בחיים יש מקומות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב, ויש מקומות שאנחנו חולפים על פניהם שוב ושוב. בשבילי דוכן החביתות של קובי בשולי כביש 67, בפנייה מצפון לזיכרון יעקב, הוא מקום שכזה - מקום שאני חולפת על פניו כבר שנים, תמיד מסוקרנת ומנסה להציץ תוך כדי נהיגה, אבל ממשיכה בנסיעתי. אולי מפאת קוצר הזמן ואולי בכלל חוסר החלטיות. קצת לפני הפנייה מתחילים להופיע השלטים של "חביתה בפיתה 9 שקלים", שלט שלא באמת אפשר להתעלם ממנו, אולי אפילו כזה שצריך ללמד בתאוריה לנהיגה, בדומה לשלט "עצור".
השבוע, ביום חורפי וגשום במיוחד, רעבה כמו זאבה, ראיתי שוב את השלט. הפעם הייתי נחושה לעצור. זה הולך להיות היום ההיסטורי שבו לא אתן לחביתה לחלוף על פניי, אלא אפגוש אותה פנים מול פנים ואגלה מה פספסתי כל השנים האלו.
מדובר בדוכן פשוט על גלגלים, כזה שראה ימים טובים יותר, עם כמה כסאות ושולחן פלסטיק, גלון שמן ומחבת לוהטת אחת. אבל עם כל הכבוד לאווירה ולתפאורה, מי שנותן את הטון של המקום הזה הוא בעל הבית קובי. חתיכת טיפוס צבעוני, שמודיע לי מיד (לשמחתי) שנגמרו הפיתות ויש רק בגטים. הוא שואל חביתה או שניצל, וההתלבטות רבה, אבל כתוב בשלט חביתה ולגביה הסתקרנתי כל השנים, אז אני הולכת על חביתה. עם בצל? יאללה, למה לא.
הריחות התחילו לשגע לי את האף וקובי כנראה הרגיש את זה, אז הוא הגיש לי מיד קצה של בגט טרי עם ממרח שום אדמדם וממרח לימון טרי. מעדן. מהבגט הוא מוציא את הקרביים הלבנים ומתחיל להעמיס: עגבנייה, ירוקים, חמוצים, סלט כרוב, ממרח לימון ושום, חריף, כוסברה ועל זה החביתה המקושקשת, עמבה מעליה בשביל לסגור פינה - והיידה.
הגשם התחיל להרביץ ורצתי לרכב להתייחד עם הכריך השמנמן הזה. הבגט היה פריך והרטבים הטריים טעימים ומתובלים בול, אבל לצערי החביתה קצת אכזבה: דמיינתי סוג של אומלט מטוגן היטב, חם ועסיסי, אבל בפועל קיבלתי חתיכות בצל ענקיות חצי חיות עם ביצה מקושקשת חצי חיה, לא מתובלת כמעט. חבל, הקרקע מוכנה לאומלט טוב אבל המקושקשת הזו הייתה מקושקשת מדי, לא פה ולא שם. תפלה. גם הירוקים נקצצו בצורה מגושמת וחתיכות הגבעולים היו לא נעימות ללעיסה. מרוב הרעב והגשם שכחתי לשאול כמה הבגט עולה, ניסיתי לחשב כמה נתתי וכמה קיבלתי אבל כבר הכל התערבב לי בכיס. מניחה שיותר מ-9 שקלים, פחות מ-20 שקלים. בסך הכל זאת אופציה סבירה כשמורעבים על הכביש. אולי לא משהו שבאמת מחייב ביקור, אבל ביום גשום זה יכול לעשות את העבודה.
>> בשבוע שעבר תקענו בורקס בירושלים
הדוכן של קובי שלו, כביש 67 (מחלף עין תות)