נועה קירל מעבירה צלחת חומוס פטריות לחברתה מהעבר השני של השולחן. החברה שואלת, "חומוס פטריות?". קירל מפצירה בפה מלא, "חייבת...", ומיד מוסיפה, "אבל תחזירי", ללמדנו שהיא עצמה עדיין לא סיימה עם הצלחת. אם עוצרים את הסרטון אפשר לראות בבירור את אותו חומוס פטריות שהחברה חייבת לנסות (וגם להחזיר), ואיך לומר בעדינות – הוא נראה ממש ממש כמו חומוס פטריות. לא ניכנס פה לתיאורים גרפיים, אבל תסמכו עליי: חומוס פטריות. מה גרם לזמרת הלאומית להתלהב כל כך ממנה שגרתית כל כך? התשובה לשאלה הזאת מסתתרת בתוך תעלומה מעניינת בהרבה: איך הפכה "אצל עובד בכפר", מסעדת בשרים ותיקה בפאתי אור יהודה, לתופעה הקולינרית של השנה?
@my___noakirel ♬ original sound - Noa Kirel Fan Page
המסעדה נפתחה לפני כשני עשורים בצריף קטן במשתלה בשדות של אור יהודה. ברבות השנים היא גדלה והפכה לאחד המקומות המוכרים והאהובים בסביבה, ומשם העפילה למעמד של מוסד מוכר ברחבי הארץ. זה סיפור מעורר כבוד, אבל לא יוצא דופן – אלא שבשנים האחרונות הפכה "אצל עובד בכפר" למקום בילוי אהוב על סלבס כמו קירל, עומר אדם ואודיה, ובשנה האחרונה כבר הפכה למסעדה המדוברת במדינה. קירל אפילו בחרה לעשות דווקא שם מסיבה אחרי ההופעה הגדולה שלה בפארק הירקון.
בלי קידום עצמי, אפילו בלי חשבונות באינסטגרם או בטיקטוק, "עובד בכפר" הפכה לטרנד ברשתות החברתיות ולתופעה חוצת מגזרים. השיא – לפחות מבחינתי – הגיע בסרטון בשם "תסרוקת ל'עובד בכפר', אין מושלם כזה", שבו משתמשת טיקטוק לא מוכרת מסלסלת את שערה הארוך לפני ביקור בשיפודייה כאילו היא מתכוננת לנשף נשיאותי. גם בתקשורת קשרו כתרים. מבקר המסעדות איתן לשם מעיתון "הארץ" התאהב כל כך שהוא החליט להרהר שוב בנושא האהוב על קוראי העיתון וכותביו, "מתי כבר עוברים לברלין". בסוף הביקורת המשתפכת החליט לשם להישאר בארץ, והכריז: "בית עם כזה חלוויאת לא עוזבים כל כך מהר". לי אישית אין דרכון זר, אז בית עם כזה חלוויאת זה כל מה שנשאר לי כנראה. אין ברירה, אני חייב לבקר אצל עובד בכפר.
אושיית הרשת רומי גיאור: "זה אפקט של כדור שלג. היה בן אדם אחד סטייל עומר אדם, ואחריו באו צאצאים שלו, כל מיני אודיה וכאלה. נהיה הייפ, ועכשיו כולם רוצים להבין על מה המהומה"
בשלב זה נהוג לכתוב ש"יצאתי לבדוק", אלא שהמסעדה הייתה מלאה לפחות חודש וחצי קדימה בחמישי ובשבת בערב – זמני שיא האקשן, דיווחו יודעי דבר – אז לפני שיצאתי נאלצתי להסתפק בספיגת האווירה מרחוק. למשל בעזרת השחקנית והדוגמנית שחר חיון, שביקרה אצל עובד לראשונה לפני כשלוש שנים והפכה מאז ללקוחה קבועה. "אמרו שהבשר שם הכי טוב", היא מספרת, "והייתי צריכה לבדוק את זה כי אני מאוד אוהבת בשר. מאז אני שם פעם–פעמיים בשבוע, קל".
מהי המנה האהובה עלייך?
"חזה עוף עם סלט ירקות קצוץ".
חזה עוף? לא בא לך שקדי עגל, משהו יותר בשרי?
"אני אוכלת שקדי עגל, פעם השילוב שלי היה שקדי עגל ואנטרקוט, אבל כרגע זה החזה עוף. אני אוהבת גם את החריף הירוק עם השום, אבל הכל שם זה פשוט שפע שלא נגמר. כל שולחן, לא משנה מי אתה ומה אתה, ערוך בשפע. מקבלים הכל בכפילויות. יש ברכה בעסק, ואני פשוט אוהבת אותם".
אחרי הכל את שיר, לא עוד בשר
תופעות רשת קולינריות נעשו שכיחות בשנים האחרונות. מדי כמה חודשים עולה טרנד חדש בטיקטוק – כמו שווארמה "הגלגל של שרדר", ה"מסקצה" של תבליני דור זוארץ או "לחם חביתה" בנתניה. זה לא הסיפור של "אצל עובד בכפר", מקום שביסס את עצמו לאט ומלמטה, ושהפרסום שלו הגיע מהשטח הרבה לפני שנעשה טרנדי ברשתות. הסקרנות סביב המקום גברה כשמפורסמים כמו עומר אדם, נועה קירל, בר רפאלי ואודיה החלו לבקר במסעדה; אדם גם תועד מזמין משם משלוח בסרטון שפרסם לפני ההופעה האחרונה שלו בהיכל מנורה, קירל הסבה את החלל המרכזי לרחבת ריקודים עם די-ג'יי כשחגגה שם עם חבריה, ואודיה התעלתה על כולם כשסיפרה שהיא כותבת שיר בהשראת השיפודייה. "אחד מהשירים שכתבתי לאחרונה נקרא 'עובד בכפר'", היא מאשרת בשיחה עם מגזין mako. "זה שיר על מערכת יחסים, אבל זה השם. הוא עוד לא סגור ברמת המילים וההפקה, אז אני עוד לא יכולה לחשוף אותו, אבל בעזרת השם הכל יסתדר".
האוכל הגיע מהר מאוד ואנחנו התנפלנו עליו בתאווה. מה אני אגיד לכם? מסעדה סבבה. טעים, טרי, שירות אדיב ויעיל, סלטים בריפיל. אבל סוד הקסם של המקום נותר לא מפוענח
אודיה מספרת שהיא לקוחה קבועה: "אני כבר לא זוכרת איך הגעתי לשם בפעם הראשונה, זה היה אולי לפני שלוש שנים, אבל אני מגיעה המון. פעם בשבועיים".
מה את אוהבת לאכול שם?
"יש מנה בשם 'פטרייה אווזית', זה כבד אווז עם פטרייה כלשהי".
מה לדעתך סוד ההצלחה של המקום?
"כל עסק היה מצליח ברמות כאלה עם אוכל כל כך טוב ושירות כזה מעולה. אני הכי שמחה על ההצלחה שלהם, בעיקר כי אני מכירה את הנפשות הפועלות – את הבעלים עובד שקורי, את הילדים שלו ואת כל המשפחה המהממת שלו שעובדת שם. אין ראויים מהם לשפע הזה, אנשים כאלה טובים. הם חמודים ולעובד יש ענווה מיוחדת".
גם חיון מוצאת את סוד הקסם במשפחה שמנהלת את העסק: "כיף לראות את ההצלחה, כי מגיע להם. זה עסק משפחתי של שנים על גבי שנים שהתחיל מכלום והפך למעצמה בזכות האמונה שלהם, ההתמדה שלהם. זו פשוט חוויה לשבת שם".
@shiraz_zrian אין מושלם כזה הבושם מספר 2 לגוף ולשיער מסקארה @Sacara @Daniella Raybenbach ♬ אין לי מקום אחר - איתי לוי
כשהמסעדה צברה אהדה (ותורים), התיוגים ברשתות החברתיות הלכו והצטברו. ביקור אצל עובד הפך לאירוע, מבקרי האוכל בטיקטוק היו חייבים לאכול במקום שכולם מדברים עליו, וההייפ ברשתות גלגל את עצמו קדימה. עם זאת, במקרה אחד צף שמה בהקשר פחות חיובי, כשפורסם לפני כחודשיים שהוגשה תביעה נגד העסק. לפי התביעה שהגיש עו"ד נתנאל בירן, תושב אור יהודה שנהג לעשות עבודות תחזוקה יומיות במסעדה נפל מסולם כשניקה לפני כשנתיים את הגג, נפצע, פונה לבית החולים, ומאז הוא סובל מנכות זמנית וצמיתה. בתביעה נטען שהאיש עבד במקום ללא רישום וכי בעלי העסק התחמקו מקבלת אחריות, מה שגרם לו לאבד את זכויותיו כנפגע תאונת עבודה. התביעה, שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בהרצליה, כללה דרישה לפיצוי על סך 2.5 מיליון שקל.
בכתב ההגנה טענו בעלי המסעדה שלא היו יחסי עובד–מעביד עם התובע, והכחישו את הנסיבות שהובילו לתאונה כפי שתוארו – לטענתם החליט התובע מיוזמתו ועל דעת עצמו לטפס על הגג. הנתבעים הכחישו גם כי הנפילה היא שגרמה לנכותו, וכי התאונה התרחשה בגלל רשלנות של המסעדה. השבוע פנינו בנושא לשקורי; הוא מסר בתגובה: "משפחת 'עובד בכפר' מאחלת לתובע בריאות שלמה".
זה ייגמר בבוואריה
הזמנת מקום באינטרנט לאחד הערבים החמים התגלתה כמשימה בלתי אפשרית, אבל אז עלה בדעתי שיום הולדתי הקרב חל בשבת. מה אם אתקשר למסעדה ואנסה להשיג מקום של חסד לרגל המאורע? המארחת החביבה הסבירה שלא לוקחים הזמנות לשבת בערב ושהכניסה היא לפי מקום פנוי, אבל הבטיחה שאם נבוא בזמן הפתיחה – חצי שעה לאחר צאת השבת – יהיה מקום.
הכרחתי את אשתי ללחוש למלצר שיש לי יום הולדת. דמיינתי איך המלצרים מתקבצים וכל יושבי המסעדה מוחאים כפיים, ובסוף הגיע מלצר אחד חמוד ונבוך עם זיקוק על הבוואריה שהזמנתי
לפני היציאה מהבית עם אשתי הרגשתי שנבנו אצלי ציפיות לחוויה מיוחדת במינה, וחששות ממספר סימנים פחות מעודדים. למשל, שמתי לב שרבים מהממליצים על המסעדה משתמשים במחמאות "טרי" ו"נקי". אני כמובן בעד טריות וניקיון, אבל האם אני באמת רוצה לחגוג יום הולדת במקום שגאוותו על כך שאינו מלוכלך? "בית של חלוויאת", הזכרתי לעצמי. המקום הזה ישכנע אותך שלא לרדת מהארץ.
דאגה קלה הורגשה ברכב כשמצאנו את עצמנו בין שדות למוסכים מחוץ לאזור התעשייה של אור יהודה, אבל מתוך אמונה עיוורת בווייז נסענו עד שראינו מרחוק את השלט הזוהר "אצל עובד בכפר – מסעדת בשרים". אז עלינו בכביש קטן ומפותל לתוך חניית עפר קטנה; למזלנו הגענו רק רבע שעה אחרי צאת השבת, ומצאנו חניה ממש מול הכניסה. גם התור למארחת היה קצר, רק לקחו את השם והטלפון ואמרו שנקבל הודעה בתוך כחצי שעה. המקום הלך והתמלא כשחיכינו בחוץ, מכוניות נשלחו לחנות בהמשך השביל, התור למארחת כבר נהיה רציני – והמסעדה עדיין לא נפתחה. עד שנכנסנו, דקות לאחר הפתיחה, היא הייתה מלאה למחצה ומלצרים כבר תיזזו בין השולחנות.
המקום מורכב מחמישה או שישה חדרים גדולים, חלל מרכזי ומרפסות עץ סגורות שהוקמו סביבו. ההרחבות, שנבנו בהדרגה, הפכו את המתחם למסעדת ענק שיכולה לשרת מספר לא הגיוני של לקוחות ובכל זאת לשמור על תחושה אינטימית למדי בכל חדר עץ שכזה. אותנו הושיבו באדיבות בשולחן לארבעה – כנראה השולחן הכי קטן במקום.
שחר חיון, שביקרה אצל עובד לראשונה לפני כשלוש שנים והפכה ללקוחה קבועה: "אני שם פעם–פעמיים בשבוע. השילוב שלי היה פעם שקדי עגל ואנטרקוט, וכרגע זה חזה עוף וסלט קצוץ"
הסתכלתי סביב לספוג את האווירה, וככל שהצלחתי לספוג, זאת בהחלט אווירה של מסעדת בשרים כמו שהבטיח השלט. בזמן שניסיתי להבין איפה בדיוק עשו פה את האפטר-פארטי המפורסם שראיתי בסרטונים של קירל, המלצרית כבר הגיעה לקחת את ההזמנה. השירות היה אדיב ויעיל, והיא הבטיחה שהסלטים בריפיל וממה שנאהב נקבל עוד.
הזמנו סלטים לשולחן כמובן, וגם צ'יפס וסלט קצוץ כמו שהמליצה חיון. חומוס פטריות אנחנו לא אוהבים, אבל הזמנו חומוס-טחינה. אשתי הזמינה שיפוד פילה לא יקר במיוחד – 56 שקל – ואני הזמנתי שיפוד אנטרקוט, גם הוא לא יקר במיוחד (כאן כדאי לציין שאנחנו חיים בתל אביב, מה שגרם לנו לאבד כל תחושה של מה זה "יקר במיוחד", כי הכל כבר יקר במיוחד). בכל מקרה, זה יום הולדת והגענו לפתוח שולחן. זה לא הזמן להתקמצן.
אחרי כל ההבטחות בעיתון "הארץ", הייתי חייב כמובן להזמין גם שיפוד חלוויאת (קצת יותר יקר: 78 שקל), לא לפני ששאלתי את המלצרית במבט נבוך מה זה בדיוק חלוויאת. היא התחילה להסביר משהו על שומן ואנשים שאוהבים שומן, עד שהצלחנו לפצח ביחד את החידה ולגלות שמדובר פשוט בשקדי עגל. איזה יופי, אני אוהב שקדי עגל. שקדי עגל ואנטרקוט, מה שהיה פעם השילוב האהוב על חיון. חלוויאת של בית ואנטרקוט של אהבה, אחרי הארוחה הזאת אני בחיים לא אעזוב את הארץ.
האוכל הגיע מהר מאוד ואנחנו התנפלנו עליו בתאווה. מה אני אגיד לכם? סבבה. מסעדה סבבה. אין לי מילה רעה להגיד. שקדי העגל היו טובים, גם אשתי נהנתה מהפילה. בסלטים היו פטריות בטחינה, שזה נחמד, ואיזה חריף טוב. החומוס היה בסדר גמור. החוויה כולה הייתה דומה מאוד לאין-ספור חוויות חיוביות שהיו לי בשיפודיות ומסעדות בשרים אחרות ברחבי הארץ, גם השירות היה מהיר ונחמד מאוד – ממש מרשים לראות מקום גדול כל כך מתופעל ככה, מכונה עצומה שמתקתקת בנוחות ובדייקנות – אבל סוד הקסם של המקום נותר לא מפוענח.
לפני שסיימנו את הערב רציתי בכל זאת לחוות קצת חגיגיות, אז הכרחתי את אשתי ללחוש למלצר שיש לי יום הולדת, שישימו זיקוק על הקינוח וישירו לי שיר. דמיינתי איך כל המלצרים מתקבצים, ברמקולים משמיעים את Happy Birthday של להקת עדן וכל יושבי המסעדה (או לפחות יושבי חדר העץ שלנו) מסתכלים עלינו ומוחאים כפיים. בסוף הגיע מלצר אחד חמוד ונבוך עם זיקוק על הבוואריה שהזמנתי. הוא התחיל לשיר "היום יום הולדת", וברח באמצע השיר. הזיקוק כבה, הבוואריה הייתה פרווה והערב הגיע לקצו.
אודיה: "אני מכירה את הבעלים עובד שקורי, את הילדים שלו ואת כל המשפחה המהממת, ואחד מהשירים שכתבתי לאחרונה נקרא 'עובד בכפר'. זה שיר על מערכת יחסים, אבל זה השם"
בדרך החוצה ראינו קהל גדול. התור נעשה לחוץ, ואישה מבוגרת טלטלה ילדה קטנה מול המארחת וזעקה "אין לכם אנושיות?". לא הייתי צריך לשאול מה קרה כדי להבין שהמארחת המסכנה לא עשתה שום דבר רע.
יצאנו מהחניה הומת האדם והמשכנו החוצה בדרכי העפר, חולפים על פני אין-ספור מכוניות שלא זכו לחנות בחניית פרימיום כמונו. ניסיתי לדמיין איך הייתי מרגיש אם הייתי מחכה שעתיים בתור כדי להיכנס למסעדה הזאת. כנראה הייתי פחות מרוצה.
החיים על פי רומי גיאור
כשחושבים על זה, "אצל עובד בכפר" ממשיכה מסורת ישראלית ותיקה: חיבור בין שיפודיות למפורסמים. מי שנכנס בשנות ה-80 וה-90 למוסדות קולינריים כמו "שיפודי התקווה" ו"דרבי בר" בתל אביב, או "פינתי" בירושלים, נתקל בקירות עם תמונות של סלבס – רפי גינת, ניסים גרמה, פנינה רוזנבלום או כל הנ"ל – חבוקים עם בעלי המקום. תמיד יכולת לראות שם איזו מפורסמת שנראית לא קשורה לסיטואציה, וכמובן פוליטיקאים משני צדי המפה הפוליטית. תמונה עם שמעון פרס לצד תמונה עם משה קצב, בייגה שוחט לצד דוד לוי.
החיבור בין המפורסמים לשיפודיות היטיב עם כל הצדדים. המסעדות העממיות קיבלו קצת זוהר, והסלבס קיבלו הזדמנות להראות את החיבור שלהם לעם. כך או כך, זה היה ארכיון של תהילה ישראלית: ב"סטקיית חצות" (המקור של המעורב הירושלמי, כך האגדה מספרת) יכולת אפילו למצוא תמונה של רמי קלינשטיין עם שיער. עם הזמן התמונות הצהיבו, המפורסמים בחוץ התחלפו והשמות הלכו ונשכחו. עם עליית הרשתות החברתיות, מוסד תמונות המפורסמים פשוט עבר לפייסבוק ואז לאינסטגרם ולטיקטוק.
אחרי ההבטחות ב"הארץ" הייתי חייב להזמין שיפוד חלוויאת, לא לפני ששאלתי את המלצרית במבט נבוך מה זה בדיוק חלוויאת. התברר שזה פשוט שקדי עגל. יופי, אני אוהב שקדי עגל
"אצל עובד בכפר" כבר לא צריכה אפילו להעלות תמונות של מפורסמים: המפורסמים עושים את זה בשבילה, מתייגים ומפרסמים את המסעדה לקהל רחב בהרבה. היום כמו אז, העסקה מועילה לשני הצדדים ומסיבות דומות. מהבחינה הזאת ורבות אחרות, כמו הבוואריה למשל, "עובד" היא היורשת של "שיפודי התקוה", "מעיין הבירה" בחיפה ושאר המסעדות האגדיות של שנות ה-80 (רובן ככולן, אגב, עדיין פועלות ומצליחות). כשמכבי תל אביב בכדורסל הייתה הקבוצה של המדינה, היא הייתה מתייצבת אחרי משחקים בהרכב מלא במסעדת "206"; היום נועה קירל לוקחת את אלני והצוות ל"עובד בכפר" אחרי הופעה. המסורת משנה צורה, אבל נשמרת.
ובכל זאת, למה דווקא שיפודייה באור יהודה היא נושאת הלפיד? בין כל סרטוני הביקורת והמלצות הסלבס, היחידה שחלקה איתי את תחושת הבלבול היא אושיית הרשת רומי גיאור, שביקרה במסעדה לפני כמה חודשים ואף העלתה משם סרטון. "עצרנו שם לאכול בדרך לאירוע, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שם", מספרת גיאור. "אמרתי טוב, בואו נבין מה הקטע, כי גם אני לא הבנתי מה".
והצלחת להבין מה סוד הקסם?
"בסדר... אני כאילו... אכלת שם?".
כן.
"ואיך היה לך?".
נחמד, בסדר.
"כן, גם לי היה נחמד. האוכל בבסיסו טוב, טעים. אבל אם אתה שואל אותי, סוד הקסם הוא היחס האישי של בעלי הבית. המשפחה המארחת, הצוות, המקום, נותני השירות, האווירה, הבעלים. ראיתי את החברים שלי מחלקים שם כיפים עם כל המנהלים, עם השומר בכניסה. אני חושבת שהאפקט המשפחתי הוא מה שמזרים את העסק ואת הרצון של האנשים לחזור שוב ושוב".
אבל איך זה מסביר את גודל התופעה?
"זה אפקט קלאסי של כדור שלג. היה בן אדם אחד סטייל עומר אדם, ואחריו באו צאצאים שלו, כל מיני אודיה וכאלה. זאת אבולוציה, זה נהיה קטע כי קלטו ברשתות שמגיעים לשם כל מיני אנשים מגניבים, זמרים, אושיות. נהיה הייפ ועכשיו כולם רוצים להבין על מה המהומה, אבל המהומה היא ממש רגילה. פיזית מסעדת בשרים".
מכבי תל אביב הייתה הייתה מתייצבת אחרי משחקים במסעדת "206" בהרכב מלא; היום נועה קירל לוקחת את הצוות ל"עובד בכפר" אחרי הופעה. המסורת משנה צורה, אבל נשמרת
במילים אחרות, אומרת לנו גיאור, זה פשוט קרה. אין סוד גדול. זאת פשוט מסעדת בשרים, פיזית. והיא צודקת כמובן, ככה העולם עובד. למה אחד מצליח ואחר נכשל? כישרון, עבודה קשה, אבל גם הרבה מזל, מקריות או ברכה. תלוי במה אתם מאמינים.
אפשר לראות את ההייפ סביב "אצל עובד בכפר" גם כתנועת נגד לקולינריה התל-אביבית, בעיקר עבור סלבס שלא רוצים להיחשד בהתרחקות ממה שעממי. למה לשפוך כספים ולהשתפך על ירקות מאודים אצל אייל שני כשאפשר ליהנות מאוכל טעים בלי רמיזות מיניות בתפריט? במקום להגיד לחברה שהיא חייבת לנסות את הפולנטה בצנצנת של אסף גרניט, מגניב להציע לה לנסות חומוס פטריות. הרי חלק גדול מהגורמה הישראלי הוא ממילא גרסה מפונפנת של שיפודייה, אז למה לא ללכת ישר למקור. לא צריך להתנצל על זה, נראה שזאת אפילו סיבה לגאווה. דווקא שיפודייה, דווקא באור יהודה, דווקא אצל עובד בכפר. ותכלס, אחלה מסעדה. טעים, נקי, טרי. מה רע.