אחת השכונות הכי כיפיות וטעימות בתל אביב היא פלורנטין. כן, היא מטונפת ומסריחה רוב הזמן, אבל היא גם צעירה, הרפתקנית ועליזה. כמוני. לכן כששמעתי על מיזם הכריכים הטבעוניים המיוחדים של שי היימן, אקס סו-שף במסעדת OCD, שנפתח בבר ברלין בפלורנטין, תיאמתי עם חברים מקומיים שלא אוכלים מוצרים מן החי להיפגש שם בסוף מסלול החלוקה שלי לבירה (הפי אוור 1+1) וטעימות.
הכריכים מתבססים על השילוש של לחם, ירקות ורטבים. נשמע לכם שחסר משהו? יש מצב. מתוך התפריט הפסיכדלי, שמציג חמש אפשרויות של כריכים, דגמנו שלושה: שרגא, שמורכב מכרוב צלוי, סלט קולרבי, ויניגרט קיווי וחרדל בננות (מה?!); BA.MA - בטטה סגולה אפויה על מלח, סלט חסה שרופה וגזר, סויונז פטל וחלפיניו (מה, מה אמרתם?!); ו-CRYPTOBITE - גזר מעושן, סלט אבוקדו וחלפינו ורוטב סודי (אוקיי...). כל הכריכים במחיר קבוע הוגן ושפוי של 32 שקלים.
כל הכריכים הגיעו בלחמנייה רכה מחוממת. בתפריט כתוב שניתן לבחור בין לחם מחמצת מלא ללחמנייה ללא גלוטן, אבל כנראה שהחליטו בשבילנו. הצבעוניות של המילויים הייתה שנייה רק לצבעוניות העזה של הרטבים, שהגיעו בכוסיות צ'ייסר. היצירתיות של הרטבים הייתה ללא ספק השוס של הארוחה - רוטב בסגנון סחוג חריף, פטל חמצמץ, משמש חרפרף, מעושן כתמתם, זה מה שהצלחנו לזהות.
גם את הרכיבים של הכריכים התקשינו לזהות, כי הקשר בין מה שכתוב בתפריט למה שקיבלנו היה קלוש ביותר. בכל אופן, המוצלח מבין הכריכים היה הגזר המעושן (אף שקיווינו לטעמי עישון יותר עמוקים), שאומנם אבוקדו לא זוהה בתוכו וסלט כרוב אדום דווקא כן, אבל הוא היה טעים ומאתגר את החך, בקטע טוב. אחרי שאוכלים את נקניקיית הגזר של מיס קפלן ז"ל, קשה להתאהב בגזר מעושן אחר. זה גם הכריך היחיד מבין השלושה שטעמו לא היה מונוטוני, על אף שלקייל היו טעמים מאוד חלשים שבקושי באו לידי ביטוי. הייתי מציעה לחבר'ה (החמודים לאללה) שם להשקיע עוד קצת במלאכת הרכבת הכריך הזה, כך שבכל ביס נוכל לקבל טעימה מכל המרכיבים יחדיו ולא לטעום רק מרכיב אחד בכל פעם. או שאולי פרוסות לחם דקות יותר יאפשרו לירקות להיות דומיננטיים יותר.
הכריך עם הבטטה הסגולה היה נחמד, למרות שהיה חסר בו סלט החסה והגזר שדווקא נשמע לנו כל כך מסקרן. גם הסויונז משום מה נעדר ממנו, והוא הגיע עם סלט קולרבי וקיווי. אפילו שהיה תפל במקצת, הרטבים העזים החמיאו לו.
המוצלח פחות מבין השלושה היה כריך הכרוב, שמרירות לא נעימה שלטה בו וגם צבעו החום והעכור לא עורר בנו יותר מדי תיאבון. חד גוניות מסוימת אפיינה את שלושת הכריכים; אולי זה התיבול האנמי של הירקות, שאפילו רטבים צבעוניים, מיוחדים ועזים לא הצליחו להחיות. נדמה לפעמים שאוכל טבעוני נופל לקלישאות של עצמו, וחבל, תראו נניח את אייל שני ומה שהוא מצליח להפיק מירקות. לרגע לא מרגישים שמפסידים משהו.
ללא ספק מדובר במיזם מעניין ויצרתי להפליא, אבל מרוב יצירתיות וסקרנות קצת שוכחים פה להקפיד על ההרכב של הכריכים כפי שמצוין בתפריט, מה גם שהתוצאה פשוט לא מספיק טעימה. עד כדי כך שעינינו פזלו ללא הרף לפיצה ג'וזפה הסמוכה, שריח משכר יצא ממנה כל הערב והעיב על הכריכים היצירתיים שלנו.
אוטו (OTO) - ברלין בפלורנטין, ויטל 1/פרנקל 6, תל אביב יפו