בדיוק לפני שנה (ויום) הייתה הפעם האחרונה שזללתי במסגרת המדור הזה שניצל. זה היה שניצל בפיתה בפלאפל תדמור, עם תוספות כיד המלך ורסק עגבניות פצצתי. מאז עבר הרבה שמן רותח בנהר והנה כבר "טרנד קולינרי" חדש שולט כיום במחוזות השניצל בתור אוכל רחוב: השניצל בחלה.
עכשיו, אני לא עושה תחקיר או תוכנית דוקומנטרית בנושא, אבל אפשר לתת ל"נורמן" את הקרדיט להתפשטות הטרנד: מאז הסיקור הנרחב שהמקום קיבל (ממש פה בין היתר) ותורי הענק שהתחילו להיווצר שם בימי שישי – הלכו ונפתחו עוד ועוד מקומות שמגישים חלות עצומות במילוי מטבוחה, חצילים וערימות שניצלים דקים וצ'יפס מסביב. אפשר להבין את ההתלהבות בקלות, בסך הכל מדובר במחזה מגרה ומלבב ללא ספק.
אז בעקבות אותו טרנד הגעתי לזלילה השבועית שלי של סוף משמרת, ממש ליד טיילת תל אביב. מראש מדובר במיקום לא סימפטי במיוחד, אזור די מוזנח וגם כנראה החלק המכוער ביותר של רחוב אלנבי הארוך. למקום החדש קוראים טאטע ומגישים בו שני מאכלים: שניצל ושקשוקה. וגם ממש ממליצים לשלב ביניהם. אני אומנם בחורה עם ראש פתוח וסובלנות לסטיות שונות ומשונות, אבל גם לי יש גבולות והלכתי כמובן על שניצל בלחמניית חלה (30 שקלים) ותוספת צ'יפס (5 שקלים).
אני אתחיל בדבר הטוב, כי לא הולכים להיות כאן לצערי הרבה דברים טובים: השניצל טעים. השניצל דק-דק-דק, נזרק לטיגון ממש עם ההזמנה, פריך מבחוץ, מספיק עסיסי מבפנים. אחלה שניצל. אבל לפני השניצל מגיעים: ממרח סתמי ביותר של חציל במיונז, מטבוחה מתוקה ונטולת חריפות, סלט ירקות (חסה, מלפפון ועגבנייה) שראה רגעים יפים יותר, פרוסות חציל מטוגנות ברישול ובצל קצוץ עם פטרוזיליה.
אז נכון, השניצל טעים, אבל שמתם אותו בתוך לחמנייה גדולה ועבה בליווי תוספות סתמיות, מה החוכמה? הרי כל העניין של שניצל בחלה הוא השפע והפינוק, אבל איפה בדיוק הפינוק כאן עם פיסה דקיקונת אחת של שניצל בתוך מסה כזאת של בצק? כואב לכם לשים עוד חתיכה-שתיים? זה לא מוצר יקר במיוחד. הכוכב של הכריך הזה, השניצל, הולך פה לאיבוד ומתקבלת מנה מאכזבת ולא מספקת. אגב, הצ'יפס (קפוא אלא מה) נחמד אבל נאלצתי להמליח אותו בעצמי.
תראו, יוצא לי לאכול בהרבה מקומות, ובהרבה מקומות חדשים. בדרך כלל זה הולך ככה: אני מזמינה, לפעמים מסבירים לי בהתלהבות על המקום והמנה, אני מתיישבת לאכול ואז מגניבים אליי מבטים מאחורי הדלפק. לא מבטים קריפיים, אלא מבטים של "נו, איך? טעים?". צמאים למילה טובה או ביקורת בונה. כאן לא טרחו להסתכל, אבל אני מקווה שאם מישהו מטאטע קורא את זה עכשיו, שאולי הוא יתעורר קצת ויבין שלא מספיק לרכוב על טרנד או גימיק מסוים, אלא להוסיף לו נשמה ולב. אה, וגם שיסביר מה הקשר ל"טאטע".
>> בפעם הקודמת אכלנו קבב מצוין אצל זלמניקו
טאטע. אלנבי 12, תל אביב. כשר