בשנה האחרונה אני עובדת בחברת שליחויות, אחת מהמובילות בארץ. למה אני אוהבת כל כך את העבודה שלי? כי זה כמו לטייל כל היום. אם הייתי צריכה לשבת במשרד 8 שעות כל יום הייתי משתגעת הרי. ומה הפלוס הכי הכי גדול? תירוץ לאכול בחוץ. כל יום. אני תמיד אעדיף אוכל של הבית ולשמחתי גיליתי שלא חסרים מקומות קטנים וחמודים עם אוכל פשוט אבל טוב, שאולי לא הייתי זוכה להכיר אי פעם. אוכל שממלא גם את הבטן וגם את הלב, כזה שמכינים באהבה ובמקצועיות.

הפעם הגעתי לשכונת שפירא בדרום תל אביב, אזור שלא חסר בו אוכל טעים, מניסיון.

לחם בוכרי מסורתי (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
לחם בוכרי מסורתי. יכולתי לחיות עם מסורת כזאת | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

ריקי גל שרה "יש לי חולשה רקדנים", ואני? לי יש חולשה לבצקים. ואם זה בצק ממולא – אני בכלל חוטפת פיק ברכיים. בגלל שאני חולה על ישראל אהרוני, והאוכל הבוכרי שהוא מבשל בטלוויזיה תמיד גורם לפה שלי להתמלא בריר, מאוד שמחתי להיתקל במאפייה הבוכרית ברחוב מסילת ישרים, מרכז אסיה. הוויטרינה שם מה זה עשתה לי עיניים. מה לא היה שם? לחם בוכרי מסורתי, לחם בוכרי דקיק, פירשקי וצ'יבורקי, מטוגנים ממולאים בבשר ושלל מאפים ממולאים בכל טוב. העיניים שלי לא הפסיקו לרוץ בין מילויי התרד, החומוס, תפוח האדמה, הכרוב, הבשר, וזה עוד לפני המתוקים. בחרתי שלושה מאפים קטנים, כמו סמבוסקים, שהשם שלהם זה גוז'גיז'ה (6 שקלים כל אחד): אחד במילוי תפוח אדמה, אחד כרוב ואחד דלעת, שנקרא ביצ'אק.

לחם בוכרי דק (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
לחם בוכרי דק. ראיתם אותו ב"מאסטר שף"? | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

באופן נדיר ירד גשם באותו יום, מה שיצר את התנאים המושלמים לתקיעת מאפה חם מהתנור. מי צריך מעיל כשיש כיס בצק טוב ביד? עדיין לא הצלחתי להחליט אם הכרוב או תפוח האדמה היו טעימים יותר, אבל שניהם פגז. הבצק אפוי באופן מושלם ומקבל מהשמנוניות והטעמים של המילוי, והתיבול ממש אבל ממש טעים. בואנ'ה הבוכרים לא מפחדים לפלפל, וזה מעולה, ככה צריך. אם התרגלנו מבורקסים לתפוחי אדמה במצב צבירה של פירה, פה הם מגוררים על פומפייה, ממש כמו לביבה, מה שנותן להם מרקם ייחודי וביסים כיפיים במיוחד. היד אולי קצת שומנית אחר כך, אבל הבגדים והפנים נשארו נקיים.

מאפים מתוקים בוכריים (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
קצת מתוקים בוכריים, כי בכל זאת | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

מאפה הדלעת גם היה טעים, אבל יותר מתוק, כי בכל זאת מדובר בדלעת. אין ספק שזה טעם יותר אקזוטי במחוזותינו, אבל מלמד על התרבות הבוכרית, ויש מה ללמוד ממנה. דרך אגב, אני ממליצה מאוד לחמם בתנור. את המאפה כרוב למשל אכלתי רק כשהגעתי הביתה, אז הכנסתי לכמה דקות לטוסטר אובן ומה אני אגיד לכם? החימום ממש משדרג כל ביס ולא מייבש את המנה.

צ'יבורקי בשר (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
צ'יבורקי בשר. מהמם | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

לקינוח לקחתי עוד סמבוסק, אבל מתוק כזה, עם מילוי אגוזים (7 שקלים) ומין סוג של "יהלום" חלבה אגוזים ושקדים (6 שקלים). הסמבוסק היה משמעותית יותר יבש מאלה המלוחים, אבל טעים, וגם פה הבצק היה דק ועשוי טוב. החלבה כבר הייתה לי קשוחה מדי. הצורה שלה יפה נורא, סוג של מעוין שמנמן כזה שהכי עושה חשק לתת ביס, אבל הטעם של הכורכום ממש משתלט על כל הפה ולי אישית זה היה קשה ופחות טעים. בואו נסכם שאני מעדיפה שהכורכום יישאר בתיבול של האוכל ולא יגיע לקינוח.

צ'יבורקי מטוגן (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
צ'יבורקי מטוגן. אפילו עוד יותר מהמם | צילום: איילה כהן, אוכל טוב
_OBJ

בשורה התחתונה, אם אתם בקטע של מאפים טובים וביתיים, אתם מוכרחים לעבור שם. המחירים הוגנים ביותר, השירות מסור ואמין, אין יותר מדי זיוני שכל - אתה מגיע, רואה בדיוק מה יש, הכל טרי והטעם - מעולה.

מרכז אסיה. מסילת ישרים 41, תל אביב. כשר