בסך הכל, המטבח המקסיקני נקלט יפה בישראל. בתל אביב קיימות לא מעט מסעדות או מזללות אוכל מקסיקני שאפילו יכולות לקרוא לעצמן "ותיקות". וממש לא רק בתל אביב. אבל כמו במטבחים אחרים, שאלת הנאמנות למקור נשאלת לא מעט כשזה מגיע לטאקו.
בשני המקומות שבהם אכלנו השבוע בורחים מלהיטי טקס-מקס כמו נאצ'וס נוטפי גבינה, שמנת חמוצה או בוריטו מפורק. התפריטים לא מתחנפים או מרצים את הקהל הישראלי שהתרגל לאכול צ'יפוטלה, הם רוצים לשדר אותנטיות - בלה אסקינה יש רק מנה אחת (ואופציה טבעונית, אז בעצם שתי מנות), ובדה טאקו יש בתפריט שני מדורים: טאקו ולא טאקו.
נתחיל בדה טאקו (נחמני 39 תל אביב, חומוס נחמני לשעבר), שם אכלנו כמה סוגי טאקו (שילמנו 69 שקלים לארבעתם. אחד היה עולה לנו 19 שקלים): צ'וריסו (נקניקייה מעושנת מפורקת), רפויו (כרוב מעושן בחמאת הדרים), סוואדרו (בטן בקר בבישול ארוך) והונגוס (מיקס פטריות על הפלאנצ'ה). רצינו גם טאקו דג אבל לא היה. הטאקו עם הנקניקייה (מבשר לבן) המפורקת היה הטעים ביותר, בפער; חתיכות עסיסיות וטעימות עם חלקים פריכים וכיפיים. הכל כמובן על טורטייה דקיקה מקמח תירס, אפרופו אותנטיות, ומעליה בצל קצוץ, כוסברה טרייה ופלפל חריף.
לגבי שאר הטאקוס? הטאקו עם הפטריות היה סתמי, זה עם קוביות הבקר בבישול ארוך היה מעט יבש אבל טעים והטאקו עם הכרוב היה אופציה צמחונית נחמדה, אבל עם מעט מדי חמאת הדרים. את כל המנות ליוו הסלסות של המקום, שמוכנות בכל יום מחדש ובעלות דרגת חריפות משתנה: אבוקדו ומלפפון עם פלפל הבנרו (ירוקה), עגבניות חרוכות וצ'ילי אדום (אדומה) ומשמש (פעמים גם שסק, מה שזמין) ופלפל הבנרו מותסס (כתומה), ולידן מונחים בנדיבות גדולה פלחי ליים, שסחטנו בהנאה גדולה. את מנת הלא-טאקו שלקחנו, צ'יצ'ארון דה קסו (28 שקלים) - גליל קריספי של גבינת מנצ'גו ליווה גוואקמולי מצוין וחריף (ממש לא יותר מדי), שחבל שלא מגיע גם עם חלק הטאקוס. זאת מנה כיפית ושובבה, כאילו לקחו את כל הגבינה שנזלה מטוסט והעניקו לך במתנה את החלק הכל כך מתגמל הזה.
בלה אסקינה, שהיא גם הפייבוריטית שלנו, הסיפור קצת שונה. הלב של המקום הוא כפיר, שעומד בחלל הקטנטן שבפינת הרחובות חבשוש ויום טוב (שוק הכרמל-כרם התימנים), מחויך, נמרץ ומלהטט בין הפלאנצ'ה, מגש החיתוך ומתן שירות אדיב וסבלני. כאן הטורטיות מקמח חיטה (זוג טאקוס יעלה לכם 38 שקלים. אחד יעלה 20), ומכינים אותם במיוחד עבור המקום זוג מקסיקנים מהמרכז (עד שכפיר יתחיל להכין אותן בעצמו). פה יש שתי מנות – בשר בקר (בטן פרה- פַאלְדָה) או שעועית שחורה עם שום. שתיהן מעולות. על הטורטייה, שנצרבת על הפלנצ'ה השומנית ומקבלת פינוק, נמרח צ'יפוטלה דובדבנים כיפי, מעליו מונחת ערימונת בשר מטפטפת ואז כל הטריים: עגבניות, בצל סגול, כוסברה וטבעות פלפל חריף. מקפלים, זוללים ומלקקים את כל מה שנוזל על האצבעות. המנה הטבעונית/צמחונית אגב, ככל הנראה "מרוויחה" גם את הפינוק של הטורטייה על הפלנצ'ה עם שומן הבקר.
הבעיה היחידה של שני המקומות היא שמדובר במנה של שנים-שלושה ביסים עם מעט בשר (או כל תוספת אחרת), טעימים ככל שיהיו. לשלם בערך 20 שקלים על טאקו כזה כנראה לא ישביע אותך, ואם תרצה לאכול עוד אחד – ואתה תרצה כי זה טעים - זה כבר ייצא עסק קצת יקר יחסית למנת אוכל רחוב (בשני המקומות המחירים פר טאקו קטנים ככל שמזמינים יותר טאקוס, גם בדיעבד). בקיצור, חבל שיחד עם הטעמים הנהדרים של מקסיקו לא הביאו גם את המחירים משם.
