מרגע שגונבה לאוזנינו השמועה על בחור דתי נחמד שמוכר פיצה משפחתית ב-9.99 ועד שהתייצבנו בבני ברק עברו בערך שעתיים. לא אנשים כמונו יפספסו הזדמנות למלא את הבטן, ועוד בפיצה, וכל כך בזול. "דודא לפיצה" קוראים למקום (שימו לב, יש עוד כמה כאלה ברחבי הארץ, אבל לא באותו המחיר), והוא שוכן אי שם בחלק הבני ברקי של רחוב ז'בוטינסקי, ליד חנות פאות, חנויות עודפים למיניהן ועוד חנות קטנה, צפופה ומקסימה למשחקים ומוצרי כתיבה (יש משהו מחמם את הלב במראה של רביעיות חגי תשרי, אבל זה כבר לפעם אחרת).
כשפקדנו את המקום השעה הייתה קצת לפני 12 בצהריים, ודוכן הדודא נראה סגור לפניי ולפנים. "הוא פותח ב-12", הבטיחו השכנים, "מאה אחוז, ב-12. אולי באחת". כעבור יותר משעה הוא אמנם פתח, בשלב שבו כבר בכלל לא היינו בטוחים שפיצה אחת, אפילו משפחתית, תספיק כדי להשביע אותנו. התור לא איחר להצטבר: דתיים, דתיים יותר, דתיים מאוד, חרדים ואני הצטופפנו בדוכן הקטן, משוועים לפיצה הזולה שלנו – והיא לא איחרה לבוא. ערמות ערמות של מגשים הוגשו ללא הפסקה מן החלונית אל המוכר בדוכן, ובתוך שניות התעופפו לקהל הרעבים המרוצים: עם זיתים, עם פטריות, רגיל – כמו סרט נע בהילוך מהיר. ככה זה דברים שעולים 9.99.
מכיוון שזמן להתפלפל במחשבות לא היה, והדחף לפעול במהירות על מנת לא לאבד את התור עשה את שלו – הזמנו פיצה רגילה, בלי כלום, שילמנו (זה באמת עולה רק עשרה שקלים! מדהים!) והלכנו. עוד באוטו פתחנו את המגש המהביל וניסינו לתלוש משולש. בכל זאת, חיכינו לו יותר משעה.
ג'וספה, מאחוריך?
ראשית נאמר לזכותה של הדודא שגודלה כגודל פיצה משפחתית סטנדרטית, לא פחות, וזה נחמד. חוץ מזה, פיצה ב-10 שקלים היא לא פיצה ב-60 שקלים, זה לא באמת אמור להפתיע מישהו. מה שכן, הגבינה בפיצת הדודא מועטה מדי, ויש הטוענים שבלתי קיימת (אם כי ערפול מסוים במראה הרוטב מעיד שכן יש שם משהו). השלט במקום, אגב, מצהיר בגאון "100 אחוז גבינה" – אנחנו לא לגמרי סגורים מה אנחנו חושבים על ההצהרה הזו. על כל פנים, חוויית הגבינה הצהובה הנמתחת עד תלישה לא קיימת בפיצה הזאת. הרוטב גם הוא נמרח במשורה, וטעמו לא מספיק מורגש. הבצק, לעומת זאת, ממש ממש בסדר. משהו שבין בצק דק לעבה, לא קיצוני לשום כיוון, והוא טרי וטוב. טיפה קשה מדי בתחתית, מה שמקשה על החיתוך למשולשים, אבל בהחלט עובר.
להגיד שמדובר בפיצת גורמה יהיה קשה (בואו נגיד את זה ככה, לא גוסטו ולא ג'וספה צריכים להתחיל לחפש עבודה), אבל לאור העובדה שאנחנו עצמנו חיסלנו שלושה משולשים בזה אחת בזה (התלוננו כל הזמן, אבל חיסלנו) – אנחנו חייבים להודות שזה אכיל, ואפילו אכיל פלוס. נגוד את זה ככה, כבר אכלנו פיצות פחות טעימות מזו, ובמחיר הרבה יותר גבוה. את מה שנשאר העברנו לנערה נחמדה שאנחנו מכירים, שתטעם. הנערה, חובבת פיצות מתוקה מן הפריפריה, אכלה בתיאבון ולא הביעה שום תלונה. כנראה שהם בכל זאת עושים משהו בסדר, הדודא האלה.
דודא לפיצה, ז'בוטינסקי 12, בני ברק