בתור מתנדב במד"א 24 שעות ביממה, מנצור בן חרב, תושב שגב שלום, היה עד ללא מעט מקרים שבהם פניות מגיעות אליו מתוך מצוקה של חוסר כתובת במקרי חירום. בכאב הוא מספר על זירה של תאונת דרכים קשה מאוד שאירעה לפני כחודשיים, שהאמבולנס הגיע אליה אחרי כמעט חצי שעה, כשמצב כזה, כל דקה היא קריטית.

אבל מנצור (35) נשוי ואב לילד בן 5, לא מסכים לקבל את המציאות בכפר שלו כפי שהיא. בתור אקטיביסט בחברה הבדואית, לפני ארבע שנים החליט להקים את קהילת "המת שבאב" – "הכוח של הצעירים" בערבית, שמקדמת את הצרכים של תושבי הכפר. הקהילה הזו היא למעשה אחת מ-238 קהילות משימתיות שבהן תומכת קרן שח"ף, שמטרתה לצמצם פערים חברתיים. רוב החברים בקהילות המשימתיות הם אנשים צעירים ואקטיביסטים, אחרי צבא, שבוחרים לעבור מהמרכז לפריפריה, להיטמע באוכלוסייה ולחזק אותה מבפנים, אולם חלק מהקהילות הן דווקא של בני מקום, כמו "המת שבאב", שהבינו שיש צורך לעשות שינוי ולתרום במקום שהם גדלו בו.

ב"המת שבאב" חברים 17 צעירים מהכפר, שנפגשים מדי שבוע ומנסים למצוא מענה לצרכים שונים של הקהילה הבדואית, כדי לעזור לה להתקדם. לאור המציאות שהוא מכיר, לא מפתיע שלאחרונה הרגיש בן חרב כי אחת המצוקות הכי גדולות בכפר היא החוסר במענה רפואי יעיל וזמין בכפר. "שגב שלום מונה 9,700 איש, ומעניק שירותים לעוד 35 אלף איש מהפזורה הבדואית", פורש בן חרב את המציאות היומיומית בכפר, "רק אני ועוד תושב אחד מהכפר מתנדבים במד"א, ויש לנו תואר חובש. אין תחנת אמבולנס אחת בכל הכפר, וכדי להזמין אמבולנס מבאר שבע צריך לחכות לפחות רבע שעה. אם אין אמבולנס פנוי, לפעמים זמן ההמתנה יכול להגיע אפילו לארבעים דקות".

"עדיין יש מקומות שנחשבים מחוץ לתחום לנשים"

הצורך הזה הביא את קהילת "המת שבאב" להקים קורס עזרה ראשונה של מד"א לנערות בשגב שלום, הראשון מסוגו במגזר הבדואי, שאמור להתחיל בעוד כשבועיים עם קבוצת נערות בגיל 14-18.

בן חרב מספר, שהקורס החדש נותן בעקיפין מענה גם לעוד צורך. "כשחשבנו מה חסר בכפר, ראינו שהרבה פעמים מסתכלים רק על טובת הגברים והנערים, לא נותנים מספיק תשומת לב להכשרת נשים ולא מקדישים להן מחשבה", הוא אומר, "קיבלתי פניות מכמה נערות שמאוד דחפו ורצו את זה, ששואפות גם ללמוד רפואה, ורואים שיש להן תחושת שליחות לעזור למשפחות שלהן ולכל הכפר".

מנצור בן חרב
מנצור בן חרב

לדברי בן חרב, בעשר השנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית במעמד הנשים בפזורה: "הן יוצאות ללמוד במכללות ובאוניברסיטאות, אבל עדיין יש מקומות שנחשבים מחוץ לתחום ולא מקובלים חברתית, וחבל", הוא אומר, "בתור חובשות וחלק ממערך המתנדבות של מד"א הן יוכלו לתרום מאוד לצרכי הקהילה הבדואית ולאתגרים שעומדים מול מי שבא לתת לתושבי הפזורה מענה רפואי".

בן חרב נותן כדוגמה מקרים שבהם מד"א נקרא למקרי חירום של לידה. לפי המסורת, לא מקובל שגבר ייתן לגבר אחר ליילד את האישה שלו, גם אם מדובר בחובש. במקרים כאלו נוכחות של אישה עם הכשרה יכולה לתת את המענה. "נשים הן חלק בלתי נפרד מהחברה, ויכולות לתת לה הרבה", הוא אומר, "אם שבעים אחוז מהקהילה הן נשים, צריך לתת להן במה לכל דבר. מי אמר שרק לגברים מגיע מקום?".

"במקומות אחרים גן שעשועים זה דבר טריוויאלי"

ההישג האחרון של "המת שבאב" מצטרף לשורה של הישגים נוספים. לאחרונה למשל החלו חברי הקהילה בגיוס כספים לבניית מועדון חברתי שייתן מענה לבני נוער בשעות אחר הצהריים. "יש חוסר בחוגים, יש נוער בסיכון בגלל ההימצאות בפריפריה", מספר בן חרב, "השאיפה שלנו בהמשך היא להקים גני שעשועים ומתקנים לילדים. במקומות אחרים זה דבר טריוויאלי". הישגים אחרים של הקהילה היו ממש מצילי חיים, כמו זה של הצבת רמזור בצומת הקטלני בכניסה לכפר, שעד אז נהרג בו בממוצע אדם אחד בכל שבעה ימים. "אנו שמחים לראות שגם היישובים הבדואים לא נשארים מאחור ומצטרפים למהפכה שיוצרות הקהילות המשימתיות בפריפריה", אומרת חיה ג'משי, מנכ"לית קרן שחף.

כשאני שואלת את מנצור איפה הוא רוצה לראות את הכפר בעוד עשר שנים הוא משתף אותי בחלום הגדול: "הייתי רוצה להעלות את רמת החיים של האנשים בכפר, לתת יותר פעילויות ולהפוך אותו למקום שטוב לחיות בו. הייתי רוצה שלנוער שלנו יהיו עיסוקים חינוכיים בשעות אחר הצהריים שיתרמו לו בהמשך. הנוער הוא היסוד של כל דבר, אם הוא גדל על דברים טובים והזמן הפנוי שלו מנוצל לטובה, אנחנו בונים קהילה יותר טובה ומפותחת. הנוער של היום הם המבוגרים של הדור הבא".