בשנים האחרונות זה נעשה ברור יותר ויותר כי משבר האקלים הוא אינו נושא גלובלי מבודד – אלא כזה שקשור באופן בלתי נפרד למערכות השונות של כוח ודיכוי. בהסתכלות דרך עדשה פמיניסטית, ניתן לזהות במהירות כי שינוי האקלים התפתח בעולם לא צודק, המפלה בין גברים לנשים. אפליה זו הולכת ומעמיקה עם הפגיעה של משבר האקלים בנשים בכלל, ובנשים שחיות במדינות מתפתחות בפרט. ההבנה הזו, שדיכוי מגדרי קשור באופן סבוך ומורכב עם הידרדרות מצב כדור הארץ ומשאביו הטבעיים, הולידה לפני כחמישים שנים את תפיסת האקופמיניזם.
עם עליית המודעות לשינויי האקלים בעשורים האחרונים, החלו נשים לזהות את הדרכים שבהן התנועה לשוויון מגדרי והתנועה להגנת הסביבה קשורות זו לזו. את המונח "אקופמיניזם" טבעה הפמיניסטית הצרפתייה פרנסואז ד'אובון בשנת 1974. לדבריה, שלילת הזכויות ודיכוי הנשים והעניים, קשורים קשר הדוק למצב ההולך ומחמיר של הטבע שכן שניהם מתקיימים כתוצאה מהדומיננטיות הפטריארכלית. בהמשך לרעיון זה, אקופמיניזם דוגל בשינוי כל המערכת הגברית המבוססת על שליטה וניצול (סממנים גבריים במהותם), והחלפתה באתיקה של אכפתיות, טיפול וטיפוח (מאפיינים שנחשבים נשיים יותר).
נשים פגיעות יותר בכל החזיתות
ההשפעות המזיקות של שינויי האקלים יכולות להיות מורגשות בטווח הקצר באמצעות מפגעים טבעיים כגון שיטפונות והוריקנים או בצורות קיצוניות, ואילו בטווח הארוך באמצעות הרעה הדרגתית של מצב המשאבים הטבעיים. ההשפעות השליליות של אירועים אלו מורגשות כבר בתחומים רבים ביחס בין חקלאות וביטחון תזונתי, משאבי מים, בריאות האדם, מגוון ביולוגי וכדומה. ברבים מההקשרים הללו, נשים פגיעות יותר להשפעות שינויי האקלים מאשר גברים – בעיקר מכיוון שנשים ברחבי העולם מחזיקות בדרך כלל פחות עושר כספי ומסתמכות יותר על הסביבה הטבעית לפרנסתן ומחייתן. מתוך פערים אלו נובעת האידיאולוגיה האקו־פמיניסטית, לפיה נשים מושפעות באופן לא פרופורציונלי מבעיות סביבתיות.
העובדה כי נשים, ובמיוחד נשים ממדינות מתפתחות, נפגעות בצורה הקשה ביותר מהשפעות האקלים המשתנה, מבוטאת היטב ביעדי פיתוח הבר קיימא של האו"ם לשנת 2030, בעיקר בהיבטים כלכליים וחינוכיים. דו"ח ה-IPCC, שיצא לפני מספר חודשים וסקר עשרות מחקרים מכל העולם, הצביע על פגיעות של נשים ממשבר האקלים בשלושה מישורים מרכזיים: פיזיולוגית, כלכלית וביטחונית.
מבחינת פיזיולוגית, הדוח הצביע על פגיעות גבוהה יותר של נשים מאירועי האקלים לעומת גברים, כלומר, אחוזי התמותה של נשים מאירועים אלה גבוהים יותר מהמין הגברי. מבחינה כלכלית, נשים נושאות בנטל כלכלי עצום בתקופות של אסונות טבע, הן בחזית בטיפול בילדים והן במתן שירותים חברתיים, ובמצבים האלה הן מידרדרות מהר יותר לאבטלה ועוני. ובהיבט של ביטחון אישי, מחקרים מצביעים על כך שמצבי חירום אקלימיים מובילים לעלייה חדה באלימות, כאשר חום קיצוני למשל הוא טריגר לאלימות כנגד נשים.
"הפגיעה בסביבה והפגיעה בנשים הן תוצרים של אותה המערכת"
פרספקטיבה נוספת של האקופמיניזם היא זו הרוחנית-פמיניסטית, לפיה היחס בין נשים לעולם הטבע נתפס דרך ההתגלמות הנשית של דם, לידה ומיניות. הוגים שונים מדברים על הקשר בין שליטה בנשים לבין הטבע הגלום בכוח שיש לפטריארכיה על גופן של נשים ועל האמצעים שבאמצעותם המיניות והמחזור החודשי של האישה מגולמים בחברה ובדת. כך שבעוד הזרם הפוליטי-כלכלי מבקש לאתגר את העיוורון המגדרי של ארגונים פוליטיים וחברתיים הנשלטים על ידי גברים ואת חלוקת העבודה הכלכלית, הזרם הרוחני מבקש לאתגר את התפיסה הרווחת אודות הגוף הנשי מתוך ההיררכיה הפטריארכלית.
אם דווקא זה נשמע לכם מעניין, ביום שישי הקרוב יתקיים אירוע מיוחד בנושא זה, במסגרת אירועי חודש האקלים בתל-אביב שנוצר כתגובה צעירה ורדיקלית לאירועי יום כדור הארץ. "אחד האירועים שהיה ברור לנו מיד שיכנסו ללו"ז של חודש האקלים הוא מסיבת אקו-פמיניזם, כי חשוב לנו לדבר על הקשר בין פמיניזם לצדק סביבתי ואקלימי", מספרת אופיר אלקנה, רכזת הקיימות במרכז מזא"ה 9 התל-אביבי. "הפגיעה בסביבה והפגיעה בנשים הן תוצרים של אותה המערכת - מי שנלחמת עבור כלכלה שיוונית ולא מוטה מגדרית, נאבקת באותה שיטה שמובילה לצריכה מוגזמת ומזהמת".
לטענת אופיר, האירוע לא פונה לקהל הנשי ופונה לנשים וגברים גם יחד. "אנחנו מזמינות את הגברים לקחת חלק במאבק לצדק אקלימי ומגדרי ביחד איתנו, כי לדעתנו גם מי שעל הנייר מרוויח מהפער הזה, גם מפסיד בסופו של דבר. מערכת שיוונית או ששואפת לשוויוניות מטיבה עם כל הישויות שמתקיימות בה", מסבירה. "האירוע, שהופק על ידי דניאל שמיר, יזמת בעלת העסק I love my Honeypot, יהיה במתכונת של חגיגת קיימות, אמנות ונשיות".