כל חובב פיצות רציני כבר יודע שרוב הפיצות הנפוליטניות הטובות בארץ נמצאות דווקא מחוץ לתל אביב. בשנתיים-שלוש האחרונות, בעקבות תקופת הקורונה שסתמה את הגולל על שלל הרפתקאות מסעדניות, בשילוב האמרת המחירים האסטרונומית במסעדות, האוכל האיטלקי שהוא גם ככה אחד הפופולריים והאהובים ביותר בישראל הפך לרווח אפילו יותר. כך יצא כשכמעט בכל עיר שמכבדת את עצמה יש היום איזושהי נציגות לז'אנר הפיצריות הנפוליטניות.
אבל אם למצוא פיצה נפוליטנית טובה זה לא דבר מורכב במיוחד, הרי למצוא מסעדה איטלקית של ממש, שנותנת מענה גם למי שמחפש פיצה נפוליטנית נהדרת וגם למי שמבקש ארוחה איטלקית אמיתית שמשלבת בין מנות ראשונות טובות, פסטות מצוינות ומחיר סביר - זה כבר בהחלט לא עניין רווח. במסעדת דולצ'ה ברעננה מצאנו את הקומבינציה הנדירה הזאת.
טרנספורמציה חלקה
למרות שרעננה היא עיר גדולה, מרכזית ואמידה, כמות המיזמים הקולינריים שפועלים בה - ותיקים וחדשים - לא מאוד מרשימה, ולא כי אין ביקוש. הנתונים הללו הופכים את דולצ'ה, שהתחילה כפיצרייה נפוליטנית והיום היא מסעדה איטלקית משפחתית לכל דבר ועניין, לעוד יותר ייחודית בנוף. המיקום הלא מאוד נוצץ של המסעדונת, בלב אזור התעשייה ההומה של העיר, הופך אותה ואת איכות האוכל המוגש בה למפתיעות אפילו יותר.
על דולצ'ה אחראים דולב אללי ומורן שקוף, שהתחילו את דרכם המשותפת באירועים שבהם הגישו פיצות נפוליטניות מטאבון נייד - עד שהחליטו לפתוח מקום קטן שבו יוכלו להגיש את גאוותם באופן קבוע. השניים למדו באיטליה אבל החליטו ליישם את הידע דווקא ברעננה, מתוך האמונה שהאזור צמא למקומות טובים ואיכותיים, וגם שלא כל שף חייב לפתוח מסעדה בתל אביב כדי להוכיח את עצמו. חלפו שלוש שנים מאז שהחלו להגיש את הפיצות שלהם, מבצק מחמצת מבוסס קמח איטלקי בטאבון שמשלב ניחוחות עץ, והקהל המקומי מפרגן ובצדק.
לאחרונה החליטו השניים להרחיב את היריעה ולהפוך מפיצרייה לטרטוריה של ממש, עם פסטות, קינוחים ומנות ראשונות יפהפיות. החלטות שכאלה לא בהכרח מתקבלות באופן מיטבי בקרב קהל שהתרגל לראות במקום מסוים פשוט פיצרייה, אבל וואללה, לדעתי לא ראיתי כאן שולחן אחד בלי מנת פסטה עליו, וכשרואים את המנות עצמן באמת שקשה מאוד לשמור על איפוק. אז לפחות כאן, הטרנספורמציה עברה באופן חלק.
איפה המטבח ואיפה האוכל
את הארוחה התחלנו עם מנה לא במיוחד איטלקית אבל כל כך נהדרת שפשוט אסור לפספס אותה: גראטן תפוחי אדמה (49 שקלים) מרהיב שמוגש כקוביית תפוחי אדמה מדופפת על לאבנה וגרמולטת עשבים. השילוב בין תפוחי האדמה הזהובים והפריכים, הלאבנה החמצמצה והגרמולטה המרעננת עובד בצורה נפלאה. מדובר במנת פתיחה שלא רק מדליקה את העין באסתטיקה המרשימה והמגרה שלה וכובשת בטעמיה המצוינים - היא גם מדגישה את הדיסוננס המופתי בין התפאורה המאוד צנועה של המקום למנות המדויקות שיוצאות מהמטבח.
המשכנו בסלט של עלים פריכים (62 שקלים) עם קרם גרנה פדנו, קראמבל אגוזי לוז ובצל סגול. זה היה סלט ירוק טוב ויעיל, שאין טעם להרחיב עליו יותר מדי ולא משום שאינו טעים, אלא רק כי אל מול הגראטן שקדם לו הוא נותר מעט חיוור. ועדיין חשוב לומר - הסלט התפצח מפריכות והרוטב שלו היה מצוין. אם רק היה לנו עוד מקום היינו נותנים דרור גם לחשק לצלחת חריפים עם קונפי שום; ברוסקטה מלחם שמוכן במקום עם משוואיה מהטאבון וגבינה מלוחה; ובריוש קלוי עם ברי וריבת שרי. אבל החלטנו להתקדם, כדי לנסות כמה שיותר מהעיקריות.
הפסטות שמוגשות בדולצ'ה הן מתוצרת בית העסק פסטטרייה, ששייך לשתי נשים ירושלמית מוכשרות. השילוב בין הפסטות הטריות המצוינות שלהן לרטבים ולהכנה המדויקת של המסעדה הופך את הפסטות כאן לחוויה מצוינת. אומנם אין היום בית קפה שלא מגיש מנות פסטה, אבל זה עדיין לא טריוויאלי למצוא פסטה צנועה וטובה במסעדות בארץ. למעשה קצת קשה להבין איך מנות כל כך יפות ומהוקצעות יוצאות ממטבח כל כך קטנטן וקצת מאולתר למראה, שכולל כרגע בעיקר תשתית לפיצרייה נפוליטנית וכיריים באינדוקציה בפאתי החלל - ועדיין, זה בדיוק מה שקורה.
רשימת הפסטות של דולצ'ה כוללת כרגע פפרדלה חלמונים עם חמאת שרי, זעתר טרי ולאבנה; ספגטי לימונה עם גרידת לימון, צ'ילי גרוס, פטרוזיליה וקראמבל אגוזי לוז; פפרדלה עם קרם פטריות כמהין, פורטובלו צלויות ופרמזן; וטורטליני גבינות רכות עם חמאת מרווה, יין לבן וציר פרמזן. על אף הקושי לבחור, התמקדנו בשתי הפסטות הראשונות ברשימה, שקרצו לנו יותר.
הספגטי הלימוני (62 שקלים) היה עדין מהמצופה. הרוטב שלו הדיף ארומה לימונית מעודנת ושפע חמאה, והשילוב בין הקרמיות של רוטב הלימון והפרמזן לפריכות של קראמבל אגוזי הלוז היה מצוין. לא תדיר מוצאים בארץ פסטה ברוטב לימוני, וזאת נעשתה בצורה מוצלחת, אם כי הייתה יכולה ליהנות ממעט יותר עוקצנות לימונית. בכל זאת, עבור הלימוניות הזאת התכנסנו ואין סיבה לחשוש ממנה.
פסטת העגבניות (62 שקלים) הייתה המוצלחת יותר מבין השתיים, אף שפחות מפונפנת: הפפרדלה הייתה בשרנית וטובה מאוד, חמאת השרי הצליחה לייצר רוטב עגבניות נעים ועשיר במיוחד, פחות בוטה מרטבים כפריים יותר שמוגשים תדיר במסעדות איטלקיות בארץ. הפסטה נעטפה על ידי הרוטב בצורה מצוינת ולא שחתה בו - וניכר שהוא נוצר בשביל להחמיא לה ולא היא כדי להצדיק את נוכחותו. מנת פסטה בסיסית לכאורה, שמציעה את רוטב העגבניות הפופולרי בווריאציה מעט אחרת, שנעשית ביד מיומנת.
ואי אפשר בלי פיצה. לא כאן, לפחות. וגם לא כדאי בלי, על אף הפיתויים הרבים באגפי הפתיחים, הפסטות והראשונות. יש בדולצ'ה מבחר של פיצות נפוליטניות, רובן עם תוספות מושקעות כמו חמש גבינות, קרם ריקוטה, מוצרלה, מנצ'גו, פרמזן וגבינת עיזים; או קרם שום קונפי, כרישה קונפי, קממבר ופקאן מסוכר. אבל בעיניי אין כמו הקלאסיקות, ולכן הלכנו על מרגריטה (59 שקלים), שמוגשת פה עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פרמזן, בזיליקום ושמן זית, ועל פיצה מרינרה (59 שקלים) עם אורגנו, שום טרי, שמן זית, אנשובי ורוטב עגבניות.
בצק הפיצה כאן עובר התפחה של בין 48 ל-72 שעות, בטעמו הוא עדין (כמו כל המנות כאן) ובמרקם בשרני, עמוק וטוב. פיצת המרינרה, שהיא אחת האופציות הטובות ביותר גם כדי לחוש בטעמי הבצק המורכבים, הייתה לטעמי הטובה מבין השתיים. עם ביסים של אנשובי עז טעמים והשילוב האלמותי בין שום, רוטב עגבניות ואורגנו לא צריך עוד כלום. גם המרגריטה הייתה מעודנת וטובה. את הפיצות מגישים כאן לחיתוך עם מספריים, כמיטב המסורת.
המנות כבר שם, אבל
על אף התפריט המגרה, הביצוע המצוין והאוכל הנהדר עדיין יש בדולצ'ה אלמנט אחד שלא מסתדר, והוא האווירה. זו מחייבת התייחסות ושדרוג, בדיוק כמו ההקפצה בכמה רמות של האוכל פה, שנעשתה היטב. גם אם רוצים לשמור על הלך רוח משוחרר ואווירת "קח כל משקה שמתחשק לך ממקרר המשקאות באופן חופשי", וזה כולל יין שבלי שמוגש כאן - במסעדה זה פחות במקום.
נכון לעכשיו האווירה כאן לא הולכת יד ביד עם יתר האלמנטים, שמאופיינים במוקפדות ברמה גבוהה. לא מספיק להוציא מנות יפהפיות ופיצות מצוינות - המקום עצמו צריך להתאים לרמה שמציג המטבח. אומנם הובהר לנו שבקרוב תעבור המסעדה למתכונת שירות מלא הן בשעות הצהריים והן בערבים, מה שיכול לתרום מעט לתחושות האלה - אבל אני מוצאת שעדיין יש צורך בשלל שפצורים ושדרוגים, אם רוצים להפוך את דולצ'ה לא רק לטרטוריה איטלקית ברמת האוכל אלא למקום בילוי של ממש.
דולצ'ה הייתה כבר לפני שלוש שנים משהו אחר בנוף הקולינרי של רעננה, והצטרפה די בקלילות לרשימת הפיצריות הנפוליטניות הטובות בארץ. יותר מזה, בעוד מקומות רבים לא מצליחים לעמוד בלחצים של התרחבות או שינויים מהותיים בקונספט, כאן השדרוגים הצליחו להעלות את המסעדה לשלב הבא. היום היא מגישה עיקריות מצוינות ומנות ראשונות צבעוניות ומגוונות, שהן אומנם "פשוטות" במהותן ולא מבוססות על חומרי גלם יקרים כמו דגים או בשרים (המסעדה כשרה חלבית בהשגחת צהר) אך לא נופלות מאלה שמוצעות במסעדות שף יוקרתיות יותר ברחבי הארץ. עם עוד קצת שפצורים בעיקר ברמת החוויה והאווירה, דולצ'ה יכולה (וראויה) להפוך בקלות ליעד ששווה להגיע אליו במיוחד מכל הארץ. האוכל כבר לגמרי עומד ברף.
דולצ'ה. המסגר 1, רעננה (בית טירן). טלפון: 077-2302535. כשר חלבי בהשגחת צהר.