הם ישבו בפינה של מסעדת ברטי, על שולחן גבוה. לידם היה עץ תל אביבי כזה שבעלי המסעדה החליטו להשאיר בתוך החלל, ואפילו יצרו חור מיוחד בקיר הזכוכית בשבילו - כדי שימשיך לצמוח החוצה אל רחוב קינג ג'ורג' הגשום. בקבוק השרדונה שהם הזמינו היה כבר חצי ריק, האוכל עוד לא הגיע והם היו שקועים בשיחה. הוא היה בחור נאה כבן 30, אחד כזה שהיה קרבי בצבא והיום בטח עובד בהייטק, אבל עם מבט ממזרי בעיניים. היא הייתה בערך בת 25, דומה לקירסטן דאנסט עם משקפי ראייה. כשהוא דיבר, ראו שהיא ממש בעניין שלו: היא הסמיקה כל חמש דקות תוך שהיא עושה את עצמה מקשיבה לו, אבל בעצם רק הסתכלה עליו בערגה. הוא היה קול, אבל היה ברור שהוא מנסה להצחיק אותה. אי אפשר היה לשמוע את השיחה שלהם כי המקום היה עמוס ורועש ומוזיקה ערבית קלילה ויפה התנגנה ברקע. שמתי לב אליהם איך שנכנסתי למסעדה, ומאחר שאין דבר יותר משובב לב מלהסתכל על זוגות בדייט ראשון, הקפדתי לבדוק בערך כל חמש דקות איך מתקדם הדייט הזה שלהם.
המארחת והמלצריות היו מאוד צעירות ונחמדות, בטח סטודנטיות לעריכה או לעיצוב בזמן שהן לא במסעדה. מהיחס והשירות אפשר היה לראות שכולן מרגישות סוג של גאוות יחידה כלפי המקום הזה שהן עובדות בו. אני ואבא שלי, שנמצא בביקור בארץ, הזמנו שרדונה. אחי הסתפק בקולה. מבט ראשון בתפריט קצת הרתיע אותנו: כשיש יותר מדי מילים שהאדם הסביר לא מבין, הסכנה שמדובר במסעדה מתפלצנת הופכת לברורה ומיידית. פתאום מצאנו את עצמנו שואלים את המלצרית החביבה מה זה "טרחון" (סוג של דג) ו"ספיחה" (בורקס עם בשר מתוק).
כשהגיעו המנות הראשונות גילינו שדג הטרחון הוא דג לבן מצוין שבא ממש טוב עם פלמידה חמצמצה ושמנת חמוצה. הספיחה הוא מין סוג של קבב עם מתיקות קינמונית תקוע בתוך בורקס לא רע - אהבתי, אבל הייתי מעדיף לוותר על המתקתקות. הרמתי מבט אל הזוג בדייט: ההייטקיסט נשען לאחור וסיפר משהו וקירסטן דאנסט צחקה ושוב הסמיקה. בינתיים הדייט הולך טוב. עוד מנה ראשונה הגיעה: סמבוסק עם גבינת עזים. בניגוד לשאר הראשונות, שהיו מצוינות, הסמבוסק היה יבש וסתמי כמו עוגיית חנק - ותרו עליו. גם בשולחן מעלינו קירסטן דאנסט שיחקה באייפון שלה בזמן שההייטקיסט בטח חשב על משהו משעשע נוסף להגיד. רגע מת קטן במסעדה בקינג ג'ורג'. קורה.
היא מדברת, הוא אוהב אותה עם העיניים
המוזיקה הערבית העדינה המשיכה להתנגן, הקהל היה תל אביבי צעיר ורענן והאווירה הייתה נפלאה. יצאתי לסיגריה וראיתי שלמרות הגשם והקור, גם בחוץ כל השולחנות מלאים בצעירים דעתנים ממרכז העיר. בשולחן אחד דיברו על חולדאי ובשולחן אחר על נסיעה לסרי לנקה. כשחזרתי פנימה בדיוק הגיעו העיקריות: מנת השרימפס קריסטל עם ארטישוק ירושלמי וטחינה הייתה פשוט אליפות. אם היו משתמשים בג'מבו שרימפס היה ניתן להכתיר אותה כאחת ממנות הים המעניינות בעיר. גם מנת הקלמרי הטרי בגריל עם חומוס, חציל שרוף ולימונים כבושים פגעה בול - וזה לא פשוט להשאיר את הטעם של הים בדיוק במידה הנכונה כששמים קלמרי על האש. החיבור שלו עם החומוס היה נפלא, והמרקם - בדיוק כמו שקלמרי צריך להרגיש; ואז הוגש השיפוד עם נתח הקצבים הכי טוב בעיר - שרוף מבחוץ, אדום מבפנים, והכי חשוב, בלי טעם לוואי שקל ליפול איתו כשמזמינים נתח קצבים. גם בשולחן מעלינו השתפרה האווירה: עכשיו קירסטן דאנסט דיברה והבחור הקשיב ואהב אותה בעיניים שלו. איזה כיף!
הרבה חברים המליצו לי על מסעדת ברטי והכתירו אותה כמושלמת. אני דווקא חושב שהיא לא מושלמת - אבל זה מה שיפה בה. דמיינו שהבאתם הביתה את החתול הכי חמוד בעולם, ויום אחרי שהגיע, הוא שרט לכם את הספה החדשה ואז תקע בכם מבט חמוד שלא איפשר לכם לנזוף בו - ככה בדיוק הרגשתי בברטי: הסמבוסק היה סתם. כל השאר היה מצוין. השרימפס היו טריים ומטופלים היטב, אבל קטנים מדי. אבל השירות, האווירה והמחיר פשוט חיפו על הטעויות הקטנות. מדובר באחת המסעדות החמודות בעיר, שחובה לבקר בהן וכיף לחזור אליהן. מבחינת המחירים מדובר פה בתמורה אפילו גדולה מדי לכסף: היינו שלושה והתענוג עלה לנו רק 450 שקל, כולל שתי כוסות שרדונה ולא כולל שירות. במקומות ה"טרנדיים" יותר בעיר זה היה עולה פי אחד וחצי - בלי רבע מהווייב.
ההייטקיסט הזמין חשבון בדיוק כשהגיעו הקינוחים שלנו. המלבי היה מצוין, אבל אני לא כל כך אוהב מלבי. עוגת השוקולד היתה מתוקה אבל לא טובה יותר מעוגה שקונים בסופר. קירסטן דאנסט וההייטקיסט יצאו אל הלילה הקר מחובקים ותפסו מונית. כל עוד אפשר קינוח טוב בבית, אפשר לוותר על הקינוח בברטי, אבל את הארוחה המלאה שם לא כדאי לפספס.
ברטי, קינג ג'ורג' 86, תל אביב
טלפון: 072-2512950
לא כשר
ספי שקד הוא היועץ האסטרטגי של mako