נתחיל בסטטיסטיקה: בבדיקה מהירה של שישה מותגי איפור עממיים מובילים בישראל, רק לשניים היו צבעים שמתאימים לגוון עור כהה. מסתבר שאם צבע העור שלך כהה יותר, הסיכוי שתמצאי לעצמך מוצרי איפור על הדרך במדינת ישראל שואף לאפס, אפילו שיש כאן קהילה גדולה ומשמעותית של עולי אתיופיה ומבקשי מקלט מאפריקה. 

את זה בדיוק טהוניה רובל באה לשנות. אחת הנציגות הבולטות של הקהילה האתיופית בתקשורת החליטה שנמאס לה, והיא משיקה מותג איפור שנושא את שמה לנשים כהות עור. "הגעתי הרבה פעמים לסטים וכמעט ביטלתי ימי צילום בגלל שהגעתי ולא היה לי איפור שלי", מספרת טהוניה על החוויה הקשה בלא מעט ימי צילום. "זו תחושה מעצבנת ולא נעימה כי אני חושבת שיודעים כמה אני כהה, זה לא חדש לאף אחד".

"אני זוכרת שהייתי בת 18 ויצאתי לבלות עם חברות שלי. הן היו מתאפרות עם מייק אפ והכל ולי לא היה", היא נזכרת. "זו תחושה זהה לזו שהרגשתי כשהייתי ילדה ורציתי להיות לבנה, אז שפשפתי את עצמי עם אקונומיקה".

"כיום, אני לא יכולה ללכת לפארם מסוים ולקחת את האיפור שלי, אני צריכה להזמין מראש או לגשת לאתרים כאלה ואחרים בחו"ל. הם מביאים אחד, שניים או שלושה ולא יותר בטענה שאין לזה שוק וזה לא כלכלי שזה עוד יותר מעצבן. הבאתם כמות ולא מכרתם? איך החלטתם שזה לא כלכלי?".

החיים החדשים של טהוניה רובל וטליה הקטנה (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12)
טהוניה רובל. משיקה קו איפור חדש לנשים כהות עור | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12

למרות שבישראל קהל היעד מוגבל, המאפרת גל גונן שמחזיקה בעצמה מותג איפור וחברה לטהוניה בקו החדש, מסבירה שלא מדובר רק בכסף. "מעבר לעניין הכלכלי, צריך להסתכל גם על הצרכים. אין סיבה שבחורה תחפש את עצמה בכל מיני מקומות אחרים", מסבירה גונן ונותנת את הקרדיט לטהוניה. "זה לא היה קורה בלעדיה, היא אפשרה לי להבין את המצוקה הזו והסבירה לי מה חסר. בתור לבנה לא יכולתי לאבחן את זה".

מעבר לאפליה המתקנת שהיא מקווה להשיג עם קו האיפור הזה לנערות כהות עור שלא יצטרכו כמוה להרגיש מחוץ למעגל, יש עוד משהו שמניע אותה להיכנס לעולם העסקים. אחרי הגירושים המהירים מיניב בן משה, היא מגדלת לבד את טליה בת התשעה חודשים. "הייתה שנה קשה נורא. אני אם חד הורית היום ואני צריכה לדאוג לטליה", מספרת טהוניה ומדברת על החרדות הכלכליות. "יש חרדות. דיברתי עם חברה ואמרתי לה 'תקשיבי אני לא ישנה בלילות' והיא ענתה לי 'ברור, זה חרדה', אז כן ברור שיש חרדות כלכליות".

"זה לייצר שכירות, לייצר אוכל של ילדה וזה לא פשוט. ילד זה הרבה כסף וברוך השם היה לי גם קו כלכלי לפני, והיום שאני לבד – זה מפחיד".

 לאיזה מציאות היית רוצה שטליה תגדל?
"שהיא לא תצטרך לעבור את כל השיט שאני עברתי, שהיא תוכל באמת להגיע לכל מקום ושלא הסתכלו עליה ויגידו 'אוי היא חצי אתיופית' או 'אוי היא קצת שחורה'".