נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
פחות בררנית | צילום: צילום עצמי

"בכל בית בישראל אוכלים קניידלך בפסח, או רק אצל אשכנזים?", שאלתי את טל בתור רבע מרוקאי. הוא אמר שאצל כולם, אבל אני חושדת שהוא לא באמת יודע. אני אוהבת מאוד את הכדורים האלה, וזה צפוי - הרי אין להם ממש צבע ואין להם ממש טעם, ואלה שני מאפיינים מאוד חזקים של הבישול שלי וגם של האוכל שאני אוכלת בדרך כלל.

סבתא שלי הייתה מכינה בכל שנה את מרק הקניידלך לליל הסדר, ומאז שהיא נפטרה לפני ארבע שנים הדודה שלי ירשה אותה והמתכון המיתולוגי מוצמד לה כל השנה למקרר. השנה אנחנו תקועים לבד בבית ונערוך סדר משפחתי גרעיני קטן ודי מבאס, רק ההורים שלי שגרים בצמוד אלינו ואנחנו, בלי האחות שלי או המשפחה של טל או סבים או דודים שגרים כולם בישובים אחרים. הבנתי שנצטרך לחלק בינינו את המנות לשולחן החג, והמשימה של מרק עם קניידלך נשמעה לי קלה יחסית, אז התנדבתי אליה. כדי לא ליפול בחג עצמו החלטתי לעשות חזרה גנרית ולהכין אותם פעם אחת לפני, בארוחת השישי שקודמת לליל הסדר.

הדודה שלי כאילו קראה את המחשבות שלי, והעבירה בתזמון מושלם בקבוצה המשפחתית את המתכון של סבתא בכתב ידה. עברתי על רשימת המצרכים הקצרצרה ושמחתי על הבחירה שלי: זה נראה ממש קליל, אין מצב שאני לא מצליחה. טל והבנים יצאו לסיבוב ואני נשארתי רק עם גלי הפעוטה, זה בדיוק הזמן להתחיל להניע את הסיפור הזה.

מתכון קניידלאך של סבתא (צילום: צילום פרטי)
המתכון בכתב היד של סבתא. האחרב את הקלאסיקה? | צילום: צילום פרטי

כוס קמח מצה, שתי כוסות מים רותחים, לערבב, לחכות שיתקרר ולהוסיף מלח, שתי ביצים ושמן. טוב, זה לא מתכון בכלל, המאכל הזה הוא סתם קמח מצות מבושל, מה החוכמה? לא זכרתי מה זה בעצם אומר כוס קמח, קראתי פעם בכל מיני טבלאות המרת מידות ומשקלות באפייה ובישול שיש מידה אחרת למוצקים ולנוזלים, והיה נדמה לי שמוצקים זה 140 ונוזלים זה 200. התעצלתי לחפש, אז החלטתי ללכת על 140 ומילאתי בבקבוק ישן של התינוקת 140 מ"ל קמח. הוספתי את המים, ערבבתי, ועפתי על עצמי איך תיאמתי את שלבי ההכנה עם הטיפול בילדה – אני אשאיר את העיסה על השיש בזמן שאשכיב אותה למנוחת צהריים, וכשאחזור היא כבר תתקרר ואוכל להוסיף את שאר המרכיבים.

נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
כוס קמח מצה, מים רותחים, מלח, ביצים ושמן. זה מתכון? | צילום: צילום עצמי

נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
דועכים אל תוך עצמם | צילום: צילום עצמי

גלי נרדמה מהר ויפה ואני חזרתי למלאכה: הוספתי את הביצים והשמן ובחשתי ובחשתי ובחשתי, וכשהתכוונתי להכניס את הקערה למקרר נזכרתי ששכחתי את המלח. די נו, אין מצב שזה קורה. סוף סוף אני כבר מנסה לעשות משהו עם כוונה והשקעה וכמו שצריך, למה אני לא מסוגלת להיות יותר ממוקדת? מדובר למען השם בשלושה מרכיבים, שלושה מרכיבים! לרגע עמדתי שמוטת ידיים מול הקערה וחשבתי. היד שלי כבר ממש כאבה מהבחישה, בצק של קניידלך הוא לא בדיוק בלילה דלילה ואוורירית, השתמשתי בהרבה כוח שריר כדי לערבב את הדבר הדחוס הזה. ממש לא היה לי כוח להוסיף עכשיו מלח ולערבב עוד פעם את הכל. נוסיף אותו כבר אחר כך, לפני שנכין את הכדורים, הכרעתי עם תחושה חמקמקה של תבוסה. נקווה שזה יעבוד.

אחרי שעתיים גלי עדיין ישנה, ואני החלטתי להכין את הכדורים מהר, לפני שהיא תתעורר: התחלתי לגלגל כדורים קטנים והנחתי אותם בכלי במטרה לבשל אותם בהמשך, כי אמורים להשליך את כולם בבת אחת למים החמים. אבל עד שסיימתי להכין את כל הכדורים, אלה שהונחו בכלי כבר דעכו אל תוך עצמם והיו שוב לעיסה. הילדה התעוררה.

נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
והופ למים | צילום: צילום עצמי

נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
אל תסתכלו בקנקן | צילום: צילום עצמי
נתתי לה לנשנש קורנפלקס קשורה בכיסא שלה וזרקתי מהר את הכדורים המעוכים למים החמים. עכשיו, לפי ההנחיות של דודה שלי, צריך לבשל אותם עשרים דקות. יצאתי עם גלי לשחק בחוץ, היה חם אז מילאתי לה כלים עם מים שתשחק, והופס שיט עברה חצי שעה ושכחתי מהקניידלך. כשחזרתי אל הסיר גיליתי שהכדורים תופחים מאוד במים, ועכשיו הם היו די גדולים. הייתי חייבת להודות שהם לא נראו משהו; אבל מראה עיניים באוכל מעולם לא תעתע בי. נחכה לערב ונראה.

השעה הייתה כבר כמעט חמש, ועוד לא התחלתי להכין את המרק. לשמחתי, מרק עוף אני יודעת להכין ואפילו לא רע. חברה טובה כתבה לי פעם בוואטסאפ שלב אחרי שלב איך להכין, שמרתי את ההוראות שלה ומדי פעם אני מכינה את המרק תוך כדי שאני עוקבת באדיקות אחרי כל הנחיה והנחיה, וזה עובד. בפעם האחרונה שהכנתי אותו אכלנו ממנו יחד עם השכנים בארוחה חורפית משותפת. "המרק טעים", אמרה לי השכנה, "אבל קצת חסר מלח".

"נכון", הסכמתי איתה.

"לא שמת לב כשטעמת?", היא שאלה.

"מה זאת אומרת?", שאלתי, וככה נחשפתי לראשונה לקונספט של לטעום את המאכל תוך כדי שמכינים אותו, ולגלות אם הוא טעים או לא מספיק מלוח כבר בשלב ההכנה ולא בשלב הארוחה עצמה.

הפעם החלטתי להכין את המרק בלי העוף, כדי להשאיר מקום לקניידלך. חתכתי גזרים, בצל, באק צ'וי (זה כרוב סיני, לא שיש לי מושג מה זה כרוב סיני. קיבלתי את זה כחלק ממארז ירקות טרי וכיפי שהזמנתי מאחד החקלאים פה בסביבה שהתחילו לשווק ישירות ללקוח בשל המצב), פטרוזיליה וכרובית. לא ידעתי אם באק צ'וי זה בכלל מתאים למרקים, אז עשיתי גוגל "באק צ'וי במרק", ראיתי שיצאה תוצאה כלשהי וזה הספיק לי, באק צ'וי אתה לגמרי בפנים. חיכיתי לשעת כושר, וכשזיהיתי שטל מרתק את כל הילדים במרפסת טיגנתי ירק-ירק בתוך הסיר ותהיתי אם זה לא נראה קצת יותר כמו סלט מאשר כמו מרק, וכן אם הייתי אמורה לזרוק לסיר את כל הפטרוזיליה עם הגבעול או אולי רק את העלים.

מתכון מרק עוף (צילום: צילום פרטי)
גזרתי ושמרתי | צילום: צילום פרטי
נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
מרק או סלט? | צילום: צילום עצמי

נועה מבשלת קניידלך ומרק (צילום: צילום עצמי)
דווקא נראה טוב | צילום: צילום עצמי

השעה כבר הייתה חמש ועשרים, הרגעתי את עצמי שעד שש זה מוכן. הוספתי מים וסגרתי את הסיר, ופתאום עלה בדעתי שאולי לא אמורים לשים במרק שמיועד לקניידלך כל כך הרבה תוכן (ככה קוראים אצלנו למוצקים שמצויים בתוך המרק, וכשמוזגים שואלים "אתה רוצה הרבה או מעט תוכן?". נבו למשל אוהב הרבה תוכן, ניצן אוכל רק "מרק זח").

בשבע ישבנו לאכול אצל ההורים שלי, שמתחילת הסגר מוגדרים איתנו כיחידה משפחתית אחת. הקניידלך יצאו חסרי טעם וחסרי צורה, המרק לעומת זאת יצא מרהיב וגם די טעים. בשניהם חסר הרבה מאוד מלח.

"אמא אני חייב להגיד לך שהקניידלך שלך לא משהו, הייתי נותן להם ת'-ת', אבל המרק א'-א'", נבו החמיא. ניצן לקח שלוק ודחף את הקערה קדימה. גלי כרגיל טרפה את הכל.

"הם ענקיים", אמא שלי אמרה.

"המרק מצוין", אמר אבא שלי.

>> בפעם הקודמת ניסיתי להכין לילדים פיצה

למחרת נשארו די הרבה קניידלך, שמראם התדרדר אפילו יותר עם היום שעבר, ומהמרק נותר קצת תוכן אבל ללא נוזל. היושבים סביב השולחן ביקשו מרק. חשבתי רגע, ואז הוספתי לסיר מים מהברז, שמתי על האש ופיזרתי פנימה כף אבקת מרק. לא יודעת אם ככה עושים את זה, אבל זה עבד – המרק נלגם. עכשיו נותר לי לבדוק כמה ימים יכולים קניידלך להישמר במקרר, כי החג מתקרב ולא בא לי להכין את הכל מחדש.

עורכת "אוכל טוב" מגיבה:

הזדמנות נהדרת להתעמק רגע בעניין הנפח והמשקל. בבישול ואפייה משמשות שתי מדידות - מדידה של מ"ל, שמתייחסת לנפח של החומר, ומדידה של גרמים, שמתייחסת למשקל שלו. כוס היא מידה של נפח, והיא מכילה 240 מ"ל של חומר. החומר היחיד שהמשקל והנפח שלו זהים הוא מים - 240 מ"ל של מים (שהם בדיוק כוס) שוקלים 240 גרם. בשאר החומרים זה אחרת: אם, למשל, תמלאי כוס בשמן, תהיה לך כמות של 240 מ"ל שמן, שהמשקל שלה הוא 200 גרם; ואם תמלאי כוס בקמח הנפח עדיין יהיה 240 מ"ל, אבל המשקל 140 גרם (הטבלה הזאת יכולה לעזור). איך זה יכול להיות? תחשבי על החידה על קילו פלדה וקילו נוצות. הם שוקלים אותו הדבר, אבל הנפחים שלהם שונים מאוד.

לענייננו, את שמת 140 מ"ל קמח במקום 140 גרם קמח כמו שמצוין במתכון (את לא צריכה להיות נבוכה, זה מבלבל מאוד אם לא מתעסקים בבישול ואפייה באופן יומיומי). אם מתכון מדבר על כוס קמח, את אמורה להשתמש בכוס קמח, כלומר ב-240 מ"ל. 100 המ"ל שהחסרת כנראה קשורים למרקם האיך לומר, מאוד מאוד נימוח, של הקניידלך שקיבלת.

על אבקת המרק נדבר בפרטיות.