אתמול פרסם המשמר החברתי את המדד החברתי, שקובע מהם חוקים שנחשבים לחברתיים ומדרג את חברי הכנסת לפי הצבעותיהם לחוקים. בצד הדירוג, שהציב את ח"כ איציק שמולי בראש המדד ואת ח"כ יאיר לפיד בתחתיתו, במשמר החברתי מצביעים על שיפור משמעותי שחל בשנים האחרונות מבחינת כמות החוקים החברתיים שעולים להצבעות ועוברים בישראל.
"מאז המחאה החברתית של 2011 אנחנו רואים מגמה מתמשכת ועקבית של יותר ויותר חקיקה חברתית חיובית", אומר דובר המשמר החברתי, תני גולדשטיין. אנחנו רואים דיור בר השגה, את תכנית מחיר למשתכן, שהיא צורה של דיור ציבורי, הצעות חוק כמו היעדרות בשל מחלת ילד, הצעות לחוקים שמגנים על נשים מוכות, על קורבנות סחר בנשים וזנות ועוד".
לדברי גולדשטיין מדובר במגמה שמאפיינת תהליכים של יצירת מדיניות רווחה במקומות שונים ברחבי העולם. "חברי כנסת מהאופוזיציה הם אלו שיוזמים את רוב החוקים, אבל הממשלה נענית", הוא מסביר, "היא לא נענית להכל, כי יש לה אחריות גם לשמור על הקופה הציבורית, אז חלק מההצעות נדחות וחלקן עוברות, אבל הרבה מהן הופכות להצעות חוק ממשלתיות, שבהן הממשלה נותנת פחות, אבל מעבירה בסופו של דבר חוקים דומים, כמו שקרה למשל עם חוק שכירות הוגנת – ח"כ סתיו שפיר הציעה הצעה דרסטית שלפיה יהיה פיקוח על מחירי השכירות כמו בחו"ל. איילת שקד שינתה את ההצעה, והפכה אותה להצעת חוק ממשלתית שאומרת שיהיה פיקוח על כך שבעל הבית יתקן את הדברים בנכס, שזה יהיה מעוגן בחוק, מה שעד עכשיו גם לא היה".
"יש טענה שהאופוזיציה לא יכולה להשפיע, אבל זה ממש לא נכון", מוסיפה דנה גנאל, רכזת התוכן של המשמר החברתי. "יש לא מעט חוקים שנולדו מהצעות חוק פרטיות של חברי כנסת, שהופכות להצעות חוק ממשלתיות, שעוברות ברוב גדול במליאה. לדוגמה מענק חימום אחיד שהורחב לכל הקשישים ולא רק לכאלו שגרים במקומות קרים. לדוגמה הצעות חוק הביטוח הלאומי, שהתחילה מהצעת חוק של קארין אלהרר ממפלגת 'יש עתיד' ונסגרה עם הצעת חוק ממשלתית".
לדברי גנאל, כל אלו מעידים, בניגוד למה שנראה על פניו, על שיתוף פעולה גדול בין האופוזיציה לקואליציה בנושאים חברתיים. "השיא של זה הוא כמובן קצבאות הנכים שהועלו השנה", היא אומרת, "אמנם הן לא הועלו כפי שהובטח לנכים במקור, אבל בסוף זה חוק שעבר ברוב גדול בכנסת".
גנאל מדגישה שבשני מושבי הכנסת האחרונים אפשר לראות עלייה גדולה בנושא הקצבאות, ובאופן כללי נעצרה המגמה של הקיצוצים הרוחביים ושל הקטנת הקצבאות. "אם ב-2003 הוכרזו קיצוצים בהמון קצבאות, היום מעדכנים ומשווים אותן בחזרה לשכר הממוצע במשק, לאחר שבקיצוץ ההצמדה שלהן הייתה למדדים שלא עולים יותר מדי", היא אומרת. "בתקציב האחרון, כלל ההוצאה, שמגביל את התקציב וקובע יעד לקיטון שלו, דחה את היעדים של הקיצוצים בשנה, כלומר השנה התקציב לא ייקטן, ואני צופה שהשנה יהיו פחות קיצוצים".
חזרה למדיניות של מדינת רווחה
לדברי גולדשטיין, על פי הקריטריונים של המשמר החברתי, שקובעים מה נחשב לחוק חברתי, מתוך כעשרים הצעות חוק ממשלתיות שעלו במושב האחרון, 15 היו חברתיות. "רוב הצעות החוק שהממשלה יזמה הן חברתיות. אפשר להתווכח עד כמה חברתיות, ויש לצד זה גם מגמות מדאיגות, כמו זה שהממשלה לוקחת על עצמה את ההחלטות ולא משתפת את הכנסת, אבל ההחלטות שהיא מקבלת הן הרבה יותר חברתיות ממה שהכנסת הייתה מקבלת לפני עשר או אפילו חמש שנים. אי אפשר להגיד בוודאות שהמגמה הזאת מתרחשת ממושב למושב של הכנסת, אבל ההתרשמות המבוססת שלנו היא שזו מגמה עקבית".
אפשר להגיד באופן כללי שאנחנו הולכים ומתקדמים למצב של מדינת רווחה?
"אני חושבת שכן", אומרת גנאל, "יש הכרה גם בקואליציה בצרכי הציבור, במחויבות המדינה כלפי הציבור, ואם היה תהליך של נסיגה ממדינת הרווחה, הוא במידה מסוימת נבלם. אי אפשר להגיד שיש כאן מדינת רווחה מפוארת, כי אם ניקח את קצבת הנכים כדוגמה, אז באמת הייתה הרחבה תשתיתית גדולה, אבל בסוף הקצבה שהם מקבלים לא מספיקה כדי לחיות. אנחנו עדיין מציירים את המטרה סביב החץ, אנחנו לא אומרים – אנחנו רוצים שבמדינת ישראל אנשים יחיו בביטחון, לא ירעבו ללחם ולא יצטרכו לוותר על תרופות. צריך קודם לצייר את המטרה ואז לזרוק את החץ, צריך לראות מה אנשים צריכים ולפי זה לקבוע את הקצבאות השונות. אנחנו עדיין רואים המון קשישים ונכים עניים, אבל אם היינו במצב של נסיגה מוחלטת ממדינת רווחה, אז היום הנסיגה הזאת הפסיקה. יש חזרה למדיניות של מדינת רווחה".