ביום ראשון יחול חג הסוכות, ואם לא נתעצל, פטיש ומסמר ניקח מהר, ונבנה את הסוכה שבה נבלה את ערב החג וגם נארח כמובן אושפיזין. אלא שבארץ יש מאות אנשים שלא יכולים לבנות בעצמם סוכה כדי לשמוח בחג, אבל יוזמה מדהימה שהתחילה מכמה בני נוער וכבר התרחבה למאות נערים, לא משאירה אותם לבד.
הכל התחיל לפני חמש שנים מיוזמה קטנה ומקומית של בני תנועות נוער בגבעתיים. "היינו קבוצה של חבר'ה מבני עקיבא, הנוער העובד והלומד, כנפיים של קרמבו ועוד", מספרת דנית יעקובי עוזיאל (24), מנהלת הפרויקט לצד הוגה הרעיון, שחר זדה, "החלטנו לבנות סוכות לאנשים שזקוקים לעזרה: נכים, נזקקים, אימהות חד הוריות, אלמנות ועוד". היוזמה הקטנה התפתחה והפכה לפרויקט צוות הבונים – פרויקט מקסים של מתנדבים שבונים היום מאות סוכות לאנשים שאינם מסוגלים לכך בכל רחבי הארץ.
פי 6 סוכות תוך 4 שנים
היוזמה קמה לזכרם של שלושת חללי צה"ל בניה ריין, בניה שראל ובניה רובל ז"ל – וגם על שמם. "בשיחות עם המשפחות שלהם גילינו סיפורים על חיילים שעשו ונתנו בכל שנייה מחייהם, וכמובן גם במותם", אומרת דנית, "הם עשו את הבלתי ייאמן, והחלטנו שאנחנו רוצים להנציח אותם במעט שאנחנו יכולים לעשות".
לדברי דנית, הפרויקט התחיל בקטן. "בשנה הראשונה בנינו 120 סוכות בתל אביב, גבעתיים ורמת גן – זה היה ממש קצת", היא אומרת. אמנם זה לא נשמע מעט בכלל, אבל מסתבר שבשנה השנייה כבר נבנו 250 סוכות על ידי 120 צוותים. בשנה השלישית הכמות הוכפלה שוב, והסוכות כבר התפרשו על פני 135 ערים ויישובים בכל רחבי הארץ. "בשלב הזה הקמנו צוות מוביל של בני נוער שעסקו בתיאום, שיבוץ ותפעול הפרויקט, ותנועת בני עקיבא לקחה חסות על הפרויקט ועזרה לנו בגיוס כוח אדם". בשנה שעברה מתנדבי הפרויקט הקימו 700 סוכות – פי 6 סוכות תוך 4 שנים. השנה, אומרת דנית שלצערה יהיו כנראה פחות סוכות, בגלל מחסור בכוח אדם.
שני סהר (17), מדריכה לשעבר בתנועת בני עקיבא וחברה בצוות המוביל, הצטרפה לפרויקט בשנה שעברה. "המון אנשים נרתמים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים. זה מדהים לראות אנשים נשואים, עם משפחות, שעוצרים את החיים שלהם ונוסעים לעזור לאנשים שהם לא מכירים", היא אומרת.
ואכן, המספרים רק ממשיכים לגדול. את הטפסים המקוונים לבקשות והצעות סיוע הם מפיצים בסוף החופש הגדול, ובינתיים הגיעו כבר 420 פניות, והשתיים מעידות שהשיא יגיע רק אחרי יום כיפור. חברי הצוות המוביל משבצים את המתנדבים, מקשרים בינם לבין המשפחות שלהן אמורים לסייע, ומשם הכדור, או יותר נכון הסוכה, בידיים שלהם. בסיום הבנייה, הם מקבלים לא פעם תמונות מהאנשים שקיבלו סוכה במתנה.
"לא יכולתי להמשיך בשגרה כשידעתי מה קורה שם"
לשתיים יצא לשמוע שלל סיפורים מרגשים מההתנדבויות, ולדנית גם יש סיפור מיוחד משלה. "בערב החג קיבלתי טלפון ממישהי שהפצירה בי לבוא ולבנות לה סוכה. זה זמן לחוץ שכולם עוזרים בו בהכנות, לא ידעתי מאיפה לגייס אנשים, וגם לא יכולתי להגיע בעצמי, אבל לפי הקול שלה הבנתי שיש כאן סיפור". בצידו השני של הקו הייתה קשישה שגרה בבית אבות בהרצליה. היא סיפרה לדנית שנכדיה, שלא מבקרים אותה אף פעם, החליטו השנה להגיע ברגע האחרון, אבל לרוע מזלה, בבית האבות טענו שכבר מאוחר מדי כדי לבנות סוכה. "היא סיפרה לי שהיא מכינה קישוטים ומטעמים לנכדים כבר מהלילה שלפני", נזכרת דנית, "לא יכולתי להמשיך בשגרה שלי כשידעתי שזה מה שמתרחש".
יחד עם עוד ארבעה חברים הגיעה דנית לבית האבות, שם הם מצאו קשישה ג'ינג'ית אנרגטית, שהכינה בצד שרשראות. "היא אמרה שהיא עושה את הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות, וביקשה עזרה בשאר", נזכרת דנית, "אחרי שבנינו את הסוכה, יצאנו בתחושה אחרת. לקח לנו זמן להבין מה קרה שם. זה עשה לנו טוויסט בראש, הוסיף לנו תחושת משמעות לחג. כשאני מדברת עם צוותי המתנדבים, זה הסיפור הראשון שאני מספרת", היא מסכמת בהתרגשות.
לדברי דנית הפרויקט הוא הוכחה שבני הנוער של היום מלאים בנתינה, בטוב ומעבר להכל – במנהיגות. "הרבה אומרים שלנוער של היום לא אכפת מכלום חוץ מהמסכים, ושהם חושבים רק על עצמם, אבל אני מסתכלת על הצוות המוביל שלנו ופשוט מתרחב לי הלב", היא אומרת, ומספרת על התגובות המדהימות לפרויקט: "קיבלנו המון הודעות תודה ממשפחות שאמרו שעשינו להם את החג, וגם הודעות ממתנדבים על כך שהם קיבלו משמעות לחג ושמחו לקחת בזה חלק. אנחנו מקבלים עד עכשיו הודעות מרגשות על שנה שעברה. זה מראה שהפרויקט הזה באמת עוזר ומשמעותי עבורם".
השתיים מקוות שהפרויקט ימשיך להתרחב עוד ועוד – גם בכוח האדם וגם במספר הפניות שהצוותים מקבלים. "חשוב לנו להדגיש שאנחנו קוראים לכולם להתגייס ולסייע, ומקווים שתהיה לנו יותר חשיפה, כדי שנוכל להגיע לעוד ועוד קהילות שיוכלו לבוא ולתת מעצמן, כי תחושת הסיפוק היא אדירה".