שבע וחצי בבוקר, דניאל אבו חיר פותח את שערי גן החיות בחיפה. השנה הוא יחגוג את יום הולדתו החמישים בארץ, אבל הילדות שלו הייתה בכלל מעבר לגבול לבנון.
כשדניאל אבו חיר היה ילד, צה"ל נכנס ללבנון. "שיתוף הפעולה עם ישראל התחיל בשנות השבעים", הוא מספר, "הפלשתינים התחילו להיכנס לכפרים עם השיעים והמוסלמים. הם רצו לנקות את דרום לבנון מנוצרים. התושבים הנוצרים, בהם ההורים שלי, פנו לישראל. אמרו לנו – אנחנו נעזור לכם, ונתנו נשקים להגן על עצמנו. סבא שלי נלחם נגדם, אבי המשיך, וגם אני, מגיל שמונה אני זוכר את עצמי עם קלצ'ניקוב".
דניאל הפך בלית ברירה ללוחם צעיר. "חוויתי את כל המלחמות. אין רחובות, אין יום ולילה פיצוצים, עברנו כמו שפנים מבית לבית. כל שבוע הייתי מביא מחיפה תחמושת ומזון ומעביר אותם דרך חורים בבתים".
בשנת 91 סיפרו להם שישראל עומדת לסגת מלבנון. "אף אחד לא רצה לעזוב, אבל לא הייתה ברירה – אם אתה נשאר, תולים אותך. לא היתה דילמה. החניתי את הרכב בשער מטולה, עברנו את הגדר הטובה, והתחלנו חיים חדשים, אבל אתה לא יכול לשכוח".
הפרק הרביעי בסדרה: המציל שעשה את הדבר הנכון - למרות איומים על חייו »
הפרק השלישי בסדרה: האישה ששנים לא היה לה בית מצילה אנשים כמוה »
הפרק השני בסדרה: הצייר שוויתר על האמנות כדי להציל את הפליטים »
הפרק הראשון בסדרה: רוחמה ניצלה ממעגל הזנות וחזרה להציל נשים אחרות »
יוצר, במאי ומפיק: יגאל לרנר
צלם: אמנון האס
עורך: יקיר טפר