אני יושבת סביב שולחן חגיגי. כולם מחייכים, לבושים יפה, מוזגים יין ומעמיסים מטעמים ריחניים ומגרים. מוזיקה ישראלית מנעימה את האווירה והשמש מחממת אותנו. רק דבר אחד מעיק עליי. הכלים החד־פעמיים. אני מסתכלת עליהם והלב שלי דופק חזק ומהר.
בתוך הראש שלי מתחיל קרב טיעונים: מצד אחד אני לא רוצה להיות שיפוטית, אנשים טרחו והכינו אוכל. הם פתחו את ביתם בפניי ומי אני שאבקר אותם עכשיו? מצד שני, אכילה בכלים חד־פעמיים נוגדת באופן עמוק את הערכים שלי. מצד שלישי, חשוב לי יותר לשמור על אווירה טובה ותחושת החיבור בין כולם. מצד רביעי, אם אני לא אשים את הגבול הזה - מי יעשה זאת במקומי? וככה צד אחרי צד אני נותרת קפואה ולא מצליחה להחליט. אני יודעת שחמישה מטרים ממני בתוך הארון יש כוס וצלחת רגילים. הם כל כך קרובים ובכל זאת כל כך לא נעים לי לבקש אותם.
בסופו של דבר בן הזוג שלי שם לב שמשהו לא בסדר ושואל אותי אם אני רוצה לשתות מים. "אני בעיקר רוצה כוס", אני מצליחה ללחוש, "רב פעמית בבקשה". הוא מחזיר לי מבט מבולבל, כאילו תוהה ביחד איתי אם לא עדיף לוותר על הדרמה הזאת. ואני קצת מסכימה איתו אבל גם מבואסת שהאמונות שלי מעוררות באנשים כזאת אי נוחות. בסוף הוא מביא לי. אני לא יודעת אם שמו לב ואם זה הפריע למישהו, אבל הלב שלי חוזר לפעום בקצב סדיר ואני נרגעת. מבחינתי הדרמה נגמרה.
להיות אקטיביסטית סביבתית זה אומר להתמודד עם דילמות כאלה באופן יומיומי. זה להסביר שוב ושוב למה את מעדיפה שלא יקנו לך מתנות; למה את בוחרת להיות טבעונית; למה את מעדיפה לשלם יותר על מוצר מקומי ואיכותי על פני הזמנה מסין ואפילו למה הפסקת להשתמש בטמפונים.
זה לחייך ולהתאפק כשמישהו מולך מכחיש את משבר האקלים, כי את יודעת ששום דבר טוב לא יצא מהוויכוח. זה להשקיע עשרות שעות בצילום סרטוני הסברה כדי להנגיש מידע אקדמי עבור מי שדווקא כן רוצה להקשיב. זה לדעת שיהיו אנשים שיקראו את הטור הזה וינחרו בבוז. "כאילו אין מספיק בעיות בעולם שהיא אוכלת סרטים על צלחת חד פעמית", זאת המחשבה שתעבור להם בראש. ואני אבלע רוק ואגיד שהם צודקים. באמת יש הרבה בעיות וחלקן מרגישות דחופות יותר, אבל זה לא נותן לנו את הזכות להתעלם מהמשבר האקולוגי. אפילו אם בינתיים אנחנו עוד לא מרגישים אותו על בשרנו.
להיות אקטיביסטית סביבתית זה לדעת שלפעמים האנשים שהכי קרובים אלייך יסתירו ממך דברים כי הם יפחדו שתשפטי אותם. יהיה להם לא נעים לספר לך אם הם הזמינו בגדים חדשים באינטרנט, ואם הם כן ישתפו זה יתלווה בהתנצלויות או צחקוקים של מבוכה. הדבר האחרון שאת רוצה זה לגרום להם להרגיש לא בנוח, אבל ברגע שאת משתפת את האג'נדה שלך בפייסבוק אנשים מניחים שזו העדשה היחידה דרכה את מביטה על העולם.
להיות אקטיביסטית סביבתית זה להיות אשת חינוך והסברה, יזמת, צלמת, עורכת, יח"צנית, כתבת, מרצה, מנקה, ממיינת, חוקרת ומנהיגה. להצליח לג'נגל בין עבודה לבין עוד יותר עבודה ללא מטרות רווח.
לצד כל זה, להיות אקטיביסטית סביבתית זה גם לקבל כל יום הודעות מרגשות. אנשים שאת לא מכירה מספרים לך כמה את משפיעה עליהם. תלמידות בבית הספר כותבות לך שבזכותך הן בחרו לכתוב עבודה על משבר האקלים. חברות מהצבא מספרות לך שעלית להן במחשבות ובזכותך הן החליטו להפריד זבל, להפחית קניות או להזמין הרצאה על קיימות למשרד. זה לדעת שעשרות אלפי אנשים נחשפים למילים שלך ועבורם את כמו קביים עד שיצליחו לסגל הרגלים מקיימים בעצמם.
להיות אקטיביסטית סביבתית זה להרגיש חלק מקהילה הולכת וגדלה של אנשים מכל הגילאים, המגזרים והרקעים שבוחרים אחרת. להיות מוקפת אנשים שאכפת להם ושרוצים לעשות שינוי. אנשים שלא מוכנים לוותר אפילו כשהאתגר נראה עצום ומה כבר אני ואתה יכולים לעשות מולו?
זה לצאת יחד לטבע ולחלום חלומות גדולים כדי לוודא שגם הדור הבא אחרינו יזכה לטייל בארץ שלנו, שהיא הכי יפה בעולם. זה לפתח רמות חדשות של רגישות, כדי לחבר עוד אנשים לפעילות הסביבתית מבלי לעורר בהם רגשות אשם, כי הרי לא זאת המטרה. זה להרגיש שגם הצמחים ובעלי החיים הם בעלי ברית במאבק שלי. לדעת שאני הרבה פחות לבד ממה שנדמה לי. לדעת שאני עוזרת להפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר לחיות בו.
אני אקטיביסטית סביבתית ואני גאה בזה. יום כדור הארץ הוא הזדמנות טובה גם עבורכם לקחת את הצעד הראשון.