי תנועה מאשר להתנגד ולנסות לשלוט בה.
אם נחזור רגע לסיפור פך השמן והחשמונאים - חישבו מה היה קורה אם מראש הם היו תופסים אותו כמשאב בלתי נגמר ופשוט שופכים את כל תכולתו ומבעירים? בין אם אירע שם נס או לא - בוודאי שהייתה שם גם מחשבה. גישה והבנה שאנו בני האדם אמנם חזקים, חכמים ונפלאים - ובכל זאת תלויים זה בזה ובמשאבים ובשירותים בהם עלינו להשתמש באחריות ובהרמוניה.
מה אפשר ללמוד מהנס ואיך נוכל להשתמש בשירותי המערכת בצורה אחראית יותר?
- לשנות גישה:
הדבר הראשון שאנחנו יכולים ללמוד מהנס הוא פשוט לשנות את הגישה שלנו. להחליף את המילים "משאבי טבע" ובמושג "שירותי מערכת" או במינוח אחר שיעזור לנו לשנות את התפיסה. כזה שיעזור לנו לזכור עד כמה אנו תלויים בטבע.
"דרוש כאן שילוב בין השכל ללב", מסבירה ד"ר אחירון. "מצד אחד - כבוד והערכה למערכות האלה, ומצד שני הבנה מדעית שאף פעם לא יהיה להן תחליף. מדענים בכל העולם כבר ניסו לחקות את הטבע, למשל כדי לעשות סימולציות של כל מני דברים על מאדים, אבל לא באמת הצליחו. אנחנו חייבים לשמור על מה שיש. זה מהפך תפיסתי - להבין ולהעריך את הפלא שבו אנחנו חיים". בדרך לשינוי גישה חשוב להבין את הקשר בין המצב הסביבתי למצב החברתי והכלכלי שלנו. משבר האקלים והמשבר האקולוגי קשורים זה בזה וקשורים גם בפגיעה בבני אדם. - לצרוך פחות, להשתמש שוב ולמחזר:
כדי להשתמש בצורה אחראית יותר - עלינו להשתמש פחות. זו האמת. שימוש אחראי משמעו לשנות ולצמצם מאוד את דפוסי הצריכה שלנו. כ-30% מהמזון המיוצר נזרק בלי שימוש, חלק גדול מהבגדים הזולים וממוצרי החשמל נזרקים עוד לפני שהשתמשנו בהם פעם אחת. עלינו לשמור על מוצרים שיש לנו לאורך זמן, להשתמש בהם שוב ולבסוף - להשליך את הזבל שלנו לפחי המחזור. כמו כן, חשוב מאוד לצמצם במידת האפשר את צריכת המזון מהחי, שאחראית לחלק ניכר מהבעיות הסביבתיות. - לדרוש שינוי מדיני:
בסופו של דבר - דרוש כאן שינוי שהוא גדול בהרבה ממה שהאדם היחיד יכול לעשות ואפילו לא ממה שמדינה בודדת יכולה לעשות לבדה. כדי להתמודד עם משבר האקלים וכדי לאפשר למערכות האקולוגיות להשתקם - חיוני שגם מקבלי ההחלטות יאמצו תפיסה אקולוגית ואחראית יותר כלפי שירותי המערכת. החל בצמצמום שימוש בדלקי מאובנים, מעבר לאנרגיות מתחדשות, תכנון אנרגיה ותחבורה ציבורית, שמירה על השטחים הפתוחים, בניה אקולוגית יותר, שינוי בתפיסות המחברות בין כלכלה לרווחה ולחינוך ושיתופי פעולה בינלאומיים.
למידע נוסף על קיימות אפשר לבקר בעמוד האינסטגרם שלי ובקהילת הפייסבוק חיים מקיימים.