נראה שהסערה סביב גיוס נערות לצה"ל לא הולכת לשכוח בקרוב. בעוד שקולות נגד גיוס נשים עולים בשבועות האחרונים לכותרות, מהצד השני נחשפו לאחרונה גם הקלטות שחושפות לחץ גדול מצד המערכת הצבאית על בנות שמבקשות פטור מהשירות, בחשד שהן פשוט משקרות. אבל בעוד שהצדדים סוערים, חלק מהנערות עצמן שנמצאות בתווך שביניהם מוצאות בינתיים את דרך המלך ופונות לשירות משמעותי, כמעט קרבי אפילו, כזה שאין ויכוח על התרומה הגדולה שלו למדינה, אבל מחוץ למסגרת הצבאית.
כיום משרתות בשירות לאומי-אזרחי מדי שנה כ-7000 נערות דתיות, לאחר שקיבלו פטור מהשירות הצבאי. הן מתנדבות בשלל תחומים אזרחיים, כמו הוראה הקרב אוכלוסיות חלשות, סיוע לחולים סופניים, שליחויות בתפוצות, אבל גם בתפקידים כמו שמירה על יישובים. כ-250 מתוכן "מתגייסות" מדי שנה לשירות בשב"כ ובמוסד, לתכניות שתקופת השירות המינימאלית בהן היא שנתיים.
מוריה (שם בדוי) גדלה באחד מיישובי השומרון הדתיים, וסיימה לאחרונה את השירות הלאומי שלה בשב"כ דרך האגודה להתנדבות. "ידעתי שהצבא הוא לא מסגרת שאוכל לשרת בה מבחינה דתית וערכית", היא אומרת, "אבל הרגשתי צורך גדול לתרום למדינה, כפי שחינכו אותי בבית ובאולפנה. מצאתי את המסגרת הטובה ביותר בשירות הלאומי. תכננתי להתנדב בגני ילדים, אבל אחרי כמה חודשים נחשפתי לחיפושים אחרי בנות לשב"כ". המיונים שעברה מוריה היו ארוכים וכללו מבחנים פסיכולוגיים, רגשיים, טכניים וכמובן חקירת סיווג בטחוני. לאחר שעברה את המיונים, התחילה לשרת באחד ממתקני השב"כ הרגישים במרכז הארץ.
פתאום בחורה נועלת את עצמה בחדר ריק לדבר באמצע הלילה
בסופו של דבר, מצאה את עצמה מוריה בשירות לאומי שמזכיר מאוד שירות צבאי, אך לדבריה לא קיבלה שום תגובה שלילית מסביבתה לגבי העבודה עם גורמי בטחון כללי – בדיוק להפך. "אנשים מהיישוב מאוד פירגנו והעריכו את העבודה שלי. האתגר היחיד שהיה לי הוא לשמור בסודיות מוחלטת מידע רגיש. תמיד בשבתות נפגשים כל החבר'ה של היישוב וכולם מספרים חוויות מהצבא או מהשירות הלאומי, ואני בדרך כלל הייתי שותקת או סתם מדברת על חוויות שקרו בדירות השירות ולא על העבודה עצמה".
מבחינה חברתית זה היה מוזר פתאום להיות במקום שכולו חילוני?
"ההתמודדות עם עבודה מול אנשים חילוניים דווקא חיזקה אותי מאוד, הרגשתי טוב. מהר מאוד הפכתי ל'כתובת הדתית' בכל שאלה באגף שבו עבדתי, וזה היה ממש בסדר מבחינתי. היה שם בית כנסת ואוכל כשר, וגם מבחינה רגשית, בנוסף לליווי הרכזת הרגילה של האגודה להתנדבות, הייתה לבנות השירות בארגון גם מלווה נוספת מתוך המערכת של השב"כ. היא דאגה לנו ועשתה הרבה שיחות והדרכות כדי שנרגיש הכי טוב. קיבלנו גם הרבה הערכה מהדרגים הגבוהים".
בנות השירות שמגיעות לשב"כ לא מגויסות לתפקידים פקידותיים, אלא מתעסקות במידע מודיעיני מסווג ולפעמים אפילו יוצאות למשימות שטח מודיעיניות. התפקידים שהן מבצעות משתנים מאגף לאגף, וממש כמו בצבא, חלקן מוצאות את עצמן עובדות שעות ארוכות, לפעמים בעבודת צוות ולפעמים באופן יחידני, חלקן בשעות קבועות ואחרות גם בשעות לא קונבנציונליות. "בניגוד לשירות במקומות אחרים, בשב"כ מקפידים על דירות לבנות שלהם בלבד, כי יוצא שבלילות בנות בדירה מוזעקות לעבוד או מחויבות לקבל שיחות בטלפון מוצפן ולדבר בקודים", מסבירה מוריה, "מבחינתנו זה היה הכי טבעי בעולם שבחורה פתאום נועלת את עצמה בחדר ריק לדבר באמצע הלילה, לא חשדנו בה שהיא מסתירה קשר עם מאהב", היא צוחקת.
"תורמות לביטחון ישראל לא פחות מאשר חיילות בצבא"
ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, הוא זה שהקים את התכנית לשילוב בנות השירות בשיתוף האגודה להתנדבות. "הקמנו את התוכנית לאחר רצח רבין, כדי שתהיה גשר ליחסים הנפיצים ששררו באותה תקופה בין המערכת לציבור הדתי", הוא מספר. "בנוסף גם הבנו שיש לבנות השירות הלאומי איכויות יוצאות מן הכלל, שיכולות לסייע במהלכים ביטחוניים חיוניים. כמובן שנעשים כל הצעדים כד להבטיח שהבנות שיתקבלו למסלול השירות בשב"כ יהיו הטובות, האיכותיות והנאמנות ביותר, והן תורמות לביטחון ישראל לא פחות מאשר חיילות בצבא".
"אנחנו מאוד מקפידים על תהליכי מיון וגיוס מתאימים לבנות. הן עוברות תהליך לא פשוט כדי להתקבל", מוסיפה מנהלת השיווק והגיוס באגודה להתנדבות, "אנחנו משקיעים המון בהכשרות ובליווי רגשי ופיזי לבנות, כדי שיוכלו לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר. כמובן שגם האגפים בשיתוף עם השב"כ עוברים הכשרה להכלה של בנות דתיות החל מכשרות ועד לנהלי עבודה של בת שירות מול עובדים גברים למשל".
בתום השירות שלהן, כשבעים אחוז מבנות השירות נשארות לעבוד במתקני השב"כ השונים, או עוברות לעבוד בזרועות חיוניות נוספות כמו התעשייה האווירית למשל. עניין התעסוקה מהווה גם הוא יתרון גדול עבור הבנות הדתיות, שמתכננות את צעדיהן בקפידה לפני השירות, בידיעה שלא רחוק היום שבו ירצו להקים משפחה. "בשב"כ לרוב מאוד רוצים שנישאר, אומרים לנו את זה הרבה", אומרת מוריה, "גם אני נשארתי כמה חודשים אחרי סיום השירות לעבוד בפרויקטים נוספים, והפסקתי כשהלימודים האקדמיים שלי כבר היו עמוסים מאוד".
"הרגשתי שהתרומה שלי הייתה חיונית לביטחון המדינה", אומרת מוריה, "מאוד מספק לדעת שסייעתי למנוע אירוע בטחוני, או שהייתי חלק מפעולה שייקח לה שנים להתפרסם בתקשורת, אם בכלל. היום כשאני שומעת אנשים מקטרים על 'למה מעכבים אותנו במחסומים?', אני יודעת שזה לא סתם, שבאמת מונעים סכנות בפעולות אלו. להיות בורג קטן אבל משמעותי במערכת גדולה זו תחושה מדהימה".