למרות שמצבו של כדור הארץ לא מזהיר, נראה שלאחרונה המודעות לזיהום הסביבתי הולכת וגדלה. אבל מסתבר שגם אם כבר ממחר בבוקר יעברו כל האנשים בעולם לאורח חיים סביבתי ולא מזהם לגמרי, מצבנו עדיין יישאר רחוק מלהיות טוב. לדברי מזכ"ל האו"ם בוועידת 20R בחודש שעבר, ההתחממות הגלובלית מהווה סיכון קיומי לאנושות, ושינוי האקלים בכדור הארץ הוא האתגר הגדול ביותר שעומד בפני העולם.
"הנזק שכבר נגרם לכדור הארץ מחייב טיפול מיידי ומאסיבי במקביל לצמצום הזיהום", אומר אילן מנדל, מנכ"ל העמותה הבינלאומית לשחזור האקלים, "במאתיים השנים האחרונות, מאז שהומצאו החשמל והמכוניות והתיעוש גדל, נשרפו כמויות אדירות של פחם, דלק ועוד חומרים שפלטו לאוויר גזים בכמות לא פרופורציונלית. הגזים האלו נכלאו והצטברו באטמוספירה, תהליך הקירור הטבעי של כדור הארץ נפגע, ונוצרה דרגת עומס כזו שהכדור כולו מתחמם".
העמותה, שקמה לפני שנה, שמה לה למטרה לתקן ולשחזר את המציאות האקלימית. מנדל (46), ישראלי שכיום חי רוב הזמן בקליפורניה, לשעבר הייטקיסט, הוא אחד משלושת מייסדיה, לצד פיטר פייקובסקי וטרי מולנר. בשיתוף עם מומחים מכל העולם, הם מפתחים מתקנים שיקפיאו מחדש את הקטבים, מייצרים מאווררי ענק שישאבו מהאטמוספירה את טריליוני הטונות של הגזים הכלואים בה וממציאים שיטות חדשות שיתקנו את הנזק בכל כדור הארץ.
לדברי מנדל, אנחנו רואים את ההשפעות של הנזק הזה מדי יום: "אסונות טבע גדולים, הוריקנים קשים, שיטפונות, הצפות, הרס אדיר לתשתיות, ומצד שני בצורות קשות בחלקים אחרים של העולם כמו הודו ואפריקה, שהיכולת החקלאית שלהם השתבשה. מיליוני אנשים הופכים לפליטי אקלים, כי אין להם אוכל וגם האיזון הדמוגרפי משתנה. תופעת הפליטים ומהגרים לא הולכת להסתיים בקרוב, היא רק תתרחב", הוא מסביר השבוע, לאחר שנחת בישראל כדי לגייס תמיכה, הון אנושי ומוחות שאותם הוא מקווה למצוא בישראל, אומת הסטרטאפ, כדי לסייע לעמותה.
"נתחיל להקפיא את הקטבים ב-2019"
לצד אפיקי הפעולה המעשיים של העמותה, היא מתמקדת בעוד שני אפיקי פעולה בולטים: הראשון הוא הסברה וחינוך על נושא תיקון הנזק הקיים במטרה לשנות את המדיניות לגבי נושא אקלים בעולם. השני הוא, כמובן, גיוס מימון לפעולות המעשיות, שכן בשלב הזה, העלות של הפעילות לשחזור האקלים כבר מוערכת במאות ביליוני דולרים.
המשימה המעשית העיקרית של העמותה כיום היא הקפאת הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי, מכיוון שלקרח בקטבים יש תפקיד קריטי בוויסות האקלים הגלובלי. "הקרח הלבן רב-השנים מחזיר את קרני השמש לחלל, ומונע מהאנרגיה שלהם להיספג בכדור הארץ. כיום כשלושים אחוז מהתחממות כדור הארץ נגרמת מכך שקרני השמש נספגות בים הכחול כהה, במקום שהקרח הלבן יחזיר אותן. בגלל ההמסה של הקטבים, גם הזרמים באוקיינוסים, שמווסתים את האקלים הגלובלי, נחלשו בצורה משמעותית, מה שגורם לתופעות אקלימיות אגרסיביות יוצאות דופן ושינוי של כל מערך החיים והאיזון בגלובוס. בנוסף, מתחת לקטבים יש מאגרי גז מתאן, ואם הם ישתחררו בבת אחת, נהיה עדים לתופעות הרבה יותר חמורות מאלו שאנחנו כבר רואים היום. זה באמת מפחיד, והבנו שאפשר וצריך לפעול באופן אקטיבי ורחב היקף ברמה כלל עולמית כדי לתקן את הנזק".
מייצרים שלג ממי ים
העמותה מרכזת ומתאמת את העבודה בשיתוף פעולה עם מספר גדל והולך של ארגונים של פיתוח ומחקר, ומכוונת לשתי מטרות: להתחיל לשחזר את הקטבים ב-2019, ובעשור הבא להתחיל להוציא את הגז העודף מהאטמוספירה ולנתב אותו לשימוש חוזר יעיל. "אנחנו עובדים עם צוות של כחמישים מומחים, שמפתחים כמה פתרונות במקביל כדי לוודא שנצליח. כרגע הכל בשלבי פיתוח מתקדמים מאוד, אבל אנחנו כבר רואים פתרונות אמיתיים שעובדים, כולל חברות מסחריות עם מודלים עסקיים שמחפשות השקעות".
איך בעצם אפשר לשחזר קרחונים בקוטב?
"המטרה שלנו היא לשחזר את הקרח לרמה של אמצע המאה העשרים ולהחזיר את שמונים האחוז שנמסו מאז. אנחנו עובדים עם ארגונים, פרופסורים מהאקדמיה, מהנדסים ועוד, כדי למצוא דרכים להקפיא מחדש את הקטבים. דרך אחת שכבר מצאנו היא הגברת ההחזרה של קרני השמש על ידי הבהרת עננים, או בעזרת פיזור חומר דמוי חול על פני המים והקרח בקטבים. בנוסף, בקטבים אין חשמל, אבל מצאנו שבעזרת טורבינות רוח אפשר לשאוב בחורף מי ים מתחת לקרח, כשהטמפרטורה היא מתחת לאפס, ולרסס אותם מעל הקרח, כך שבאוויר הקפוא הטיפות הופכות למעשה לשלג שנופל על הקרח, ומעבה אותו לקראת חודשי הקיץ, כדי שיצליח לשרוד אותם".
כרגע ניסויי השדה מתקיימים באלסקה, עד סוף השנה הם אמורים להגיע גם לגרינלנד, ובהמשך כמובן לאנטרקטיקה. "אנחנו עוד בודקים מהן הדרכים הכי אפקטיביות ולאיזה כוח אדם נזדקק", אומר מנדל, "חלק מהמחקר שאנחנו עושים עכשיו למשל הוא כדי להחליט האם למקם את המתקנים על הקרח עצמו, על אניות או על אסדות צפות. שחזור הקרח בקטבים הוא הפעילות הדחופה ביותר מבחינה העמותה כרגע, והתכנון הוא להתחיל את הפעילות בשנת 2020, להגיע לתפוקה מלאה בשנת 2026 ולהשלים את השחזור של הקטבים ב-2050".
מזל"טים שנוטעים מאה אלף עצים ביום
לצד הקפאת הקרחונים עובדים בעמותה גם על הוצאת הפחמן דו חמצני מהאטמוספירה בשתי גישות שונות – וכל אחת מהן נשמעת עוד יותר דמיונית מהשנייה. הראשונה היא דרך מאווררי ענק שימוקמו בכל העולם, ישאבו אוויר מהאטמוספירה ויוציאו מתוכו את הגז. לאחר מכן, הוא יחזור לשימושים שונים כמו הפקה של אבן גיר, שיכולה לשמש לבנייה וסלילת דרכים, או כחומר גלם לחקלאות ולשחזור מערכות אקולוגיות. "כיום יש מספר חברות שכבר עובדות עם מאווררים כאלו ומשתמשות בגז לצרכים תעשייתיים. אנחנו רוצים לחבר לפעילות שלנו כל גוף שיכול להפיק ערך משימוש בפחמן הדו חמצני, וככה לגדול".
עד כמה זה ריאלי?
"מאוד ריאלי. אמנם אנחנו בתחילת הדרך, ויש רק בערך מאה חברות בעולם שנמצאות בשלבי פיתוח, אבל התוצאות מאוד מבטיחות. אנחנו עובדים עם חברה מהסיליקון וואלי בשיתוף עם אוניברסיטת אריזונה כדי להקים את המפעל הראשון להוצאת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה עד סוף השנה. אנחנו מכוונים להתחיל פעילות גלובלית בשנת 2024, והשאיפה היא להוציא מאה מיליון טון פחמן דו חמצני בשנה, והחל משנת 2030 לעבוד בתפוקה מלאה של 50 גיגה טון בשנה, כדי להוציא עד 2050 טריליון טון גז עודף".
הדרך השנייה להוצאת הגז תשתמש בתהליכים הטבעיים המקוריים שנכחדו או הצטמצמו, למשל הגברה מאסיבית של נטיעת עצים. "השימוש של האדם בעצים צמצם מאוד את הפעילות הטבעית של שאיבת הפחמן הדו חמצני. העצים, שזקוקים לו כדי לגדול, לוקחים אותו ישירות מהאוויר, וככל שיהיו בכדור הארץ יותר עצים, הגזים העודפים יפחתו", מסביר מנדל וחושף: "כיום כבר יש טכנולוגיה שבעזרתה מטוסים זעירים ללא טייס יוכלו לנטוע מהאוויר עד מאה אלף עצים ביום". הוא מספר גם על פיתוחים מבטיחים בנושא החקלאות התת-ימית לשחזור אזורים מתים באוקיינוס וחידוש ריפי אלמוגים: "המערכות האקולוגיות האלו משתמשות בפחמן דו חמצני כדי לגדול, ואנחנו יודעים היום להבריא ולשחזר אותן. על ידי חידוש הדגה והאצות והשבת תנאי החיים בריפי אלמוגים, בעוד כמה שנים נוכל להוציא כמות גדולה של פחמן דו חמצני מהאטמוספירה".
גם כאן מנסים בעמותה להחזיר את הגלגל לא מעט שנים אחורה: "היעד שלנו הוא להגיע למצב האטמוספירה שהיה לפני מאה שנה עד שנת 2050, וזה ריאלי מאוד. אנחנו אלו שמתחילים עם זה, אבל אנחנו עושים את זה בשביל הילדים שלנו – הם אלו שיסיימו את העבודה וייהנו מהפירות שלה".
כיום מנדל הוא הישראלי היחיד בעמותה, ולא במקרה הוא בחר להתחיל את מסע הגיוס שלו בארץ. "אני מאמין שבישראל נמצאים המוחות הכי טובים שמתאימים לעזור בתחומים שאנחנו זקוקים להם בשפע: מהנדסי תוכנה ומכונות, מנהלי פרויקטים, אנשי שיווק ומדיה", הוא מסביר, "בנוסף אנחנו מחפשים שיתופי פעולה עם ארגונים סביבתיים, פעילים באו"ם וכמובן שואפים לפעול עם ממשלת ישראל, שתוכל להטביע חותם של עזרה ממשית לאנושות כולה. יש לנו פה הזדמנות להיות אור לגויים הלכה למעשה. אם הייתי צריך לבחור עם מי להקפיא את הקטבים, הייתי מתחיל עם הישראלים, ולכן אני פה, כדי לשחזר אקלים בריא לילדנו ולדורות הבאים".