ביום ראשון האחרון, כשמעל שמי הדרום לא נפסקו מטחי הטילים, נועם גליקסמן ודניאלה בוכשטבר, זוג שליחים של הסוכנות היהודית, נישאו זה לזו אי שם במדינת דלאוור שבארה"ב, אבל היו קרובים למדינת ישראל הרבה יותר ממה שנשמע לכם. מתחת לחופה של השניים, שמעידים על עצמם כחילונים גמורים, עמדו לא פחות משמונה רבנים ורבות שהשיאו אותם ביחד, כשמאחורי האיחוד הקסום שלהם עומד חלום על איחוד גדול הרבה יותר.
לעיר וילמינגטון שבדלאוור הגיעו דניאלה (25) ונועם (31) כזוג מאורס. אחרי ארבע שנות זוגיות, הם עברו את המיונים לשליחות של הסוכנות היהודית ביחד, חודשיים לפני הטיסה המיוחלת נועם כרע ברך, ודניאלה אמרה כן. "יש המון ארגונים יהודיים ובתי כנסת שמביאים לקהילה היהודית את הפן היהודי, אבל אנחנו היחידים שמביאים לקהילה היהודית כאן תכנים ישראליים, ומספרים על ישראל דרך כל מיני פעילויות", היא מסבירה, "לכל אחד מאתנו יש פה תפקיד משלו – אני עובדת עם כל הקהילה מטף ועד גיל הזהב, ונועם עובד עם הסטודנטים היהודים בקמפוס. הם נחשבים היום לקהל מפתח, ונועם מנחיל להם את האהבה לישראל מול כל מיני תנועות BDS וחרם על ישראל".
לפני שהשניים יצאו לשליחות, הם לא היו בטוחים איך הם רוצים שהחתונה שלהם תיראה. "לא רצינו חתונה כמו של כולם. ראינו איזושהי סכמה שחוזרת על עצמה בחתונות, ורצינו לעשות משהו מיוחד", אומר נועם, "היה חשוב לנו לעשות טקס יהודי, אבל אנחנו פחות מחוברים ליהדות המסורתית שיש בארץ – אנחנו מגדירים את עצמנו כחילונים גמורים, לא הולכים לבית כנסת, וככה בסופו של דבר החלטנו להתחתן בארה"ב".
אבל לדבריהם, מעבר לים הם גילו את היהדות מחדש. "פתאום ראינו שהיהדות יכולה להיות אחרת", אומר נועם, "ראינו שיש זרמים שלא פגשנו בארץ, כמו התנועה ליהדות מתחדשת, אבל אפילו זרמים מוכרים כמו רפורמים וקונסרבטיבים – זה משהו שלא נתקלתי בו אישית בארץ, כי בפעמים המעטות שהלכתי לבית הכנסת ביום כיפור או בבר מצווה, הוא היה אורתודקסי – נשים בנפרד מגברים, אין כזה דבר שרבה מובילה טקס או נגינה בזמן התפילה. ופתאום ראינו נשים שעולות לתורה, חזניות, שילוב של חולין בקודש, והיה לנו הרבה יותר קל להתחבר לזה. הכרנו אנשים מדהימים ביחס שלהם ליהדות ולאנשים אחרים, יחס מאוד מקבל, וזה גרם לנו לגלות מחדש את היהדות". "אם היו אומרים לי לפני השליחות שאני אלך לבית כנסת ואתחבר לתפילות, זה היה נשמע לי יותר מדי, כי זה לא אורח החיים שלי, אבל צריך לראות את זה כדי להבין", מוסיפה דניאלה.
התכנון של דניאלה ונועם היה קטן ומצומצם: לגשת עם רב קונסרבטיבי לרשם הנישואים, לעשות טקס קטן עם כמה חברים, ואחר כך להתחתן שוב בקפריסין עם המשפחות. "אבל אז התחלנו לספר לאנשים בקבילה שאנחנו מתחתנים, וכולם מאוד התלהבו, ראינו כמה הם מתרגשים בשבילנו, ממש כמו שהמשפחה שלנו הייתה מרגישה, ומשם זה הלך וגדל: רצינו לשתף עוד ועוד אנשים בחתונה שלנו, ובסופו של דבר היו לנו מאתיים אורחים שרצינו להזמין מהקהילה – סטודנטים, אנשים מכל הזרמים, נציגים מבתי הכנסת. אז אמנם הכי התחברנו לרב הקונסרבטיבי, אבל החלטנו לשלב את הרבנים והרבות מכל הזרמים בטקס שלנו.
"קיבלנו סופר אהבה"
בסופו של דבר, מתחת לחופה של דניאלה ונועם עמדו לצידם לא פחות משמונה רבנים, רבות, חזנים וחזניות, בטקס שנמשך כמעט שעה. "הרב הקונסרבטיבי ניהל את האירוע, והוא עצמו אמר כמה הפלורליזם היהודי הזה חשוב לקהילה ולו", מספר נועם, "הוא חילק תפקידים לכל הרבנים והרבות, והם בירכו את שבע הברכות בעברית, ואז חברי קהילה שקרובים אלינו קראו אותן גם באנגלית. היו גם שירים מתחת לחופה, ורבנים נשאו דברים מהתורה ומהבעל שם טוב, שמדברים על אהבה, חופה וקידושין, הקראנו נדרים שכתבנו זה לזו, והמנהלים שלנו השיאו אותנו במקום ההורים שלנו בטקס. עירבנו כמה שיותר אנשים בשמחה שלנו וגרמנו להם לשמוח".
אמנם לשניים לא היה קל להיות כל כך רחוקים מהבית ביום החשוב בחייהם, אבל לדבריהם, באותו רגע הקהילה הייתה הבית. "למרות שלא היה לנו קל שהמשפחה והחברים לא היו איתנו, העובדה שקיבלנו את כל האהבה הזו מהקהילה, ונתנו להם לקחת חלק כל כך חשוב בטקס, גרם לזה להרגיש יותר כמו בית וכאילו אנחנו מתחתנים עם משפחה. קיבלנו בעצם סופר אהבה, כי חוץ מהמשפחות בארץ, יש לנו גם את כל המשפחה שיש לנו פה בקהילה ובאוניברסיטה".
למה היה לכם חשוב לשתף את כל הקהילה בחתונה שלכם?
"ישראל ויהדות התפוצות נמצאות כרגע במקום קריטי ביחסים שלהן", מסבירה דניאלה, "אם פעם היהודים בתפוצות היו מעריצים מושבעים של ישראל, וכל דבר שהיא עשתה היה קדוש מבחינתם, היום הפרות הקדושות האלו נשחטות ויש המון ביקורת ואי הבנה כלפי ישראל. יש בארה"ב מיליוני יהודים, ורובם לא אורתודוקסים, הסוכנות היהודית עושה הרבה כדי לגשר על הפער הזה, אבל מבחינת המדיניות של ישראל, אנחנו עוד לא שם. אין סובלנות לזרמים אחרים ביהדות, ויש פה המון עלבון סביב הנושא הזה, שאחראי להרבה מהפער. בנוסף, רוב היהודים פה ליברלים ויש להם ביקורת כלפי המדיניות של ישראל, וגם זה מקשה עליהם לאהוב אותה בלי תנאים. בתור ישראלים שחיים ועובדים בקהילה הזו, החלטנו שאנחנו רוצים לבוא ממקום מאחד, מחבק, ולהגיד – אנחנו הישראלים אוהבים את יהדות התפוצות. בחתונה שלנו, כשאנחנו מערבים את כל הזרמים מתחת לחופה שלנו, אנחנו אומרים שאנחנו כישראל רואים ביהודי התפוצות חלק אינטגרלי בבניית הבית שלנו – גם הבית הפרטי, וגם ברמה יותר גבוהה, בניית הבית היהודי בישראל. כשהם עומדים מתחת לחופה של זוג ישראלים שמבקשים מהם להשתתף, הם חלק מהסיפור הישראלי".
אתם מרגישים בחתונה הזאת שליחות רחבה יותר בשם מדינת ישראל?
"לגמרי. מבחינתנו, אם הצלחנו להעביר את המסר הזה לקהילה פה, גם אם אנחנו רק זוג אחד במדינה אחת בארה"ב, זכינו, כי זאת הייתה מטרה שלנו. השילוב של זרמי יהדות שאולי מרגישים שהם לא מתקבלים כמו שהם היו רוצים, זה מחזק", אומר נועם ומסביר שהם רוצים לעשות את אותה שליחות גם בכיוון ההפוך – בחזרה לישראל. "כשנחזור לארץ, אנחנו רוצים להפיץ כמה שישראל חשובה ליהודים כאן, כמה היהדות האחרת שפגשנו כאן חשובה להם, וכמה חשוב צריך להיות לישראל לקבל אותם, ולהבין שגם אם יש להם ביקורת, הם ממש רוצים אותנו, ורואים בנו חלק חשוב בחיים שלהם. זה מחמם לב לראות את זה".
"אנחנו כאן, חזקים, ואנחנו מנציחים את האהבה, וחוגגים את הביחד"
לדברי השניים, הטקס היה מיוחד מאוד גם בשביל האורחים. "אנשים ממש הופתעו לראות את כל הרבנים. היו חברי קהילה מכל מיני זרמים, והם היו ממש מרוגשים לראות את הזרם שלהם מיוצג שם. כל אחד שמח לראות את הרב או הרבה שלו מברכים, כי הם הרגישו שמכבדים אותם ואת הקהילה שלהם", אומר נועם, ודניאלה מוסיפה: "המון אנשים הודו לנו שעשינו את זה, כי הייתה שם תחושת אחדות מדהימה".
אמנם זה לא קרה בכוונה, אבל זה כנראה לא מקרה שהחתונה של השניים גם התקיימה בתקופה מיוחדת. "התחתנו כשבדרום היה טירוף, ומאוד כאב לנו ולכל האנשים פה בקהילה לראות את זה. זה גם היה קצת אחרי יום השואה, ובשבוע של יום הזיכרון ויום העצמאות. זה יצא לגמרי במקרה – התחלנו לצאת ב-6 במאי, אז החלטנו להתחתן יום קודם ב-5 במאי, חמסה חמסה", צוחקת דניאלה, "אבל זה יצא מאוד מיוחד – דווקא בתקופה כל כך קשה, כשמדברים על חורבן, ומטח הטילים מעזה לא נפסק, לבוא ולהגיד אנחנו כאן, חזקים, ואנחנו מנציחים את האהבה, חוגגים את האיחוד ואת הביחד הזה. אנחנו שומעים חדשות קשות מישראל, אבל באותו זמן חוגגים את השמחה הגדולה הזאת. רק אחרי שסגרנו את התאריך, הבנו כמה הוא סמלי".
למה מלכתחילה היה חשוב לכם לצאת לשליחות?
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני פעילה בתחום ההסברתי של הקהילה היהודית. הדבקתי את נועם בזה, ומאוד רצינו להעצים את זה", אומרת דניאלה, "השליחות הזאת היא לא דתית אלא ישראלית, וכל שליח מביא את ישראל כמו שהוא רואה אותה – יש דתיים לאומיים ויש אתאסטים, אין שבלונה של שליח, היופי הוא שאנחנו מביאים את הסיפור האישי שלנו. נועם למשל הוא נכד לניצולי שואה, אני בת לעולים מרוסיה, לכל אחד יש סיפור משלו, וככה מביאים את המגוון והשוני של ישראל, והרבה פעמים זה שובר לאנשים את הסטיגמות". "עוד חלק עיקרי בשליחות פה הוא הקשר האישי שאנחנו יוצרים עם אנשים, שמניע את כל מה שאנחנו עושים", מוסיף נועם, "ובזכות הקשר הזה שיצרנו איתם, באו 200 חברי קהילה לחתונה שלנו, ביום החופשי שלהם ובגשם".
בתור אלו שרואים משם, מה הייתם מאחלים לישראל לכבוד יום העצמאות?
"הייתי רוצה לראות סובלנות, ואת היכולת לעצור שנייה ולראות את הצד השני, גם אם קשה לשמוע דעה מנוגדת. זה האיחול שלי גם למדינת ישראל בשיח המורכב שאנחנו נמאצים בו כרגע. אני מאחלת לכולנו לקחת נשימה עמוקה ולזכור דווקא בתקופה כזו, כמה אנחנו ברי מזל שיש לנו בכלל מדינה שאנחנו יכולים לשבת ולהתכווח על העתיד שלה. וגם אם מאוד קשה להבין את האדם שמולך ואת הכוונות שלו, להבין שהכל נאמר מתוך אהבה לישראל".