לפני יומיים נפתחו רשמית שעריה של העיר הזמנית שבטח שמעתם עליה אבל אולי עוד לא יצא לכם לבקר בה – המידברן. מדובר באירוע סגור בלב מדבר, שעליו עומלים במשך השנה אלפי משתתפים, ה"ברנרים", במטרה להקים לשבוע אחד בלבד מקום שבו כל אחד ואחת יכולים להיות מי ומה שבא להם.

אבל מסתבר שיש כאלו שלא חייבים להתכונן, לא חייבים להגיע לשבוע שלם ואפילו לא חייבים לקנות כרטיס – והכל מטעמי שכנות טובה. בשנתיים האחרונות מתקיימים בעיר המידברן "סיורי שכנים" מיוחדים, שבמסגרתם מזמינים מפיקי המידברן את תושבי היישובים הסמוכים להציץ אל מאחורי הקלעים של העיר הזמנית, רגע לפני שהיא נפתחת.

ביום ראשון האחרון התקיים סיור השכנים בפעם השנייה מאז שקמה קהילת המידברן בישראל, והשתתפו בו מעל מאתיים ילדים ומבוגרים ממדרשת בן-גוריון ומקיבוץ שדה בוקר, שהגיעו למפגש לא שגרתי עם אנשי הקהילה הצבעוניים.

"כל אחד יכול להיות חלק מהקהילה שלנו"

"זה עובד במתכונת של טיול מאורגן קצר בעיר שכנה", מסבירה בהתרגשות איריס רונלי ריקליס, סמנכ"לית האסטרטגיה והפיתוח של המידברן, "האורחים מגיעים לסיור ממוקד של שעתיים לפני שהעיר נפתחת למשתתפי המידברן. על פי חזון המידברן אנחנו רוצים לעודד את ההשתתפות ואת הגישה שכל אחד יכול להיות חלק מהקהילה, ומשם נולד הרעיון של סיורי השכנים. ההשתתפות בעיר הזמנית מאפשרת לאורחים לקחת חלק במרחב חווייתי לכמה רגעים, ובעינינו עצם ההשתתפות מעוררת השראה, שמניעה התפתחות מבורכת – חברתית, תרבותית, קהילתית או כל סוג אחר".

לדברי איריס, סיורי השכנים יוצרים מצב שבו כל הצדדים מרוויחים: התושבים נחשפים לפן החיובי של המידברן וזוכים לחוות ולו במעט את מה שיש לעיר הזמנית להציע, הברנרים מעודדים את האורחים לממש את עקרון ההשתתפות, רמת הנגב ממותגת כמקום של פסטיבל וכך מצליחים להפריח את השממה, כל פעם קצת, גם מבחינה פרקטית ולא פחות חשוב, ברמה המנטלית.

מידברן 2017
מידברן | צילום: אלעד מלכה

קיום המידברן חשוב מאוד למועצה האזורית רמת הנגב. ראש המועצה ערן דורון התעקש לקיים אותו דווקא שם, מתוך הבנה שהמידברן יכול לסייע מאוד מבחינת פיתוח אזורי וכלכלי. האירוע מושך הרבה אנשים לנגב והמארגנים שלו מעודדים במודע קשרים קהילתיים ורוצים להדק את החיבור עם תושבי האזור, לחשוף את מידברן וליצור יחסים של שכנות טובה.

לדברי איריס, הסיורים האלו יכולים להוות בסיס למינוף קשרים חברתיים בין אנשי קהילת מידברן לאלו שעוד לא לקחו בה חלק. "ברגע שאנשים שנמצאים כל כך קרוב לעיר יכולים להגיע לכאן ולראות מה אנחנו עושים, גם אם רק לכמה רגעים, זה מגדיל את הסיכוי שבשנה הבאה הם יחליטו לבוא ולהשתתף – לבנות מיצג אמנות משלהם, להתנדב באחד מהמחנות בעיר או בכלל לקחת חלק. אנחנו רוצים להראות על קצה המזלג את חיי הקהילה שמתקיימים פה, ואולי באירוע הבא אותם אורחים ירצו להפוך לחלק מהקהילה".

"אלו פשוט שתי ערים שכנות – שאחת מהן הולכת להיעלם"

ההחלטה לקיים את סיור השכנים דווקא ביום ראשון, רגע לפני הפתיחה ולא בזמן שהעיר בועטת, נובעת מהרצון שלא להפריע למרחב המיוחד של המידברן, לאפשר לעיר להתנהל ולא להעמיס על העומס שגם ככה קיים במהלך השבוע הזה עם אורחים מבחוץ. "יום לפני לאנשים שלנו יש יותר אורך רוח וקשב ללוות את הקבוצות ואנחנו מעדיפים להקדיש לזה את מלוא הזמן והסבלנות", מסבירה איריס.

צוות שמורכב ממתנדבי המידברן מלווה את האורחים בסיור. הם מסבירים להם את מבנה העיר ומה זה אומר בעצם לבנות עיר שנעלמת אחרי שישה ימים, ולוקחים אותם לסיור מודרך בקבוצות קטנות בין כל מה שיש בעיר הזמנית, שמתנהלת כמו עיר לכל דבר ועניין: מיצגי אומנות, מחנות נושא, דואר, בית משפט, תיאטרון, קרקס עירוני, ספריה ואפילו סלון יופי.

מידברן 2017
מידברן | צילום: אלעד מלכה

איריס מדגישה שהסיור מהווה מפגש בין שתי ערים שכנות, שהשוני היחידי ביניהן הוא שאחת מהן נעלמת לחלוטין אחרי שישה ימים: "האנשים האלו שכנים שלנו כבר חמש שנים. הם יודעים מה זה מידברן, לחלקם יש קרובי משפחה שמשתתפים או נותנים שירותים לעיר הזמנית שלנו. החשיבות הגדולה בעייני זה החיבור בין שתי הקהילות, שיהיה באמת כיף ושהשכנים יצליחו ליהנות במקום הנפלא הזה שבו פשוט יותר להיות פשוט".

"ליהנות במקום הנפלא הזה שבו פשוט יותר להיות פשוט"

האורחים, מבחינתם, מגיעים לדברי איריס ממניעים מעט שונים, אבל בעיניה זה לא ממש משנה. "קודם כל, הם סקרנים לראות מה קורה אצלם בחצר האחורית", היא מסבירה, "המידברן הוא אירוע סגור שצריך לקנות אליו כרטיס ולהתכונן מראש, והשכנים מקבלים את הפריבילגיה להצצה נדירה. יש כאלו שתופסים את הסיור כבילוי של אחר הצהריים, כפעילות חברתית, כאטרקציה לכל המשפחה וכן הלאה. אבל כל המניעים טובים באותה מידה, העיקר שיבואו".

לפני שהשכנים הגיעו, דאג הצוות הלוגיסטי לספק להם מידע שיכין אותם לסיור, וגם להעביר להם את עשרת עקרונות המידברן. לדוגמה, לפי עיקרון ההסתמכות העצמית על כל משתתף לדאוג לעצמו, ולכן השכנים עודכנו שיצטרכו להביא איתם שתייה, כי אי אפשר לקנות בעיר כלום. "אנחנו מנסים להעביר את הערכים של מידברן לכל מי שנכנס, גם אם זה בביקור קצר. גם אותם, כמו את כל המשתתפים, קיבלו בשער הגריטרים, שאחראים על קבלת הפנים ולבושים בעיקר כפיות".

מידברן 2017
מידברן | צילום: אלעד מלכה

"כבר כמה שנים שאני מנסה ליזום את סיורי השכנים ומדבר עם מי שצריך כדי שיניעו את העניין", אומר דובי רול, יו"ר מדרשת בן-גוריון בדימוס, שעובד כספק מים למידברן מאז ראשית ימיו בארץ, "המידברן מצטייר בעיניי גדולי הציניקנים של המדרשה כהרס הסביבה ובלגאן לבית שלנו, ופעם הסתכלו על הסיורים בזלזול. אבל בשנה שעברה נרשמו ארבעים איש, והשנה כבר מעל מאתיים, כי זה התחיל לסקרן. אנשים שקולים ומיושבים שהשתתפו בסיור בשנה שעברה החליטו לקנות בזכותו כרטיס לקחת חלק באירוע הזה. זוג אנשים שהיו סקפטיים מאוד, שינו את דעתם אחרי שבאו לסיור, והשנה הם הצטרפו למחנה במידברן. לסיור השכנים יש השפעה חיובית אדירה, זה מוריד התנגדויות ומראה לאנשים שהשד לא כזה נורא ושיש שם אנשים טובים מאוד".

"לעובדה שהמידברן מתקיים בנגב יש הרבה משמעות", אומר דובי, ומפרגן גם לראש המועצה: "ערן סיפר לי שבהתחלה גם הוא היה ציני וחשב שזה שטויות, אבל היום הוא אומר לי – 'אתה לא תאמין כמה אחראיים ורציניים המפיקים של מידברן'. אחרי שנחשפתי אישית להנהלה ולמשתתפים, אני יכול לומר שאלו אנשים מביני עניין, מביני שטח, אוהבי מדבר אמיתיים ולא חבורת מסטולים מעופפים. ברגע שהתושבים מגיעים לסיור כזה ורואים צוותים, שוטרים, בית חולים שדה, הם מבינים שזו לא איזו מסיבה פרועה לשישה ימים, אלא מקום מאורגן עם השגחה".