ברי הקוקטיילים שהתפשטו ברחבי ישראל כמו מגפת חצבת הביאו איתם כמה אופנות אסתטיות וקולינריות מפוקפקות, וזאת בלשון המעטה. אם בכל זאת צריך לבחור שתיים מתוך כלל הרעות החולות שמאפיינות את התרבות המסוימת הזאת, הפופולרית להחריד, זה לא יהיה קשה במיוחד: 1. השימוש המופרז בטעם המתוק. 2. עיצוב פנימי לכאורה ייחודי, ״מוזר״ או אקסצנטרי, ובפועל סתם קיטש אחיד, סטנדרטי וקונפורמי, סוג של איקאה בתחפושת וינטג׳ית אינפנטילית.
למי מיועד בר הקוקטיילים? באופן אירוני, לא לחובבי אלכוהול מושבעים, אלא למי שלא מסוגלים לסבול את הטיפה המרה מכיוון שהיא, ובכן, מרה, חזקה, ישירה, נטולת סנטימנטים. הם מוהלים את המשקאות בכל מיני תמיסות עלק אקזוטיות, משרים אותם בגרגרי וניל, מוסיפים קרם קוקוס ויין מבעבע, מפוררים פרחים, מזליפים דבש, מערבבים עם פרוסות תפוחים, חתיכות שקדים, מיץ לימון וקרח כתוש. והתוצאה? במקום ללגום משקה אלכוהולי הגון, אתה בעצם שותה כוס של ויטמינצ׳יק במחיר כפול משכר המינימום לשעה לעובד במשק הישראלי.
עכשיו, ברי הקוקטיילים החליטו מתישהו, לא ברור מתי (תודה לאל אני לא היסטוריון של ברי קוקטיילים), שהם מגישים גם אוכל. אבל במקום שהאוכל ישפיע על המהות המקסימליסטית, המקושקשת והמבורדקת של הקוקטיילים, קרה בדיוק ההיפך: הקוקטיילים בראו את האוכל בדמותם. בברי קוקטיילים לא תמצאו אוכל שמבוצע באופן מינימליסטי, ללא קישוטים ופליק פלאקים באוויר. מה כן תמצאו שם? ובכן, בואו נבדוק את טי האוס כמקרה מבחן שמאפיין את כל הסצנה.
טי האוס הוא בר קוקטיילים סלאש מסעדה, כי היום כל דבר צריך להיות סלאש משהו. הוא נפתח על חורבותיה של מסעדת אמריקה, שלאיזה רגע התיימרה להגיש אוכל אמריקאי טיפוסי והבינה שזה לא מעניין אף אחד. תפריט הקוקטיילים של טי האוס, נו, אין יותר מדי מה לומר עליו ואני גם לא מבקר של ברי קוקטיילים, תודה לאל, אבל אתם בוודאי יכולים לדמיין לעצמכם מה הולך שם. אם אתם רוצים משהו חזק, מריר וטוב, תכינו לעצמכם נגרוני בבית.
תפריט האוכל של טי האוס מתמקד במטבח האסייתי על שלל גרורותיו הממאירות. זה לא באמת משנה איזו מנה מגיעה מאיזה אזור בעולם, אם זה תאילנדי, ויאטנמי, יפני או סיני. בשביל טי האוס, המנות הן רק תירוץ להטביע אותן בסירופ סויה. זהו המכנה המשותף הנמוך ביותר, המתוק ביותר, היעיל ביותר. מתוק הוא טעם ממכר. קשה להתנגד אליו. זה משהו שטבוע באדם מבחינה ביולוגית ואבולוציונית. מתוק הוא טעם פתייני והרסני. שפים וטבחים יודעים זאת כמובן. הם משתמשים בו כמו שקאובוי להוט מדי משתמש באקדחו השלוף: יורים ויורים ויורים עד שכבר לא נותרים כדורים ולא נשאר במי לירות.
כשאתה מזמין ״אוניגירי״ (49 שקלים), כדור אורז ממולא בשפונדרה בבישול ארוך, הוא מגיע מהביל, עדות די ברורה לכך שחומם במיקרוגל. זו לא מנה רעה במיוחד, מתוקה, כן, אבל אף אחת מהמנות בתפריט אינה רעה במיוחד או כושלת במיוחד. מצד שני, יכול להיות שכושר השיפוט שלי התערפל והשתבש לגמרי. אתה יוצא מטי האוס מסומם מרוב מתוק, נרקומן מתוק, מחכה כבר למנה הבאה.
טטאקי טונה (56 שקלים) היא מנה של טונה פרוסה וצרובה, באיכות בינונית, שמוגשת, בדיוק, עם סירופ סויה שומשום. למה? כי מתוק. למה מתוק? למה לא, בעצם? אם אפשר להטביע בסוכר, מטביעים בסוכר; ״בולט שרימפס״ (52 שקלים) הן שלוש קציצות שרימפס, שרצים קפואים ומופשרים, צידן האחד לא עשוי מספיק, צידן השני – שרוף לגמרי. את הקציצות טובלים ברוטב חמוץ-מתוק, כאילו שהן לא מתקתקות בפני עצמן.
הנה מנה קצת פחות מתוקה: ״אימפיריאל קריספי רול״ (31 שקלים) - רולים מטוגנים של עלי אורז ממולאים בעוף קצוץ ועשבי תיבול שמגלגלים בתוך חסה וטובלים בוויניגרט. הרולים מטוגנים בשלמות, הרוטב חמוץ, כי אם לא מתוק, אז שיהיה טעם אחר, חזק ודומיננטי. החך חייב לקבל זפטה בפרצוף.
גם יקיטורי יש בטי האוס. הזמנו שני שיפודים – עוף (24 שקלים) ופרה (26 שקלים) ואיתם ספייריבס טלה (56 שקלים). הלוואי ויכולתי לבשר שמדובר בשיפודים עילאיים עשויים בשר משובח באיכותו. אין לי מושג. הם היו מכוסים בטריאקי עד שכבר לא יכלו לנשום יותר (במידה ונותרה להם נשימה). רוטב חום, דחוס ודביק. זה זרק אותי לתמונות המפורסמות של קורמורנים אומללים במלחמת המפרץ הראשונה, טובעים בתוך נפט שזרם אל הים אחרי שסדאם חוסיין פוצץ את בארות הנפט של כוויית, מבטיהם מתחננים לעזרה, גוססים, נחנקים. ככה בדיוק הרגשתי. חנוק, מתחנן לעזרה.
הטרגדיה האמיתית היא שהקינוח – באן מטוגן (42 שקלים) – הוא לא יותר מתוק מהמנות הראשונות והבינוניות (הקונספט הוא שיירינג, כאילו דא). למען האמת, הוא היה פחות מתוק מהשיפודים. האין זה אירוני, אתם לא חושבים? קיבלנו לחמנייה מאודה, מטוגנת, ממולאת בגלידה פיסטוק, שקועה בתוך רוב אנגלז ושוקולד מלוח. העוף היה פחות מלוח מהשוקולד. זה עולם הפוך, וזה מה שאני לוקח איתי מהביקור בטי האוס – כשהקינוחים פחות מתוקים מכלל המנות בתפריט, אתה מבין שמשהו השתבש בדרך. ברי הקוקטיילים הפכו לחנויות ממתקים למבוגרים, אבל כשאני רוצה משהו מתוק, אני קונה טורטית או מקופלת. אני לא צריך ללכת בשביל זה לאיזה היכל מעוצב וממותג היטב ובוודאי שאין ברצוני לחטוף סכרת בגלל שאכלתי שני שיפודי בשר עטופים בנפט. סליחה, טריאקי. קנו טורטית, בקיצור.
>> בשבוע שעבר המבקר אכל בסי-ים
T-HOUSE טי האוס. אבן גבירול 26, תל אביב. 03-7269797. לא כשר