לאה שנירר אמנם רגילה להיות מול המצלמות כבר שנים, אבל הפעם היא הגיעה לצילומי אופנה לא שגרתיים למותג הפאות הטבעיות BK, כשהדוגמניות שלצידה הן מיה, בתה בת ה-14 ואמה אולגה, ניצולת שואה ששרדה את הזוועות של מנגלה באושוויץ. אולגה, שבגיל 82 מגיעה ליום צילומים ראשון ומרגש שמאחד שלושה דורות, רואה בתיעוד הדורות ניצחון. מול מראת האיפור היא נזכרת בילדות של לאה: "הייתי מלבישה אותה כמו בובה ומשחקת איתה כמו בובה כי באושוויץ לא היו לי בובות".

אולגה ואחותה התאומה ורה היו בנות שש וחצי ביום השחרור ממחנה אושוויץ. במשך שנה הן נאסרו בבלוק 10 הנורא, בו יוזף מנגלה האכזרי ערך את הניסויים שלו בבני אדם. "קשה להבין מה אמא שלי עברה בגיל כל כך צעיר. בכל פעם שאמא מראה לי את המספר על היד, אני מדמיינת אותה בגיל חמש, בקור ובלי בגדים. מי ידע מה היו בזריקות שקיבלו, מה החדירו להם ומה רצו לעשות מהם?", אמרה לאה בכאב.

למנגלה, שכונה "מלאך המוות", היה עניין מיוחד בתאומים למחקרים שלו. ודווקא בגלל שהייתה חצי מצמד, אולגה שרדה את התופת. "הוא כל הזמן עשה לנו בדיקות דם. הדבר המצחיק היה שאמרתי למנגלה 'אתה תבוא מחר, דוד ג'וזף? אתה תחזור?'. חיכינו שיבוא כי קיבלנו קצת יותר מזון מהשאר וזה גרם לנו לשרוד". 

אמה של לאה שנירר חושפת את ההיסטוריה המשפחתית (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת12)
"המשפחה שלי היא הניצחון שלי" | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת12

הימים הקשים במחנה הותירו בנפשה צלקות ותמונות קשות שצפות גם ברגעים השמחים בחייה. לאה מספרת על החיים לצד אמא ניצולת שואה, ועל הזיכרונות שנמצאים בכל שלב בחיים. "כשילדתי היא באה לביקור מאוד קצר בבית החולים, ולא הבנתי למה כששמעה בכי של תינוקות הייתה מתכווצת. היה לה מאוד קשה לשמוע בכי של תינוקות", סיפרה לאה, ואולגה חשפה זיכרון שאינו מניח לה: "זה מהטראומה. ראיתי ששרפו שם ילדים חיים. הייתי בחדר וראיתי את זה. הייתי ילדה סקרנית וכשהלכתי לראות מאיפה הבכי, קיבלתי הצלפה עם שוט הגומי. ראיתי את האסון מול העיניים, וכשאני רואה תינוקות בוכים זה פשוט מזכיר לי הכל".

עבור אולגה, אושוויץ הוא לא רק מחנה ההשמדה הגדול מכולם בפולין, שבו נרצחו כמיליון ומאה אלף יהודים, אלא המקום שבו היא איבדה את אביה ואת כל משפחתו. "בלתי אפשרי לתאר את מה שהרגשתי אז", סיפרה אולגה, "היו בי קצת רגשות אשם על מי שהשארתי מאחור. על אלו שלא שזכו לצאת משם, ועל אלו שיצאו ולא יכלו להיכנס להריון ולהקים משפחה. זה נס, ובגלל זה אני אישה מאמינה. אני מתפללת ואומרת תודה לאל שאני עדיין כאן ואני אסירת תודה". 

אחרי המלחמה, אולגה היגרה לאנגליה ובגיל 16 עלתה לארץ והשאירה את אירופה מאחור. רק לפני שנה, ביום השואה הבינלאומי שנקבע ביום שחרור אושוויץ, אזרה מספיק כוחות לחזור לגיהינום של ילדותה, אחרי שכנועים רבים מצד לאה. "רציתי לעשות עם אמא שלי סגירת מעגל וכל השנים פחדתי מהתגובה שלה. אמרתי לה שאנחנו חייבות והיא אמרה לי - 'לאה אני לא חושבת שאני אעמוד בזה'. לא וויתרתי כי הייתה לי הרגשה שהמקום הזה רק יחזק אותה", אמרה לאה. 

אמה של לאה שנירר חושפת את ההיסטוריה המשפחתית (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת12)
"אני מודה כל בוקר שאני חיה" | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת12

למרות התיאורים הקשים, שאת חלקם שמעה בפעם הראשונה נכדתה של אולגה, מיה, היא שמחה על השיתוף של סבתה ואמרה: "היה לי מאוד חשוב לדעת את הסיפור של סבתא שלי. מאוד קשה לי לחשוב על דברים כאלה, אני מדמיינת אותם בראש שלי וקשה לי לחשוב שסבתא שלי עברה את זה. אבל היא עברה את זה כמו גדולה".

אולגה מסכמת את הצילומים לצד בתה ונכדתה, שמבחינתה הם כמו תמונת הניצחון: "היו זמנים לא קלים עד שהגענו ליום כזה. חייבים לחיות את החיים כי הם מתנה, אני מודה כל בוקר שאני חיה עם המשפחה שלי. אני צובטת את עצמי כדי לראות שזה באמת נכון, קשה להאמין שאני קיימת. המשפחה שלי היא הניצחון שלי".