"מאז ומתמיד נמשכתי למוזיקה", מספרת נועה וגנר (29), סטודנטית בשנה שלישית בבית הספר למוזיקה בקריה האקדמית אונו, "דודה שלי היא מורה למוזיקה, וזה גרם לי לרצות את זה מבפנים. היה לי טבעי לבחור בתואר במוזיקה".
את שלוש השנים של הלימודים שלה היא מתארת בצורה מאוד חיובית. היא הכירה חברים חדשים, יצרה קשרים טובים עם הרמצים ועם הסטודנטים, וכמובן עסקה באהבה הגדולה שלה – מוזיקה. אבל לצד כל אלו, העובדה שהיא מאובחנת על הרצף האוטיסטי, יצרה גם כמה קשיים. "אני לא מרגישה שאני מתויגת כשונה, אני משתייכת לקבוצה חברתית-סביבתית, וכולם רואים שאני יוזמת קשר ומגיעה לכל האירועים", היא אומרת, "אבל אני חושבת שהחברה שלנו לא יודעת איך להתייחס לליקויים, ויש הרבה מקום לשיפור. היו לי גם כל מיני קשיים, כמו חוסר טקט, לקות בשפה או בעיות בקשר עין ושפת גוף".
וגנר, שהרגישה שלבית הספר למוזיקה יש ניסיון, רצון וכלים להכווין סטודנטים שמתקשים, רצתה להעניק את החוויה הזאת בדיוק גם לאחרים. "רציתי שצעירים בתפקוד גבוה, שאולי יש להם חששות, עכבות או מחסומים, יוכלו לקבל טיפה ליווי ועזרה בבית הספר, לקבל דרך לפתח את הכישורים שלהם ולהביע את עצמם בלי שישפטו אותם על הקושי שלהם". מתוך המחשבה הזאת נולד המיזם שהקימה, "צלילים מעבר לקשת", שנועד לאפשר לצעירים על הרצף האוטיסטי לפתח יכולות מוזיקליות לפני ההרשמה לתואר הראשון – כדי לתת להם הזדמנות להתחיל את לימודיהם ממקום שווה לכל שאר הסטודנטים.
"הקשיים לא תמיד נראים לעין, ואז לא יודעים שאתה צריך עזרה"
התכנית שהגתה וגנר היא מעין מכינה קדם אקדמית, שאליה יוכלו להירשם צעירים על הרצף האוטיסטי שמעוניינים ללמוד מוזיקה, כדי לקבל הכנה בסיסית ללימודים בבית הספר למוזיקה, ו התנסות בלמידה במסגרת אקדמית, עם תמיכה ועזרה מקצועית אישית, התכנית, שמלווה על ידי המרכז לאקדמיה שוויונית של הקריה האקדמית אונו, תכנית "להיות סטודנט" ואס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל, תימשך שנה, שאחריה יוכלו המשתתפים להמשיך ולהירשם ללימודי מוזיקה גבוהים.
לוגנר הצטרף כבר בתחילת הדרך יונתן אביגדור (27), שמאובחן גם הוא על הרצף האוטיסטי, ומתגורר בדיור נתמך בתל אביב. בימים אלה הוא מסיים בעצמו תואר ראשון במוזיקה רב-תחומית בקריה האקדמית אונו, ולאחר שהכיר את וגנר בלימודים, היא סיפרה לו על המיזם באחת מהשיחות שלהם.
"אני הגעתי ללימודים בלי מכינה, ואני מאוד מרוצה מהלימודים, אבל אי אפשר לומר שלא חוויתי בתואר קשיים בגלל הלקות שלי, בעיקר בתחום החברתי", הוא מספר, "הרבה פעמים הרגשתי שאני נופל בין הכיסאות, שהקשיים שלי לא תמיד נראים לעין ובגלל זה לא יודעים שאני צריך עזרה. אז כשנועה סיפרה לי על הרעיון וביקשה ממני להיות שותף, שמחתי להצטרף, כי זה רעיון נהדר".
למה בעצם צריך תכנית כזאת?
"יש היום תכניות מיוחדות לאנשים כמונו שלומדים וגרים בדירה עם מדריך שעוזר להם, אבל הן לא היו בתחומים שרלוונטיים לי. רציתי לעסוק במוזיקה, והרבה פעמים יש לאנשים על הרצף יכולות וכישורים יוצאי דופן בתחומים כאלו, שחבל לפספס בגלל קשיים בתחום התקשורתי והחברתי, שמונעים או מעכבים אותם מלהביא את היכולות לידי ביטוי. באופן אישי אני יכול להעיד שזה מצב מתסכל. במסגרת רגילה לא תמיד קל לקבל את התמיכה שאתה זקוק לה, אבל פה באמת יש פתרון".
"גם אני הייתי בהוסטל שלא כל כך נתן לי חופש ועצמאות", מוסיפה וגנר, "נתנו לנו ללמוד כל מיני קורסים נוספים אבל לא התייחסו למסוגלות האישית שלנו. אני רציתי לעסוק במוזיקה, ידעתי גם שיש לי את המסוגלות ושרק צריך למצוא אליי את הדרך – ובתכנית זה קרה. אמנם הכל נעשה לאט לאט, אבל אני לא מצפה שהשינוי יקרה בבת אחת, אלא שיהיה תהליך שיהפוך אותנו לחלק בלתי נפרד מהחברה".
יחד עם אורית קסל, מרכזת תכנית "להיות סטודנט" ודיקן בית הספר למוזיקה ד"ר יהודה כהן, נפגשו וגנר ואביגדור מספר פעמים כדי לתכנן את הפרויקט. "חשבנו למשל איך נפתח את התכנית, מה יהיו תנאי הקבלה, אילו תכנים יילמדו שם ועוד", מספר אביגדור. לאחר שבשנה שעברה לא נרשמו מספיק אנשים, פתיחת התכנית נדחתה, והשנה היא עומדת להיפתח לראשונה, אחרי שב-10 בספטמבר יתקיים יום פתוח שאליו יוזמנו עמותות רלוונטיות.
"אחד הדברים שמייחדים את המיזם הזה הוא שכל מי שיש לו איזושהי נגיעה לתחום המוזיקה יכול לנסות להתקבל למכינה", מסביר אביגדור, "גם אם אין ידע תיאורטי נרחב, מספיק שאתה יודע לנגן על איזשהו כלי. אחר כך המכינה מקיפה את כל התחומים הבסיסיים שנוגעים בתחום המוזיקה כמו תיאוריה, פיתוח שמיעה ויסודות נוספים. הרעיון של נועה הוא מהפכני, והוא מאפשר לי לעשות משהו כדי שלאחרים במצבי יהיה יותר קל. אני לא יודע אם להגדיר את עצמי כאקטיביסט, אבל בזכות הקשיים שעברתי אני יכול להבין אחרים במצבי ולפעול כדי לעזור להם".