עדי קלנג (51), אלוף העולם בגלישת גלים לגולשים עם מוגבלויות, גולש מגיל 13. "הים זורם אצלי בדם מאז שאני ילד", הוא אומר, "בטיול אחרי צבא, כשכולם רצו לצאת לטרקים אני רק רציתי לגלוש. כשגלשתי בהוואי הגיעה הפציעה הראשונה – התנפצתי על אחד הסלעים. שברתי את הברך, עברתי ניתוח מורכב והייתי תקופה בבית חולים".
התאונה השנייה הגיעה בגיל 35: "שברתי את צוואר הירך באותה רגל", הוא מספר, "שוב ניתוחים, ברגים, קיבועים. במהלך ההחלמה התברר שהתקצרה לי הרגל בשלושה וחצי ס"מ. לקח לי שנה להחלים, אבל אחר כך חזרתי לגלישה. נפצעתי הרבה בחיי, אבל כנראה שמשהו בתוכי אוהב את הסיכון", אומר קלנג, שהפציעות הותירו אותו עם שרירים מגולענים ומוגבלות בתנועה.
בשבוע שעבר, אחרי התלבטות של שנים, כל הרגעים האלו בחייו התגבשו לכדי מעשה – קלנג, שעבד עד אותו יום כמהנדס בניין, פתח באשדוד עיר מגוריו בית ספר לגלישה לאנשים עם מוגבלות. "כבר תקופה ארוכה אני מתנדב במסגרת לילדים עם צרכים מיוחדים בשיתוף עם העמותה לקידום הגלישה באשדוד. אני לוקח אותם לחתור בקייאקים, ומלמד אותם גם לגלוש", הוא מספר. כך, הוא החליט להנגיש את הגלישה לכל מי שחפץ בה – נכים, אנשים עם צרכים מיוחדים, עיוורים ועוד.
"מאז שאני גולש התלבטתי אם להפוך את הגלישה למקצוע או להשאיר את זה כתחביב", הוא מספר, "פחדתי שאם אתחיל להתפרנס מהגלישה, אני אהנה ממנה פחות. קרו הרבה דברים שהובילו אותי להחלטה לפתוח את בית הספר לגלישה, אבל השנה האחרונה הייתה הכי משמעותית בהקשר הזה".
כשקלנג מדבר על השנה האחרונה בחייו, הוא מתכוון בעיקר להישג המדהים שאליו הגיע – הזכייה שלו במקום ראשון באליפות העולם בגלישת גלים לאנשים עם מוגבלות, ובמקום השני באליפות ארה"ב לאנשים עם מוגבלות. "עד היום אני לא מעכל את זה", הוא מספר בהתרגשות, "אני לא מבין איך יכול להיות שאני, מאשדוד הקטנה, שאין בה כמעט גלים, הפכתי לאלוף העולם. התחרויות הן חלק מהאתגר שלי, להגיד לעצמי כל פעם מחדש – הצלחת להגיע, למרות המוגבלות ולמרות הגיל. זה מה שמשאיר אותי צעיר בגוף ובנפש".
"הים מציל אנשים מבחינה פיזית ונפשית"
עוד לפני שפתח את בית הספר החדש, השילוב בין ניצחונותיו האישיים לפעילות ההתנדבותית שלו הביאו את קלנג להבנה שצריך לקיים אליפות גלישה לגולשים עם מוגבלויות גם בארץ. התחרות הראשונה בישראל התקיימה לפני כחצי שנה, בהשתתפות אנשים עיוורים, משותקים, חירשים ואנשים עם פרוטזות, חלקם היו גולשים בעבר וחלקם לא."התחרות הייתה חוויה מעצימה ומרגשת ואני מקווה שמכאן נתחיל מסורת. אחרי התחרות אמרתי לעצמי שצריך לקחת את העניין צעד אחד קדימה, ואז הבנתי שאני רוצה לפתוח את בית הספר".
עד היום לא היה בארץ אף בית ספר לגלישה לאנשים עם מוגבלות, וקלנג מסביר שרצה לתת לכל האנשים הזדמנות לחוות את הכוחות של הים. "בלוגו של בית הספר יש אדם עם פרוטזה, עיוור עם כלב נחיה ובחורה בכיסא גלגלים, כולם מסתכלים אל הים עם גלשן, ובצד יש גלגל הצלה", הוא מתאר ומסביר: "הכוונה היא להראות שהים מציל אנשים, גם מבחינה פיזית וגם נפשית". בגלישה יש ממד מרפא בעיניי – החיבור שלנו לטבע, המלח של הגלים על הפנים והעוצמות של הים, כל זה ביחד מביא אותך לתחושות מטורפות, והאנרגיה הזו ממכרת. אנשים פוחדים, אבל עכשיו כשיש להם בית ספר מיוחד, יהיה קל יותר לשכנע אותם לנסות לגלוש. גלישה עושה טוב לאנשים רגילים ועל אחת כמה וכמה לילדים עם צרכים מיוחדים ומבוגרים עם מוגבלות".
"אנשים לא מבינים איך עיוור גולש – אני רוצה להראות שזה אפשרי"
קשה שלא לתהות איך אדם שמשתמש בכיסא גלגלים או עיוור מצליחים לגלוש, אבל קלנג מסביר שלכל אחד יש פיתרון: "לאנשים משותקים יש גלשנים מיוחדים עם ספוג בצדדים, שמחזיק את הרגליים שלהם שלא ישמטו בזמן הגלישה, והם תופסים גלים בשכיבה. כשמדובר באנשים שהידיים שלהם לא עובדות כמו שצריך, שוחה לידם על הגלשן מלווה צמוד, שעוזר להם עם דחיפה לעומק, ואת הגל הם תופסים לבד. גם לעיוורים יש מלווה צמוד, שחותר איתם יחד לעומק ומסביר להם כל הזמן מה קורה – 'הנה בא גל, תצלול' או 'הגענו לעומק, תחתור חזק יותר'. את האנרגיה שהגל מביא הם מרגישים לבד, והם מצליחים לתפוס גלים. גם עם פרוטזה אפשר לגלוש ברמה גבוהה מאוד", הוא אומר, ומספר שבאליפות דרום אפריקה לגולשים עם מוגבלות, שבה הגיע לפני שבועיים למקום השני, למקום הראשון הגיע אדם עם פרוטזה.
בין היתר, קלנג מרצה על הפציעה שהייתה לו ועל הזכייה למרות הקשיים. "אחד הרגעים המשמעותיים עבורי היה כשפגשתי במקרה בהרצאה שהעברתי את דרור כרמלי, עיוור, ואשדודי כמוני", הוא מספר, "הצעתי לו לגלוש, וכבר בשיעור הראשון הוא הצליח לתפוס גל ולעמוד. זה היה היסטרי. אנשים לא מבינים איך אדם עיוור גולש, ואני רוצה להראות לעולם שזה אפשרי".
"זאת שליחות עבורי"
בית הספר נפתח באופן רשמי ביום חמישי האחרון – ברגע שבו פרסם קלנג את הפוסט בפייסבוק שבו בישר על בית הספר החדש. "קיבלתי כבר עשרות פניות. אנשים נרשמו לשיעורים פרטיים, ורק מחכים לרגע שיוכלו להגיע לים ולגלוש כבר", הוא מספר.
"תמיד בחיים יש שאלה אם לעשות או לא, ואני החלטתי לעשות", הוא אומר, "זה סוג של שליחות עבורי, לעשות משהו שלא עשו עדיין, ושיש לו השפעה חיובית אדירה על אנשים. "אני מזמין את כל מי שיש לו מוגבלות לבוא לגלוש. הים פתוח לכולם, וגלישה היא אחד הדברים היפים שיצא לי לראות – כולם באים לים עם מכנסי גלישה וגלשן, כולם שווים, אין כסף ואין מעמדות. החוויה היא שהים של כולם וזה מדהים בעיניי. הגיע הזמן לאפשר את השוויון הזה גם לאנשים עם מוגבלויות. לראות את ההנאה והסיפוק של התלמידים שלי, זה שווה הכל, זה מסב לי אושר אמיתי".