מכיוון שהולכים ומתמעטים הדגים בעולם, וענף הדגה נמצא במשבר חמור מאין כמותו, פתיחתה של מסעדת דגים בתקופה זו משולה לפתיחת של מסעדה שמגישה ציפורי דוֹדוֹ במאה ה-18. כידוע, ציפור זו נכחדה במהלך המאה ה-19, ועושה רושם שגם אם הדגים ברחבי העולם לא יכחדו היום או מחר, הם בהחלט לא נמצאים במצב מי יודע מה. מזל שיש דגי בריכות וחקלאות ימית, כי אחרת מה היינו עושים? אוכלים טופו כל היום? דווקא אופציה לא רעה בכלל. עדיין לא הבנתי למה אנשים כל כך שונאים טופו. זה חומר גלם שסופג את כל מה שנדבק אליו. כמו רוב הישראלים ויחסם לפוליטיקה.
אישפיש היא מסעדת דגים חדשה בחיפה, וצריך להגיד סחתיין על האופטימיות. דגי ים אולי לא מוגשים שם, בוודאי לא בקביעות, ובוודאי לא כאלה שחורגים מהמלאי הבנאלי שהתרגלנו אליו בכל המסעדות ברחבי הארץ, אבל היא משתדלת לנצח עם מה שיש, מתוך הבנה שזה יהיה ניצחון מוגבל בהיקפו. פעם, מסעדות דגים היו פאר הקולינריה ההמונית. היום הן נדחקו הצידה, אך עדיין פועלות בהצלחה מסחרית כי אנחנו אוהבים דגים ואוהבים את פלטות הסלטים שמגיעות יחד איתם על חשבון הבית. מה יש לא לאהוב? נו, טוב ששאלתם. מכיוון שהז'אנר הזה קיים כבר עשרות שנים, הוא התיישן ולא התעדכן. סלט תירס מקופסא? ובכן, לא תודה. מיצינו את זה באייטיז. ואישפיש – שממוקמת במרכז הכרמל, ממש בכניסה לתחנת הכרמלית הי"ד – בהחלט מנסה לחדש ולנסח מחדש את קונספט הסלטים החופשיים. רוצה לומר: לא מגישים שם סלט תירס מקופסא. רק על זה אני מעניק לה צל"ש בתחום קידום מעמד הסלט בחברה הישראלית.
והסלטים אכן מעולים מאין כמותם, ממש לא מובנים מאליהם ובוודאי שלא מאפיינים את מה שהתרגלנו אליו במסעדות הדגים הגנריות: סלט כרוב ברוטב ברביקיו, בעל ניחוח מעושן ולא מעיק; חומוס נהדר (שכל חומוסולוג היה חותם עליו בשמחה גדולה); סלט אוליבייה עם תפוחי אדמה סגולים (חילול הקודש. אצל הרוסים מוציאים פתווה על דבר כזה); סלט ביצים וקישואים; לבנה חמצמצה ומצוינת; סלט גריסים ופטריות (טריות! לא פטריות מקופסה. הללויה); וסלט בורגול וסלק. אפילו ההגשה אסתטית: בסירי מתכת מיניאטוריים, שהתרוקנו מהר מאוד. מסוג הסלטים שאתה מתאפק שלא להתמלא מהם. הם לא מנגנים כינור שלישי. גם לא כינור שני.
החדשנות בתחום הסלטים, דווקא עומדת בעוכריה של אישפיש כשמדובר במנות הדג העיקריות. יש דברים שלא צריך לגעת בהם ולא צריך לרענן או לנסות להיות אוונגרדיים - הדרך הישירה והפשוטה היא פעמים רבות גם הדרך הנכונה. ובדגים אין צורך לגעת יותר מדי. זה כמו חומר נפץ - אתה מתעסק בחוטים יותר מדי וזה מתפוצץ לך בפרצוף.
בארוחה הראשונה, הזמנו סביצ'ה סלמון (49 שקלים), שהיה כבוש קלות, כפי שצריך, ומעורבב בקוביות של עגבניות ובצל ירוק. זו מנה ראשונה בגודל של מנה עיקרית. נדיבות שמוצאים רק במסעדות מחוץ לתל אביב. לעיקריות לקחנו פורל במילוי גבינה מלוחה ובזיליקום (99 שקלים). הפורל מוגש צלוי, ללא עצמות. מדוע צריך למלא אותו בגבינה מלוחה? תהרגו אותי, אני לא מבין את זה. זה מיותר לגמרי. הפורל היה עשוי היטב, אבל טעמיה המלוחים של הגבינה פשוט האפילו על טעמו הטבעי של הדג. למה לא להגיש פורל כפי שהטבע התכוון שיגישו אותו? אני לא מומחה בביולוגיה ימית, אבל אני כמעט בטוח שלדגי פורל אין גבינה מלוחה בבטן.
לקחנו גם בורקס סרטנים ותרד (89 שקלים). זו מנה שזכתה לפופולריות בשנים האחרונות בכל מיני מסעדות תל אביביות, ועכשיו זלגה גם לפריפריה. הביצוע שלה היה מרושל, כמו חיקוי גרוע לדבר אמיתי: בצק העלים היה שמנוני, ומילוי התרד והסרטנים היה בעל ניחוח לא נעים. לא בטוח שהסרטנים זכרו מתי בפעם האחרונה הם שכשכו בתוך מים. הבורקס הוגש בתוך רוטב עגבניות תפל.
לקינוח הזמנו גלידת מרציפן ביתית (20 שקלים) שמוגשת עם רוטב של פירות יער קפואים וקצפת. הגלידה לא הוכנה כיאות, והייתה מלאה בגושי קרח. כך לא מגישים גלידה.
תעלומת הדגים החיפאית
בארוחה השנייה שוב התענגנו על פלטת הסלטים המקורית, אפילו החדשנית מסוגה. הזמנו גם עיקריות, למרות שלא בטוח שהיה בכך צורך: פילה בס (99 שקלים) ברוטב ורמוט ותימין היא הדוגמא הטובה ביותר לאופן שבו מחשבה "מחוץ לקופסה" יכולה להיות הרסנית: למה לקחת דג לא רע, ולטבול אותו ברוטב כה מתוק וכה ארומטי, בעל איכויות של סבון נוזלי? האם הדגים לא סובלים מספיק מהתעללות שצריך להתעלל בהם גם על גבי הצלחת? שוב, גם לזה אין לי תשובה. בואו נקרא לזה – תעלומת הדגים החיפאית. אם הייתי בלש, בטוח שהייתי מצליח לעלות על הפיתרון.
ספגטי וונגולי (69 שקלים) בפסטו ושמן זית, הייתה מנה סבירה, אם כי שמנונית לעילא ולעילא. הספגטי הוגש אל-דנטה, צדפות הוונגולי היו מצוינות, וחבל שלא משתמשים בהן יותר במטבחים המקומיים. רוטב פסטו זה רוטב פסטו. או שאתה שונא אותו. או שאתה שונא אותו.
לקינוח, לקחנו תמרים לחים ברוטב טופי ויסקי (35 שקלים), מעין גירסה חביבה, נטולת קמח, לסטיקי טופי פודינג הבריטי (עוגת ספוג שמכילה תמרים קצוצים). רוטב הטופי נהנה מניחוח אלכוהולי, התמרים היו נימוחים, והוגשו עם גלידת מרציפן מהקינוח הקודם שאכלנו. גם הפעם, הגלידה היתה גרועה ומלאה בגושי קרח.
נחזור למה שכתבתי בהתחלה: לכו לאישפיש ותזמינו את פלטת הסלטים. היא עולה 40 שקלים אם לא מזמינים מנות עיקריות. כן, זה רמז.
אישפיש. שדרות הנשיא 119, חיפה. 04-8370737