שאלת עתיד האנושות מעסיקה אותנו כמעט כל הזמן ובכל התחומים. כולנו רוצים לדעת לאן היקום הולך ומה מצפה למין האנושי על פני כדור הארץ. רובנו, למשל, היינו מוכנים לתת הרבה כדי לדעת מה הולך לקרות כאן בעוד חמש מאות שנים. אבל כמה היינו באמת רוצים לדעת מה קרה פה בחמש מאות השנים האחרונות?
אתם כנראה חושבים שכבר גילינו הכל, ושהעבר הוא היסטוריה, אבל מחקר חדש שבוצע באמצעות מאגר המידע של חברת ההייטק MyHeritage חשף תובנות חדשות על ההתנהגות האנושית ב-500 השנים האחרונות, כמו למשל האם אריכות חיים היא תכונה גנטית וכמה רחוק בני זוג היו מוכנים להגיע בשביל האהבה. את המחקר הוביל פרופסור יניב ארליך (39), המדען הראשי של החברה, חבר במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה. "כבר מהימים שהיינו צריכים להגיש עבודת שורשים בבית הספר הרגשתי חיבור לנושא", הוא אומר, "אמנם לא יצא לי להתעסק בזה יותר מדי, אבל ללא ספק הייתה לי חיבה יתרה לתחום".
אז איך בכל זאת התגלגלת לעסוק בזה באופן מקצועי?
"בסוף שנת 2008 קיבלתי אימייל מבן דוד שלישי שלי, שלא הכרתי אישית, הזמנה להצטרף לאתר Geni – רשת חברתית מקוונת שהיא גם אתר גנאולוגי, שהיום היא חברת בת של MyHeritage (אחרי שנרכשה על ידה ב-2012). הצטרפתי לאתר בדיוק אחרי שהתחתנתי, ורציתי לצרף גם את אשתי, אלא שהיא כבר הייתה שם. בניגוד לאתרים אחרים ג'יני הוא אתר שיתופי מההתחלה – אתה מעלה את הילד שלך, מישהו אחר מעלה את שלו, שניכם מעלים 'דודה חנה' משותפת והאתר כבר מציע לחבר את המשפחות וליצור עצים גדולים יותר ממה שהידע שלכם יכול לבנות".
"בהמשך, כשהתעסקתי באתר, חשבתי שזה יכול להיות מגניב לעשות משהו עם כל המידע הזה. מנהל הטכנולוגיות הראשי של ג'יני אמר לי שאפשר להוריד את כל הנתונים שמוגדרים כציבוריים, וככה התחיל הפרויקט, יחד עם עוד הרבה ישראלים שהגיעו למעבדה – ברק מרקוס, אסף גורדון וג'ואנה קפלינס מאוניברסיטת קולומביה, טל שור מהטכניון, עומר וייסברוד ממכון ויצמן למדע וחוקרים נוספים. חברת MyHeritage שביומיום שלה עוסקת בבדיקות DNA רכשה את ג'יני, ולפני שנה וחצי הציעו לי להיות המדען הראשי שלה, ואחרי 11 שנים בארצות הברית חזרתי לישראל".
"לקח לנו חודשים רק להבין מאיפה להתחיל"
המעבר מרעיון לביצוע לא היה פשוט בכלל. כל השותפים לפרויקט נרתמו לטובת הורדת הנתונים, תהליך שלקח כמה חודשים טובים. לאחר מכן, הם חשבו במשך חודשים איך לארגן את כל המידע שהיה מפוזר בעשרות מיליוני קבצים. "אין היום הרבה כלים שמאפשרים לעשות את זה", אומר פרופסור ארליך, "השקענו המון עבודה כדי להבין את מגבלות הנתונים, איפה הם לא מספיק טובים, איפה אפשר לשפר ואיפה אי אפשר לסמוך עליהם. כשיש מספיק נתונים תמיד תצליח להוציא משהו. מצאנו עצים בכל מיני רמות, ניסינו לעשות עליהם בדיקות, לראות שהנתונים לא מוטים בשום צורה. אחר כך התחלנו לשאול שאלות".
מה העניין בכלל במחקר כזה?
"החזון פה הוא כפול. מצד אחד להבין איך אפשר להוציא נתונים מסיפורים אישיים – כל אחד מספר על המשפחה שלו, ואז אפשר ללכת עם זה אחורה. בסופו של דבר אנחנו מרכיבים פה סטטיסטיקה שלמה מסיפורים אישיים של מיליוני אנשים. הרעיון הזה שאתה לוקח את הסיפורים, אוסף אותם יחד ומקבל תמונה על האנושות, הוא מרתק מבחינתנו. לעשות שורש של קהל שלם ולקבל תמונה חדשה".
"מעבר לכך, יש גם את העניין האישי", מוסיף פרופסור ארליך. "אני במקצועי גנטיקאי חישובי, שזה תחום שלוקח נתונים קיימים ומשתמש בכלים סטטיסטיים כדי לנתח אותם. המקור של גנטיקה וסטטיסטיקה הוא אותו מקור. אין גנטיקה בלי סטטיסטיקה והסטטיסטיקה נוצרה בשביל הגנטיקה. שונות, מושג שמוכר מתחום הסטטיסטיקה בכלל הומצא על ידי גנטיקאים. ניתוח של עצי משפחה הוא בסיס של המון מהדברים שאנחנו עושים במקצוע ביומיום, רק שבמחקר הזה יש הזדמנות לחקור ולבחון מודלים מורכבים מאוד, למשל עץ משפחה של 13 מיליון אנשים".
למה כל כך חשוב לנו לדעת על העבר שלנו? במה זה יכול לתרום לנו?
"אנחנו יכולים לגלות הרבה דברים מנתוני העבר. אחד הדברים שבדקנו זה הגנטיקה של אריכות הימים, תכונה שברור מאוד למה היא חשובה לאנושות. בסופו של דבר כל המחקרים בתחום הרפואה שואפים להעניק לנו את האפשרות לחיות כמה שיותר ובאיכות טובה. אנחנו ניסינו לבדוק אם יש רמזים בעבר שיכולים לעזור לנו להשיג את המטרה הזו ולגלות מי חי יותר ומי פחות".
נו, וזה הצליח? כדאי שנתחיל להתכונן לחיי נצח?
"האמת שגילינו שלגנים יש פחות השפעה ממה שחשבנו על אריכות ימים. מסתבר שזו לא תכונה תורשתית כמו שחשבנו. בספרות של תחום הגנטיקה טוענים כי מדובר על השפעה של 25 אחוז, אנחנו מצאנו שזה בערך 15 אחוז. אז יכול להיות שהגנטיקה קובעת בממוצע חמש שנים מהחיים שלנו, אבל סיגריות למשל מורידות בממוצע עשר שנים, אז מה עשינו בזה? אי אפשר להסתמך על תוחלת החיים של ההורים".
"מה שכן, אין גנים של חיים ארוכים", מדגיש פרופסור ארליך, "עד כה הייתה נטייה לחשוב שהגנים עובדים כמו מצרכים לעוגה. אתה מוסיף סוכר, קמח, שוקולד, ביצים ויוצא לך משהו חדש. למעשה, יהיה יותר נכון להשוות את זה לסנדביץ'. כל אחד מהרכיבים מרכיב את התוצר הסופי אבל עדיין שומר על המהות המקורית שלו. כל גן תורם את החלק שלו בנפרד. מדובר בארכיטקטורה גנטית, ליניארית ולא קומבינציה. את כל זה יכולנו לבדוק רק בזכות עצי המשפחה הענקיים שבמאגר. עד כה אף אחד לא הצליח לגלות את זה".
"מצאנו את רדיוס הנישואים"
פרופסור ארליך יודע מה הוא אומר. מאגר הנתונים מבוסס על 86 מיליון בני אדם, 5.3 מיליון משפחות, שאחת מהן אף אוגדה לעץ המשפחה הגדול ביותר מבחינה מדעית המקשר בין 13 מיליון איש הקשורים זה לזה בקשרי לידה או נישואים. כל הנתונים הועלו על ידי האנשים עצמם ומפורסמים ללא פרטים מזהים.
מעבר לאריכות חיים, מה עוד חידש המחקר שיכול לתרום לימינו?
"כל הנתונים במאגר הגיעו מהאנשים עצמם. מדובר במאגר גלובלי שלא משויך לממשלה או מחוז מסוימים, כך שיש לנו אפשרות לחקור התנהגות אנושית למשך תקופה ארוכה בצורה גלובלית וזה מאפשר לנו לקבוע עד כמה הגנטיקה היא ייחודית לכל אזור וכמה התערבבה עם אוכלוסיות אחרות לאורך השנים. אנחנו יודעים שיש הבדלים בגנטיקה בין אוכלוסיות שונות, אפילו כשמדובר בעיר אחרת או עיירה אחרת. הסתכלנו במחקר על המקומות בהם בני זוג נולדו וכך מצאנו את 'רדיוס הנישואים'. מצאנו שלפני המהפכה התעשייתית השנייה, ב-1850, אנשים לא התרחקו כדי להתחתן ורדיוס הנישואים עמד על פחות מ-5 ק"מ. אחרי המהפכה אנשים התחילו לנדוד. כמו כן מצאנו כי 'המרחק הגנטי' הממוצע בין גבר לאישה לפני המהפכה היה בן דוד מדרגה רביעית, אחרי המהפכה זה הגיע לרמת בן דוד מדרגה שביעית".
למה זה השתנה?
"יש כמה השערות. בהתחלה חשבנו שמדובר בפרקטיקה. פעם היה קשה להתרחק כדי למצוא בן זוג - איך אפשר להתחיל לחפש רחוק כשאתה מתנייד עם סוס ועגלה? לעומת זאת, כשהתפתחו הרכבות והכל נהיה נגיש יותר, היה טבעי שרדיוס הנישואים והמרחק הגנטי יגדלו, אבל לפי הנתונים זה לא קרה. ראינו שגם אחרי המהפכה אנשים לא התרחקו יותר מדי. גם אם רדיוס הנישואים גדל, המרחק הגנטי נשאר יחסית זהה. רק כחמישים שנה אחרי המהפכה החלה ההתרחקות הגנטית לגדול. הסברה שלנו היא שמדובר בשינויים תרבותיים שגרמו לירידה בנישואי בני דודים – הנושא הפך טאבו והמנהג הזה נפסק. פה אנחנו מגלים על המשקל של שינויים תרבותיים על הגנטיקה".
בבדיקה של דפוסי ההגירה נמצא גם שנשים נטו לעזוב את מקום הולדתן יותר מגברים, אבל לרוב לא התרחקו מאוד. לעומתן, כשגברים נדדו הם נטו לנוע למרחקים גדולים יותר והרבו יותר להגר ממדינה למדינה. המגמה הזו של הבדלים בין המינים נמשכת לפי המחקר כבר לפחות 300 שנה במרחק נדידה שונה, ונראית גם היום.
אז מה השלב הבא?
"בסופו של דבר אין לזה סוף. אפשר לקחת לדוגמה את איסלנד. ב-2009 בנו שם עץ משפחה של כל האוכלוסייה, כמאתיים אלף איש. במחקר שעשו על הנתונים האלו מצאו שנישואים מדרגה רביעית של בני דודים מביאים את הילדים הכי פוריים. זה מידע חשוב, כי אנחנו יודעים שנישואים מדרגה קרובה מדי מביאים פגמים גנטיים, אבל מרחק גנטי גדול מדי פוגע בפוריות, כמו למשל במקרה של זיווג חמור וסוס שממנו יוצא פרד, חיה שלא יכולה להתרבות. אם אנחנו מוצאים נתונים כאלה אנחנו יכולים להשתמש בזה, לייעל ולטייב את האנושות".
ומה יקרה אם יום אחד מישהו ישתלט על המאגר הזה? יש ממה לחשוש?
"אנחנו אוספים ב-MyHeritag מעל מיליון בדיקות ויש אפילו אופציה להוסיף לעץ המשפחה רישום DNA, ואז המאגר כולל לא רק ארכיטקטורה אלא גם גנטיקה ממש. הגנום שמור בשרתים מאובטחים. יחד עם זאת, אני לא מוצא סיבה שהרישום הגנטי יהיה כל כך סודי. בסופו של דבר, אפילו חשבון הבנק והיסטוריית הגלישה שלנו הם פרטים יותר אינטימיים ממנו".