בתור ילד שסבל מאלימות, הכלבים של פול אלמקייס היו בשבילו סוג של בריחה. "האינטראקציה והקרבה לכלבים עזרו לי להתגבר על הקשיים הרגשיים שהתמודדתי איתם, והם תמיד היו עבורי מקור לריפוי, נחת ושיפור בתנאים הנפשיים שלי. רק בזכות זה עברתי את הפוסט טראומה של ילד שסבל ממכות", הוא מספר. לא מפתיע שהיום, שנים מאוחר יותר, הוא מנהל עמותה שמעבירה הלאה את מה שהוא חווה.
מבחינת אלמקייס, שנמצא בתחום הכלבנות כשלושים שנה, ההקמה של עמותת "כלבים בשירות אנשים", הייתה עליית שלב במערכת היחסים הטבעית שלו עם הכלבים, כשלפני 12 שנים הוא החליט שאם יש כל כך הרבה שיטות טיפול בעזרת בעלי חיים, אין סיבה שלא תהיה גם כלבנות טיפולית.
לאורך השנים הוא תמיד הרגיש הקבלה בין תחום הכלבנות לנושא הטיפולי. "כשעבדתי כמאלף כלבים ראיתי כמה חשוב שהמשפחה תשתתף בתהליך, והיו לקוחות שנצמדו אליי כשהם ראו שהעבודה שלי עם הכלב שלהם עוזרת לבן משפחה אוטיסט או עם שיתוק מוחין", מספר אלמקייס, שהחליט לברר אם יש טיפולים בעזרת כלבים ואיפה לומדים כלבנות טיפולית. "זה משהו שנראה לי טריוויאלי לחלוטין, כי הרי יש טיפול בעזרת בעלי חיים כמו סוסים".
אבל אחרי חיפושים ארוכים שבהם לא מצא את מבוקשו, הוא החליט לקחת על עצמו את האתגר ולחקור את הנושא. "לשמחתי היה לי חבר שהייתה בעלותו חוות סוסים טיפולית, והוא הסכים לתת לי לטפל בחצי מהמטופלים שלו", הוא מספר. שם, בחווה, הוא התחיל לרכוש את הידע שלו על כלבנות טיפולית. "שמתי לב שברכיבה הטיפולית הילדים הלכו עם פחדים וצעקות ולא רצו להשתתף, אבל בשיעורים שלי הלכו אחריי כאילו אני החלילן מהמלין. שם הבנתי שזה הכיוון הנכון, והחלטתי להקים את העמותה, שכל מטרתה היא לקדם את הכלבנות הטיפולית ולפתח אותה".
במקביל, הוא התחיל ליזום מחקר מדעי בתחום. "יש המון ספרות לגבי סיוע לנכים ולעיוורים בעזרת כלבים, אבל שום דבר שקשור לטיפול", הוא אומר, "הבנתי שחייבים לעשות איזשהו מחקר מדעי לגבי השפעה של טיפול בעזרת כלבים על ילדים עם אוטיזם. התחלנו את המחקר בשנת 2010 בשיתוף עם הד"ר לביולוגיה ולאד דמרצב ופסיכולוג הילדים המפורסם ד"ר לארי ג'נסתיל, כמובן בפיקוח ועם כל האישורים שדורש מחקר כזה. גילינו שגם בספרות המקצועית האקדמית בחו"ל לא קיים חומר בנושא, ורצינו לפרוץ דרך ולקיים את המחקר. עוד ארבעה חודשים המחקר שלנו עתיד להסתיים ולעשות מהפכה בנושא של טיפול עם כלבים באוכלוסייה של ילדים עם אוטיזם".
"להעביר את המתנה הלאה"
כשאני שואלת את אלמקייס למה היה לו חשוב כל כך להתעמק בתחום, התשובה ברורה לו. "המתנה הזו ניתנה לי ועשיתי בה שימוש במשך עשרים שנה, נראה לי לא הגיוני לא להעביר אותה הלאה לילדים שצריכים אותה", הוא אומר, "ידעתי שאני לא אוכל לתפקד בצורה נורמלית אלא אם אני אעבוד עם כלבים, ורציתי לקחת את הכלים שקיבלתי ולתת אותם לעוד ילדים".
אבל מבחינתו של אלמקייס יש כאן עוד היבט חשוב לא פחות – הצלת הכלבים. התהליך הטיפולי מתחיל כשהעמותה מאתרת בהסגרים כלבים שמתאימים מבחינת אופיים להיות כלבים טיפוליים. "אנחנו מביאים אותם לאילוף אצלנו בכלבייה, ואחר כך הם נכנסים לתוך מערכת של טיפולים בכל מיני ילדים", הוא מסביר.
העמותה פועלת במה שמוכנה אצלם מעגל נתינה: בשלב הראשון הם מצילים מהסגרים כלבים שמועמדים להמתה ומביאים אותם לכלביה הטיפולית. לאחר מכן הכלבים עוברים תהליך שיקום ואימון עם מדריכי הכלבייה ובעזרתם נערים בסיכון או אנשים בעלי צרכים מיוחדים שהוכשרו בעמותה. בסיום האימונים, הכלבים מוכנים לצאת עם צוות המדריכים לפעילויות של כלבנות טיפולית במוסדות שונים, הוסטלים, מועדוניות, בתי ספר, גני ילדים ועוד, ועם מגוון אוכלוסיות.
"ברוב המקרים הכלבים מתחילים בבתי ספר רגילים, כשמדריך כלבנות טיפולית מגיע עם שלושה כלבים לבתי ספר ומדריך ילדים, ובהמשך אותם כלבים מסייעים גם לילדים עם אוטיזם, בעיות רגשיות, בעיות של קשב וגם נוער בסיכון", אומר אלמקייס, ומסביר שהילדים נפגשים עם הכלבים ועוברים איתם תהליך של כמה מפגשים בהתאם לצרכיו של כל ילד. "אנחנו מתאימים את עצמנו ואת הטיפול לכל אוכלוסיית ילדים אפשרית", הוא אומר.
החיבור בין הילדים לעמותה מתקיים כיום בכמה חזיתות, שבכל אחת מהן מדריכים כלבנים שהוכשרו על ידי אלמקייס. "אחרי הרבה מאבקים הצלחנו להיכנס למשרד החינוך, בהתחלה לחינוך הרגיל ובהמשך גם לחינוך המיוחד", הוא מספר, "היום אנחנו משתפים פעולה גם עם משרד הרווחה, שמאפשר לנו לטפל בילדים עם פיגור ואוטיזם, והמחקר, שבקרוב יגיע לסיומו, הוא הגושפנקה המדעית שמוכיחה את ההשפעות החיוביות של כלבנות טיפולית. עכשיו אנחנו בתהליכים גם מול משרד הבריאות, וברגע שנקבל אישור, כלבנות טיפולית תהפוך לטיפול בסבסוד קופות החולים. יש כמובן גם אנשים פרטיים, הורים לילדים עם צרכים שנעזרים בנו".
מעגל של נתינה
לדברי אלמקייס, היה לאנשי העמותה חשוב שכלבי טיפול יהיו אך ורק כלבים מעורבים שהוצאו מהסגרים. "התעקשנו על זה למרות שהרבה אנשי מקצוע הציעו לי להשתמש בטיפולים בלברדורים, אמרתי שאין שום הגיון בלגדל כלבים גזעיים כשיש כל כך הרבה כלבים מעורבים בהסגרים".
וכאן מגיע השלב האחרון במעגל הנתינה. לאחר שהכלבים עברו את התהליך כולו, הם הופכים למעשה לכלבי טיפול מוסמכים, והעמותה מוצאת להם בתים חמים. "אנחנו שולחים אותם לאימוץ, לרוב אצל המשפחות שהם ליוו באותה שנה, ויש לנו 100 אחוז הצלחה באימוץ", אומר אלמקייס.
לאורך 12 שנות פעילותה הצילה העמותה יותר מ-500 כלבים בכך שהפכה אותם לכלבי טיפול, וגם מהצד האנושי יש לדברי אלמקייס אינספור סיפורי הצלחה. "אחת ההצלחות הכי גדולות שלנו הייתה בעבודה עם נוער בסיכון. לא מזמן שירותי הרווחה בראשון לציון הפנו אלינו חבורת נערים בסיכון. הכשרנו אותם להדריך כלבנות טיפולית, והם עוזרים למדריכים שלנו בבתי ספר לחינוך מיוחד בהתנדבות. עשינו את זה בעוד ערים בארץ, וזה מדהים. בעמותה יש גם ילדים עם בעיות רגשיות שמקבלים טיפול על ידי נוער בסיכון שהוכשר על ידנו ואנחנו אפילו מכשירים נערים מאוכלוסיות מיוחדות כדי שישמשו כמאלפים של כלבים טיפוליים".
הזדמנות אחרונה להציל את הכלבייה
לפני כחודש נתקלה העמותה בקושי לא צפוי, כשבעל המשק שבו ממוקמת הכלבייה ב-15 השנים האחרונות בבית עזרא החליט להפסיק את פעילותה שם, ואנשי העמותה קיבלו צו פינוי מבית המשפט, שמורה להם לפנות את הכלבייה עד סוף החודש.
בעמותה החליטו לצאת בקמפיין גיוס של 295,000 ש"ח במטרה להקים כלבייה חדשה, הפעם במושב עזריקם. "אנחנו לא רוצים שיעזרו לנו לממן את הפעילות, כי היא ממומנת כמעט במלואה על ידי משרד החינוך ומשרד הרווחה. הדבר היחיד שקשה הוא להקים כלבייה בסדר גודל כזה", מסביר אלמקייס, "זה חורג מהתקציב שלנו, ולצערי אין לנו כסף נוסף בכלל. אם לא נשיג את הכסף נצטרך להחזיר את הכלבים להסגרים ולהפסיק את הפעילות וזה יהיה עצוב וחבל".
עד עכשיו הצליחה לאסוף העמותה כ-7000 ש"ח, כשעד סיום הקמפיין נותרו 33 ימים, ואלמקייס שומר על רוח אופטימית: "אני מאוד גאה בצוות שלנו, כי כולו מגויס למטרה טובה, כולם מבינים את חשיבות העשייה ונותנים מעל ומעבר, במיוחד עכשיו, בתקופה הלחוצה הזאת", הוא אומר, "למרות זה, אנחנו ממשיכים בטיפולים, ומקווים שעד סוף החודש, התאריך שבו אנחנו צריכים לפנות את הכלבייה, נצליח לגייס את הכסף שצריך כדי להמשיך את הפעילות החשובה שלנו".