אם הייתה לכם הזדמנות לעזור למישהו אחר לפתור בעיה גדולה, שעבורכם הייתה דורשת רק מעט זמן ומעט מאוד משאבים, לא הייתם הולכים על זה? פרח פיטרסה ואסא אלבז, סטודנטים לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון HIT, הלכו על זה, או נכון יותר נסעו על זה, ובגדול.
במסגרת קורס בשם פיקספרטס, שילוב המילים "תיקון" ו"מומחים" באנגלית, הם פגשו את עומר זק, בחור צעיר ופעיל, שפלג גופו התחתון משותק לגמרי עקב תאונת אופני שטח קשה שבה היה מעורב. הם הצליחו ליצור עבורו רמפה קטנה שמסייעת לעומר ולאנשים כמותו, שמתניידים בכיסא גלגלים, להגיע בפשטות ממקום למקום, גם באזורים שאינם נגישים לנכים.
"הקורס הזה קיים במכון הטכנולוגי המון שנים. הסטודנטים מצוותים בזוגות וצריכים לחפש שותף חיצוני, שיש לו מגבלה פיזית, נכות או קושי", מסבירה פיטרסה, "המטרה היא לבדוק מה הקושי הכי משמעותי שלו, לברר איך אנחנו יכולים להתערב ולסייע, ולעצב עבורו מוצר שיעזור לו בשגרה".
החיבור של השניים עם זק נוצר בזכות דודתה של פיטרסה, פיזיותרפיסטית במחלקת שיקום בתל השומר. "היא ישר הציעה את עומר, והוא ישר נרתם ושמח לקחת חלק בפרויקט, לעזור לנו וכמובן - לעצמו", היא מספרת.
"זה נותן לי ביטחון להסתובב בכל מקום"
הרעיון של השניים הגיע מרגע שכיח במיוחד בחייו של זק, שעובד ומנהל חיים מלאים בעזרת קלנועית שבה הוא מתנייד. הבעיה מתחילה כשהוא מגיעה למקום שלא מונגש לנכים – ומסתבר שיש לא מעט כאלו, שאנחנו אפילו לא שמים אליהם לב. "ההתמודדות שלי עם מכשולים כמו מדרגה או מדרכה לא הייתה עצמאית. הייתי זקוק לעזרה מאנשים שהיו איתי או מעוברי אורח כדי להיכנס לחנות, למסעדה או אפילו כדי לחצות כביש ולעלות על המדרכה", אומר זק.
פיטרסה ואלבז החליטו ליצור עבור זק רמפה שתאפשר לו להתגבר על המכשולים האלו ולהתנייד לכל מקום בקולנועית שלו. מכיוון שפלג הגוף העליון שלו מתפקד באופן רגיל, פיטרסה ואלבז רצו ליצור מוצר נוח ופשוט שיוכל לתפעל בעצמו. לבסוף, הם החליטו ליצור רמפה שתהיה מחוברת לקולנועית, שאותה יוכל לשלוף ולהניח, לעלות עליה ולאחר מכן להחזיר אותה לקולנועית. "הקושי העיקרי היה להבין איך לבנות רמפה כמה שיותר קטנה וקלה, ועם זה לוודא שתהיה יציבה, בטוחה ונוחה מבחינת הזווית שלה", מסבירה פיטרסה.
הפרויקט דרש עבודה של לא מעט שעות וניסיונות בדרך למוצר הסופי. "התחלנו מהכי פשוט – קרש. כשראינו שזה מחליק, הוספנו גומי, אבל אז הבנו שאנחנו רוצים רמפה שאפשר לאחסן בקולנועית", מספרת פיטרסה, "אז החלפנו את החומר, ואז היינו צריכים למצוא את הקיפול הנכון וגם להוסיף ידיות, כדי שעומר לא יצטרך להתכופף כשהוא מניח ומרים אותה. עשינו עם עומר הרבה בדיקות, ובסוף זה הצליח. כשראינו שזה עובד, עברנו לעבוד גם על הנראות, כי בסופו של דבר אם מוצר עובד טוב אבל נראה על הפנים, פחות רוצים להשתמש בו".
לבסוף, המוצר היה מוכן, וזק, שכבר משתמש בו, מעיד שהוא שינה עבורו המון: "הרמפה נותנת לי סוג של בטחון, לצאת ולהסתובב בכל מקום, בלי החשש שלא אוכל לעבור מדרכה, לצאת מהאוטו בחנייה שהיא לא על משטח ישר או להיכנס לחנות ללא סידור נגישות", הוא אומר, והיוצרים עצמם מרוצים לא פחות: "עבדנו על הרמפה סמסטר שלם, והרגע שנתנו לעומר את הרמפה שבנינו היה מאוד מרגש. לראות אותו מניח אותה ועולה עם הקולנועית שלו על מדרגה, זה היה שווה הכל", אומרת פיטרסה.
"לא מקבלים על זה תהילה"
את ההמצאה שלהם פיטרסה ואלבז מתכננים להעביר הלאה בדרך קצת שונה. "הרעיון של הקורס הוא לעבוד מול אנשים שאתה יכול באמת לעזור להם ברמה האישית. זה לא משהו שרושמים עליו פטנט – בסוף התהליך מפרסמים לציבור הרחב את כל הפרטים, כדי שאם עוד מישהו בעולם ירצה לייצר רמפה כזו, הוא פשוט יוכל לקחת בדיוק את המידות ואת הוראות ההכנה", מסבירה פיטרסה, "אני חושבת שזה משהו מאוד מיוחד, שאין פה מוצר שעיצבת ואתה מחפש לקבל עליו כסף או תהילה, אלא פשוט להעביר את זה הלאה".
עבור פרח, הרגע הכי מיוחד היה דווקא אחרי שהפרויקט נגמר. "סיפרו לנו שעומר באמת משתמש ברמפה שייצרנו לו ביומיום וזה מרגש ממש", היא אומרת, "עצם זה שאתה יוצר מוצר שעובד ושיהיה בשימוש עבור מישהו שבאמת צריך אותו, זה מטורף".