אחרי ההצלחה המסחררת והטעימה של שווארמת מוטפאק הטורקית בדרום תל אביב והמסיבה שהיא הרימה לבלוטות הטעם שלי, נפתח לי התיאבון למטבח הטורקי, ומה יכול להיות יותר טורקי מבורקס טוב. כל מי שבורקס בליבו כבר מכיר או שמע על הבורקס של יהוד, בירת יוצאי טורקיה האהובים, ובפרט על בורקס חזן, ששם את הבורקס הטורקי על המפה ביהוד ואת יהוד על המפה בארץ.
אז בהזדמנות הראשונה שהייתה לי הגעתי לרחוב סעדיה חתוכה ביהוד, אזור קצת מוזנח שנראה כמו סט לסרט תקופתי של אבי נשר, אבל חובק בתוכו פנינים קולינריות וחנויות קטנות אין ספור. לבורקס חזן אין שלט, אז איך מזהים את המקום? לפי התור. המקום קטנטן, די מרושל, עם כמה שולחנות וכסאות בחזיתו. מאחורי הדלפק עומד בעל הבית, ומאחוריו בני המשפחה המכינים את הבורקס מול עיני הקהל המשתאה. כשהגיע תורי ולקחתי את הזמן לשאול על המילויים השונים, בעל הבית חסר הסבלנות המשיך הלאה וכמעט נדחקתי החוצה מהתור. פה צריך לבוא עם ידע מוקדם ולהיות החלטיים. בניסיון השני כבר הבנתי את הקטע וביקשתי בקול ברור וחזק "תן לי אחד מכל אחד", כלומר, גבינה, תפוח אדמה, חצילים ותרד (11 שקלים ליחידה). כמובן שלקחתי גם איירן, משקה יוגורט חמצמץ טורקי מסורתי (10 שקלים) וסוטלאץ', קינוח דייסת אורז מתוקה עם אבקת קינמון מעל (10 שקלים).
למזלי בדיוק התפנה שולחן כך שיכולתי לפרוש את השלל לזלילה הגדולה. הבורקס בהחלט היו שונים ממה שלרוב אנחנו מכנים בורקס, ומה שהכי אהבתי – אין עשרות פירורים שמיד מסגירים מה אכלת וכמה אכלת (שלא נדבר על ניקיון הרכב). בצק הפילאס הוא לא דק ופריך, הוא רך יותר ויחסית עבה, כך שבעצם מדובר במאפה שיותר מזכיר לזניה מבחינת הטיפול בבצק. פה לא תיתקלו במרגרינה מגעילה שנדבקת לחך ומחרבת את כל ההנאה מהארוחה, בחזן משתמשים בשמן וזה מורגש בתחושה הטובה והקלילה (יחסית) לאחר האכילה. המילויים הם אלו שעשו פה את ההבדל. את החציל פחות אהבתי, מדובר בחציל שעבר איזושהי החמצה וטעמו היה בלתי מזוהה. באותה מידה היו יכולים להגיד לי שמדובר בפטריות ולא בטוח שהייתי מבחינה בהבדל. בורקס התרד היה למעשה מנגולד, חביב בסך הכל אבל די יבשושי.
לעומתם, בורקס תפוח האדמה והגבינה היו מצוינים. פירה תפוח האדמה שעורבב עם ביצה היה רך ומתובל היטב, במרקם כיפי וחסר גושים, והגבינה נאפתה למרקם נעים והייתה טרייה וטעימה במיוחד. גם החמינדוס באו טוב וניכר שבעל הבית לא התקמצן על המלח והפלפל. האיירן היה ליווי מושלם לבצק הכבד. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה איזה ירק - פרוסת עגבנייה, מלפפון חמוץ, זית או שניים - אבל כנראה שככה עושים את זה בטורקיה. אל הקינוח הגעתי עם כוונות טובות, אבל זה פחות עבד. אני אסתכן פה בסכסוך עם ידידה טובה שלי שההורים שלה עלו מטורקיה והיא מכורה לדייסה הזאת, אבל נראה לי שסוטלאץ' זה משהו שצריך לגדול עליו, אחרת לא באמת אפשר ליהנות ממנו. או אולי מספיק להתחתן עם טורקי/יה.
לקחתי גם שני בורקס הביתה (גבינה ותפוח אדמה), וכך למדתי שאת הבורקס של חזן חשוב לאכול במקום, כשהם חמימים וטריים. הם לא מחזיקים טוב בשקית, והבצק הופך לעיסתי מדי.
אם לסכם, השבועיים האחרונים בהחלט גרמו לי לשקול לקפוץ לאיסטנבול בקיץ הקרוב, כי אם אוכלים שם ככה כל יום, זה חד משמעית המקום בשבילי.
>> בפעם האחרונה תקענו שווארמה טורקית במוטפאק
בורקס חזן. סעדיה חתוכה 24, יהוד מונוסון. 03-5361649