אביה דוזלי התחילה לבשל בגיל ארבע, כשהיא יושבת על השיש לצד אמה, מתבוננת בה ומשתתפת בערבוב, בתיבול ובטעימה. "מאז שהיא הייתה קטנה היא הייתה נוגעת בכל דבר שעשיתי", מספרת האמא, מירי, בשלנית כבדה בפני עצמה. "לא דחפתי אותה לזה, היא פשוט רצתה לעזור לי בכל מה שהכנתי, אם זה בצק לפיצה, עוגות או אוכל מבושל. היא עשתה איתי הכל". היום אביה בת 11 וחצי, ומתמודדת על מקום בנבחרת של "מאסטר שף ילדים" (ראשון, 21:00). חוץ מבישול, ובעיקר אפייה, היא צופה להנאתה בערוץ האוכל וקוראת מתכונים בספרי בישול. "היא אף פעם לא עובדת לפי מתכון", מתגאה מירי. "היא רואה משהו בטלוויזיה ואז הולכת למטבח ומכינה משהו ברוח הדברים. היא מאוד אינטואיטיבית והולך לה עד כדי כך טוב, שחברות והורים של חברות מזמינים אותה לבשל". אביה מאשרת: "לפעמים אני באה לחברה הביתה ומכינה להם ארוחות למשפחה, לפעמים פנקייק ולפעמים עוגות. האפייה והבישול עוזרים לי לשחרר כל מיני רגשות וכעסים – אם אתה כועס אתה יכול לחתוך משהו עם סכין אפייה".
ואביה לא לבד. דורית גבירצמן, העורכת של "מאסטר שף ילדים", מודה שנדהמה מכמות הבשלנים הצעירים שרצו להשתתף בתוכנית. "הפורמט לילדים קיים בחו"ל כבר כמה שנים, באופן אינטואיטיבי היה נראה לנו שהוא יתאים לארץ אבל לא ידענו האם יש כאלו ילדים גם בארץ. גילינו שיש פה המון המון ילדים שנורא מחבבים את הדבר הזה. המיני פודיס (foodies באנגלית, אנשים חובבי אוכל – י.נ) הישראלים התגלו כעדה מאוד מגוונת, ממאמות קטנות ועד לילדי גורמה שבקיאים בתחום כאחרון הפודיס המבוגרים: יודעים מה זה סביצ'ה, מכירים את כל חלקי הפרה, יודעים להכין פסטה בעצמם. וחוץ מזה שהם כולם עמוק בענייני אוכל, אי אפשר לדבר על שום קווי דמיון ביניהם. יש ממש ילדים מכל שכבות החברה ומכל הטיפוסים: ביישנים, מוחצנים, ספורטאים. מה שהדהים אותנו זה שבגישה של הילדים לאוכל אין פחד, הם מלאי תעוזה כי הם עדיין לא מכירים את החוקים – אין להם קופסה לצאת ממנה עדיין וכל התהליך של הבישול אצלם הוא פשוט חגיגה".
5,500 שקל לסדנת בישול
המקום שמשקף בצורה הבולטת והחד משמעית ביותר את העניין הגובר של ילדים בבישול הוא שוק סדנאות הבישול. אם פעם החינוך הקולינרי לצעירים הסתכם ב"ילדים מבשלים" של רות סירקיס, היום כמעט כל קניון ומתחם בילוי למבוגרים מציע פעילות קולינרית לילדים, מסדנת בישול מולקולרי ועד קייטנות בישול בחופשות הפסח והקיץ. רוית חן, העומדת בראש חברת ההפעלות קולינריות לילדים שף בכיף, מעידה על קצב הצמיחה של שוק הסדנאות: "לפני 6 שנים, כשראיתי כמה הנאה הילדים שלי והחברים שלהם שואבים מלבלות איתי במטבח, החלטתי לנסות להציע חוגי בישול והפעלות לילדים כעיסוק צדדי קטן, בנוסף לעבודה שלי כשפית בגני אירועים. תוך חודשיים הייתי אוברבוקד, הביקוש להפעלות ולסדנאות שהצעתי היה כל כך גדול שעזבתי את העבודה הקבועה ועברתי לעסוק רק בזה. מאז העניין והביקוש רק הולכים וגוברים".
אפילו השף אביב משה (מסעדת מסה) פותח בימים הקרובים קורס בישול לנוער, ועושה את זה ב"4 שף" בקניון ארנה הרצליה – מעוז הבורגנות הישראלית האמידה. "כשאני התחלתי את הקריירה לימודי בישול מקצועיים נחשבו פחות או יותר כמפלט האחרון של כל בני הנוער הבעייתיים שנבעטו מהמסגרת", הוא מספר. בשביל הפודיס הצעירים שנרשמים לקורס שלו, המטבח הוא ממש לא כורח המציאות אלא תשוקה בוערת. עד כדי כך בוערת שהוריהם מוכנים להשקיע 5,500 שקל עבור 12 מפגשים עם השף סלב.
אחד מבני הנוער שכבר זכו לבשל עם משה הוא אייל אסולין, 16, שהשתתף בתוכנית הטלוויזיה "מיני שף" בערוץ האוכל. אסולין הוא בשלן ואכלן משופשף, שמפעיל את הבלוג המצליח "מה בצלחת" ומעיד שהכיוון שלו הוא "מודרני קפדני עם נגיעות מולקולריות, או בשתי מילים 'מאיר אדוני'". את רוב ההשכלה הקולינרית שלו קיבל בסדנאות שאליהן הוזמן דרך הבלוג. "התחלתי לבשל בגיל שמונה, אולי קצת לפני", הוא מספר, "היום אני מנהל מטבח של בר שגם בניתי לו את התפריט. הקמתי צוות מטבח. אני נמצא שם עד שעה נורמלית שאמא מרשה, והעובדים ממשיכים אחרי". כשהוא לא עסוק באף אחד מאלה הוא מבשל ארוחות לחברים. "אני כל הזמן עסוק באוכל", הוא אומר, "ויש לי חברים שגם מתעניינים בזה בגללי". את שורשי המשיכה שלו למטבח נועץ אסולין בחוויית הריכוז העילאי שמתאפשרת בזכות הבישול: "כשאני מבשל אני לגמרי מפוקס. כל הדברים האחרים מתגמדים. אני לא לחוץ, לא כועס. רק יוצר. לדעתי ילדים בשלנים מתחלקים לשניים: אלו שמבשלים כאהבה שנמסרה מההורים ואלו שאילצו אותם, ילדי מפתח שלא הייתה להם ברירה. אצלי זה בא מאמא שלי".
נותן הרבה כבוד לחביתה
יש הורים שהתמיכה שלהם בלהיטות הקולינרית של הילדים מתבטאת במתן גישה חופשית למטבח (על כל הלכלוך ובזבוז חומרי הגלם המשתמעים מכך) ויש שמשקיעים כסף במנויים למגזינים, ספרי בישול, חוגים וסדנאות בארץ ואפילו בחו"ל. הוריה של לינור מורג בת ה-14.5 לקחו אותה לכבוד בת המצווה לקורס בישול בן שבוע בטוסקנה שבאיטליה. הדודים שלה קנו לה לכבוד המאורע מנוי שנתי למגזין הקולינרי של דונה היי. היום היא אחראית על עוגות יום ההולדת של כל החברות, וטוענת, ממש כמו אביה, שהמטבח הוא המקום הכי מרגיע עבורה כשהיא עצבנית.
גם עודד עובדיה בן ה-12 וחצי, עוד אחד מן המתמודדים שמקווים להיכנס לנבחרת "מאסטר שף", נסע לטוסקנה עם הוריו, לא לבית ספר לבישול אלא למסע קולינרי בין מסעדות ויקבים בליווי שפית צמודה. עודד מספר כי גם לפני הטיול הוא בישל ונהנה מאוד מאוכל, אבל אחריו משהו יסודי השתנה: "הבנתי שהבסיס להכל הוא חומרי הגלם, לא מה שעושים איתם, הבנתי כמה אפשרויות כל רכיב ורכיב טומן בתוכו". היום, הוא מספר, המאכל האהוב עליו ביותר הוא "נתח בשר פשוט וטוב, במיוחד בשר כמו שייטל, שהוא יותר בשרי".
אתה מבשל גם עם חברים?
"כשצריך ורעבים אני מבשל לחברים. הכי אני נהנה מזה שאני יכול לקחת משהו ולהפוך אותו למשהו שונה לגמרי. רוב החברים שלי לא יודעים להכין חביתה – מאכל שאני נותן לו הרבה כבוד דרך אגב. בכלל, ילדים בגיל שלי לא מבדילים בין ביף בורגיניון לתפוצ'יפס, ואפילו מעדיפים תפוצ'יפס. אני לא סובל חטיפים קנויים שמפוצצים בהרבה חומרים לא טובים שעושים טעם של עוד".
במקרה של עודד ברור שלהורים, ורדה ושלמה, תפקיד מרכזי באהבת האוכל של בנם. עוד כשהיה תינוק הם הקצו לו ארון ומגירה במטבח, שמהם היה מוציא קערות וסירים להנאתו. פעם אחת, כשראה את אביו צופה בצחי בוקששתר בערוץ האוכל, שאל אותו מה האיש שבטלוויזיה עושה. "מבשל", ענה שלמה. "בפעם הבאה תקרא לי", ביקש עודד. ואמנם, בפעם הבאה הוא רץ להביא את כובע השף שאבא שלו קיבל באחת הסדנאות והתיישב לראות את התוכנית. "לאט לאט התחלנו לתת לו מלאכות קטנות במטבח", מספרים ההורים, ובגיל 3 הוא ואביו כבר טחנו ביחד בשר עם חצילים ואגוזים להמבורגר ביתי.
ההורים כבר לא כופים אוכל על הילדים
"המשיכה של ילדים לפעילויות הקשורות באוכל ובישול היא אינסטינקטיבית", מסבירה רויטל אדמוני, אשת חינוך העומדת בראש מרכז דרך החושים, שתוכנית לימודי הבישול לילדים שפיתחה מיושמת כיום בארבעה בתי ספר. "ילדים נמשכים למטבח כי הוא מציע המון גירויים. המון חושים מעורבים בחוויות של אכילה ובישול; טעם, צבע ומגע. מעבר לזה, דרך אוכל הם יכולים להיות שותפים לעולם המבוגרים באופן שמעט מאוד תחומים אחרים מאפשרים: כאכלנים הדעה שלהם היא בעלת משקל זהה לשל מבוגר, וכבשלנים הם עושים משהו שמבוגרים יכולים ממש ליהנות ממנו".
הפודיס הצעירים מאשרים את אבחנותיה של אדמוני: נועם טרוטינו בן ה-11, בנה של כתבת האוכל שרית סרדס-טרוטינו, נחשף מגיל צעיר לאוכל מגוון בזכות העבודה של אמא. "התחלתי ללכת איתה למסעדות בגיל 5", אומר נועם, ומוסיף שהוא מבשל מאז שהוא זוכר את עצמו וחובב בעיקר מנות של המזרח הרחוק. "כל הזמן טעמתי דברים, ואז החלטתי לנסות בבית. בהתחלה זה לא יצא הכי משהו, ולאט לאט השתפרתי".
מה החברים שלך אומרים?
"בהתחלה אף אחד מהם לא בישל, רק אני ועוד אחד, שהוא בן של שפית. אבל לאט לאט אני והוא פתחנו אותם לזה. היום אנחנו מחליפים בינינו מתכונים".
מה הכי מושך אותך בבישול?
"אני מרגיש שבמטבח אני יותר חושב מאשר בדברים אחרים שאני עושה", הוא מסביר. "אני חושב ומדמיין מה יתאים למה, מה יילך עם מה. אני אוהב את זה שאני יכול להכין משהו כבד ומשהו קליל, משהו מתוק ומשהו מלוח, לאפות או לבשל. יש מלא אפשרויות בחירה".
השף חיים כהן, שבילה את החודשים האחרונים מוקף במיני פודיס בצילומי "מאסטר שף ילדים", חושב שאי אפשר לנתק את הפריחה של ההתעניינות באוכל בקרב ילדים ממה שקרה בשנים האחרונות בעולם המבוגרים: "בעשר השנים האחרונות אוכל הפך לחלק לגיטימי וחשוב מהתרבות. הילדים נולדו לתוך עולם ששם על התחום הקולינרי ספוט והילדים פשוט רוצים לקחת בזה חלק. האינטרנט והטלוויזיה מקלים עליהם לעשות את זה. הם פרצו את ההפרדה בין תכנים לילדים ותכנים למבוגרים והפכו את הדיון מסביב לאוכל לנגיש גם לילדים".
מה המשקל של השפעה מההורים?
"למרות שהעיסוק באוכל מקיף את הילדים מכל עבר, הגורם הכי חשוב הוא הדחיפה מהבית. אני חושב שכל הילדים הבשלנים שהכרתי ב'מאסטר שף' נחשפו לתחום דרך מבוגר בשלן – סבתא, הורה, אח. זה לא חייב להיות מבוגר אנין טעם שמבין באוכל במובן הרחב, מספיק שיש לידם מישהו שאוהב לבשל, משקיע זמן ומחשבה באוכל, והניצוץ הראשוני אצל הילד ניצת. מכאן, הילדים לומדים את כל השאר מבחוץ בקלות".
גם אדמוני קושרת את הנהייה של ילדים למטבח לפתיחות הגדולה יותר לאוכל שמגלים ההורים: "החינוך הפך להיות בדרך של שיתוף, הורים הרבה פחות כופים על הילדים דברים וזה קורה גם באוכל. הורים כבר לא מנסים לשכנע ילד לאכול מאכלים שהוא סימן כמוקצים בעזרת מטוס או הסוואה של הבשר בתוך הפירה. הם נותנים לו להכיר אותם כחומרי גלם, לשחק איתם, לבשל איתם. חוץ מזה שהמודעות לתזונה בריאה גם היא משחקת תפקיד. השף ג'יימי אוליבר, שדיבר על הקשר בין האוכל שילדים מעדיפים ולכן מולעטים בו להפרעות קשב ולהשמנה, פירק את הקונספט של אוכל של ילדים והחזיר לתודעה את הרעיון שילדים צריכים לאכול בדיוק כמו מבוגרים. ההורים הפנימו ומאוד מעודדים את הילדים לחוות אוכל, להכיר אותו מקרוב".
הסברה שלפיה המשיכה של הילדים הבשלנים למסך נובעת מרצון בתהילה, נדחית על ידי גבירצמן וגם על ידי שירי לימור לדרמן, מנהלת ערוץ האוכל, ששידר את "מיני שף": "הילדים הבשלנים שהגיעו לתוכנית לא נמשכים לתהילה, זו לא המוטיבציה שמביאה אותם למטבח. הם מגיעים עם ידע מדהים ועם ניסיון שיכול להיות תוצאה רק של קילומטרז' מטבח ארוך שהם צברו הרבה לפני שהגיעו לטלוויזיה".
"ילדים מחפשים אוכל צבעוני, מגרה"
ההבדלים בין הפודיס הבוגרים לצעירים מתגלים, כצפוי, בכל מה שקשור לניסיון והמיומנות של החך – אבל לא רק. יש הבדל נוסף, שעליו מעיד עירד אבני בן ה-12, מבקר המסעדות הצעיר של התוכנית "אוכל טוב": "אני חושב שילדים כמוני רואים באוכל דרך להתרגש, לטעום דברים חדשים. במסעדה אני אבחר את המנה שיש בתיאור שלה הכי הרבה דברים חדשים. חוץ מזה, המראה של האוכל חשוב לי לא פחות מהטעם. שקשוקה, אפילו אם היא רק מוגשת במחבת כשהביצים למעלה זה נראה יותר טוב. הרי אוכלים עם העיניים. נראה לי שמבוגרים בעיקר מחפשים אוכל טעים, בזמן שילדים מחפשים אוכל צבעוני, יפה ומגרה". עוד דבר שלדעת עירד מושך ילדים הוא השם של המנה: "ריזוטו זיתים על מצע שליו על עלי נענע נשמע לי יותר מעניין מסתם שניצל וצ'יפס". הוא באופן אישי אוהב במיוחד את השווארמה טלה במסעדת מונא בירושלים ואת מנת הפפרדלה של דיקסי, ומה שלא יהיה – לעולם לא תתפסו אותו אוכל ברוקולי או דגים.
האם יש למיני פודיס השפעה אמיתית על מפת הקולינריה? תלוי את מי שואלים. בארה"ב הבלוגספירה כבר מזמן רוחשת התקפות של שפים ופודיס בוגרים על תופעת הפודיס הצעירים, שלדבריהם מבשרים את קץ הימים של הקולינריה. לטענתם המיני פודיס מצעידים את התחום חזרה לחיתוליו, בגלל שהם שמים דגש על אספקטים כמו אסתטיקה וחדשנות שלדעתם הם משניים. כהן חושב שעוד מוקדם לחשוב על העתיד. "לא נכון בכלל לחשוב על המיני פודיס בהקשר אחר ממשחקי ילדות. הם לא בוחרים עכשיו מקצוע ולא צריך להפיל על הכתפיים הצעירות שלהם שום אחריות מעבר להנאה שהם שואבים מההתעסקות באוכל". משה חושב שהמיני פודיס מבטיחים פריחה אדירה של התחום בארץ: "לדעתי חלק הארי של הילדים יגיע לעיסוק מקצועי במטבח ויגיע כבר מיומן ועם אג'נדה שתגדיל את התחרות וככה את ההשתכללות של הוותיקים. ואפילו אם הם בסוף לא יגיעו למקצוע, מדובר פה בדור חדש של סועדים, שיכול להתקיל שפים מנוסים עם ידע ורעיונות מתקדמים וזה פשוט מחייב את המקצוענים להעלות כל הזמן את הרף".