קבענו לדבר בערב, אבל דקה אחרי תחילת השיחה היא הייתה חייבת לנתק, כי קיבלה שיחה דחופה. "יש בטייבה שוטר שאוהב מאוד בעלי חיים", סיפרה לי כשהתקשרה בחזרה, "בכל פעם שהוא רואה עגלה רתומה לסוס או חמור, הוא מבקש לראות רישיונות ובודק את מצבם. הפעם לא היו רישיונות, אז הסוס מחכה לי לאיסוף". ככה התחילה ההיכרות שלי עם שרון כהן, מנהלת עמותת להתחיל מחדש, שמטפלת בחיות משק פגועות, משקמת אותן ומוצאת להן מקום קבע חדש.

כהן היא לדבריה "נרקומנית למיגור סבל של בעלי החיים". היא לא יכולה להשאיר בעלי חיים שסובלים לבדם, ולכן היא אוספת אותם אליה, דואגת להם לטיפול ואחרי השיקום גם דואגת למצוא להם מקום חדש וטוב להמשיך לחיות בו.

"ראיתי את האתון שוכבת והתחלתי לבכות"

כהן, 36, מטפלת בבעלי חיים כסייעת לווטרינרים ומתנדבת בעמותות שמסייעות לבעלי חיים מאז שהייתה בת 14. שנים שהיא אוספת חיות לביתה, אבל הסיפור של העמותה שלה התחיל לפני שנתיים, כשהגיע אליה טלפון מאדם שסיפר לה על אתון שקרסה בכביש 57 ליד קלנסואה, אחרי שהבעלים שלה פשוט השאיר אותה שם עם העגלה והלך. "הגעתי לשם, ראיתי את האתון שוכבת והתחלתי לבכות", מספרת כהן, "לא ידעתי איך ניגשים בכלל לחיה כזו. התקשרתי לכל מי שאני מכירה שעובד עם בעלי חיים, ולאף אחד לא היה מושג. בסופו של דבר עצר לידי בחור ערבי מהאזור ועזר לי לשחרר אותה מהעגלה. אחרי שהעברנו אותה לצל היא התמוטטה שוב, ונכנסתי לאינטרנט לחפש מוביל עם קרון כדי לקחת אותה משם. כולם מאוד התפלאו לשמוע שאני צריכה להוביל חמור, והייתי צריכה לשלם 1500 שקל כדי להביא אותה אליי הביתה".

לדברי כהן, זו רק אחת מהוצאות רבות שהטיפול בחיות גדולות דורש. "לא היה לי איך לשלם למוביל, אז לוויתי כסף מהשכנים", היא נזכרת, "פניתי לווטרינר שאני בקשר יומיומי איתו מאז אותו יום. האתון הייתה מיובשת, פצועה וכואבת. הוא טיפל בה, הסביר לי איך לטפל בה מכאן ואילך, והיא נשארה אצלי. אבל אז התחלתי לחפש לה בית, ואחרי שפרסמתי מודעה בפייסבוק, התחילו להגיע אליי המוני פניות מאנשים נואשים בדיוק כמו שאני הייתי כשמצאתי אותה. בסופו של דבר חברים טובים שלי אימצו את אותה אתון, אבל לא יכולתי להישאר אדישה לכל אותן חיות שסיפרו לי עליהן, וככה התחלתי לטפל בחיות משק".

אחרי שהבינה שאין למי לפנות בנושא, התחילה לשנע בעצמה את בעלי החיים שאליהם הגיעה בעקבות הפניות, רובם פצועים במצב קשה, והעבירה אותם לבית החולים הווטרינרי בבית דגן. "הייתה לי שם הפתעה ענקית מצוות בית חולים אבל בעיקר מהציבור", היא מספרת, "מעולם לא היה לי הרבה כסף, והאשפוז של בעלי החיים גדולים הכניס אותי לחובות עצומים. מי שסגר לי אותם בכל פעם מחדש היו אנשים שהתקשרו לבית החולים בעקבות הפרסומים שלי בפייסבוק". בשלב הזה הבינה כהן שכדי להמשיך היא תהיה חייבת לעבור להתנהלות כספית מסודרת יותר, והחליטה להקים עמותה, שקמה כעבור זמן קצר וקיבלה את השם ההולם "להתחיל מחדש".

למה דווקא חיות משק?
"אני לא יכולה לראות סבל של בעלי החיים, ואלו בעלי החיים שבעצם סובלים הכי הרבה, אז החלטתי להתמקד בהם. חמור למשל זו חיה שהתדמית שלה בקרקעית. הם חיים המון זמן, ומתנהגים אליהם נורא. אין בעצם שום גוף או ארגון שדואג לטפל בסוס שקורס עם עגלה ונעזב או בעז או כבש שנפלו ממשאית ונפצעו. משאירים אותם למות, ובמקרה הטוב מגיעים לאסוף אותם אחרי שהם מתו. זו הסיבה שאני רצה בכל פנייה מיד לאסוף אותם בעצמי או עם מתנדבים עד היום".

עיזים בבית (צילום: שרון כהן)
עיזים בבית | צילום: שרון כהן

אין גוף שאוכף

הפעילות של שרון מקבלת משנה תוקף מיוחד דווקא בימים אלו, על רקע התחקיר שהתפרסם לאחרונה על המשלוחים החיים שמתבצעים בתנאים קשים, שההערכות מדברות על מציאות דומה מאוד גם אצלנו בארץ. "זה איום ונורא, וטוב מאוד שזה משודר בטלוויזיה. למרות שאני טבעונית, אני יודעת שיש אנשים שאוכלים בשר וזה מספיק גרוע בעיניי, אבל גם אין גבול למה שמעבירים אותם בדרך לצלחת".

לדברי כהן, אין גוף שאוכף את הנושא של רישיונות לגידול בעלי חיים. "אם אני רוצה לגדל בבית סוס, גם אם יש לי רישיון זה לא אומר שאני מטפלת בו כמו שצריך. אף אחד לא בודק את זה, גם לא בדירים או בפינות חי. זה נופל בין הכיסאות". לצערה, היא כבר ראתה המוני מקרים, מכל הסוגים. "בבוקר יום שישי של ליל הסדר התקשר אליי הווטרינר העירוני של רמת השרון וסיפר לי שיחידת הפיתוח של משרד החקלאות החרימה ממשפחה חרדית טליה בת שבועיים שכנראה יועדה לשחיטה כקורבן לחג הפסח", היא מספרת, "מישהי ראתה אותה בחצר והתקשרה לדווח לשירות הווטרינרי העירוני. המשפחה לא הסכימה לספר איך הטליה הגיעה אליה, וזו אחת הסיבות שהיא הוחרמה. הווטרינר הביא אותה אליי, וקלטתי אותה בערב ליל הסדר".

מה קורה לבעלי החיים שמגיעים אלייך?
"לכל בעל חיים יש סיפור אחר וטיפול אחר. יש חיות שנשארות ומטופלות אצלי, יש שמטופלות בבית החולים הווטרינרי. למזלי יש אנשים טובים שעוזרים לי בהכל. כל חיה שאני מקבלת עליה מידע נרשמת, ואני מנהלת מעקב מוקפד אחרי מה שקורה איתה. כשהיא משוקמת, אני מחפשת לה מקום חדש ועושה בדיקות מקפידות ותחקיר לפני שהיא עוברת ממני, מחתימה את הבעלים החדשים על חוזה וגם שומרת איתם על קשר איתם. לא כל מקום שמוגדר כפינת חי גם מטפל באמת בבעלי החיים שבו. החיות מגיעות אליי כי לא היה מקום מספיק בטוח. חיות שנפלו למשאית שמובילה לשחיטה ונפצעו או ששוטטו לבד ברחוב. תתפלאי, אבל יש אצלי למשל עכשיו עז אחת שהגיעה דווקא מפינת חי. היה לה סקביאס, ובמקום לטפל בה בודדו אותה והשאירו להתייבש לבד בשמש".

"רוב החיות מצליחות להשתקם"

הבית שלה בעמק חפר הפך כרגע למעין פינת חי בעצמו. כרגע חיים אצלה 15 חמורים, 12 עיזים, 3 סוסים, מהם שניים עיוורים לחלוטין והטליה הקטנה שהוחרמה. היא אומרת שרוב החיות מצליחות להשתקם, ואפילו מספרת על כבשה שקיבלה מבעלי דיר כבשים מכיוון שהייתה משותקת ולא יכלה לעבור לשחיטה. אחרי שלושה חודשים אותה כבשה התחילה ללכת. "הקושי האמיתי הוא למצוא לבעלי החיים מקום טוב. למצוא בית לכבשה זה ממש לא פשוט. 99 אחוזים מהאוכלוסייה רואים בה נטו אוכל".

בקרוב היא מתכננת גם לפתוח את ביתה למבקרים בימים קבועים. "זה ממש לא גן חיות, אבל חשוב לי לחשוף ילדים ונוער לחיות משק להראות שאין שום הבדל בינן לבין כלבים וחתולים, ושהם יכולים להיות חיות מחמד לכל דבר".