הסיבות לחוסר יכולתה של מטרופולין חיפה לפתח תרבות מסעדות ובילויים ממשית נדונו באינספור הזדמנויות ועדיין נותרו מעורפלות משהו. יש מי שגורס שהולכים לישון בה מוקדם מדי, שתושבי העיר האדומה הם ברובם בעלי מסורת לא נהנתנית בעליל, ויש גם מי שמפנה אצבע מאשימה לחוסר הפרגון של החיפאים עצמם כלפי מקומות חדשים הנפתחים בגזרתם. גם כלפי התל אביבים מופנית תוכחה כבושה הטוענת לעצלנותם של האחרונים לצאת מעורם ומעירם כדי לאכול אצל השכנה מצפון.
כך או כך, נסיונות קולינריים נועזים לא נרשמו בעיר לאחרונה, מעבר למסעדת הנמל 24 שחירפה את נפשה וניסתה לצאת חוצץ נגד הקביעות דנן, וכאמור מסעדת השף החדשה וינטאג', שאותה נסענו לבקר בספקנות מהולה בתקווה.
המסעדה ממוקמת בעיר התחתית חיפה. אזור עגמומי משהו, בטח בשעות הערב, עת הרחובות נטושים מאדם והעלים המתעופפים ברוח משווים לה מראה של עיר רפאים. אנחנו פוסעים אל תוך סמטה חשוכה ומגלים בניין יפהפה שממנו בוקעים אורות רכים. מוצאי שבת ואנחנו כמעט לבד במסעדה. צוות משתדל מפנק את השולחנות הבודדים ואנחנו מעיינים בתפריט, ובעלעול ראשון קצת קשה להבין למה התכוון המשורר. ככה סתם, במקרה יצא גם שבעל המסעדה, שלמה עומר, הוא אחיו של המשורר (ע. הלל ז"ל), מוזיקאי במקצועו שפתח בעבר באותו מקום בר מוזיקלי שהוסב לאחרונה למסעדת שף. השף ירון לביא אזולאי חזר לישראל לאחר הסתובבות של שנים בין מטבחי העולם וגיבש חזון קולינרי עצמאי שאותו הוא מכנה: "גורמה אקלקטי המבוסס על פיוז'ן ועל תנובת הים התיכון" (הדלה לפרקים, ולפיכך נזקקת לשחקני חיזוק מבחוץ).
התפריט מבוסס על מבחר גדול של מנות קבועות ומתחלפות שהמאפיין הבולט שבהן הוא רטבים. השף אזולאי הוא saucier בהכשרתו, (מתמחה ברטבים) ועל שום כך חיבתו, לעיתים חיבת יתר לטעמי האישי, לטבילתן של רבות מהמנות ברטבים מושקעים ומורכבים מרובי מרכיבים ותבלינים.
מרק תירס מהביל עם דלעת, כוסברה ושמנת מתוקה הוגש בכוס זכוכית עם קשית לשתייה. "בולבול, תגיד לי למה?" שאלנו את עצמנו וביקשנו כף. המרק היה מצוין. סמיך ובעל מרקם נהדר. צלוחית קטנה ובה פלפלים אדומים עם זיתים נראתה תמימה באורה הקלוש של המסעדה. המלצרית אמנם ציינה שהפלפלים חריפים, אך דבר לא הכין אותנו ללהבות האש שפרצו מחיכנו עת נגסנו במחווה הלוהטת של אזולאי למטבח הספרדי. "השתגעת?", שאל בן זוגי הטריפוליטאי את אזולאי, שתקע בו מבט של ניצחון וענה "אני שף מכל הלב!".
צלעות בקר ברוטב שמפניה, תפוזים ווניל על מצע בטטות אפויות עם ריבת תפוזים ומקלות וניל, היו איך לומר: "יאבאיה, יאבאיה". הבשר, טעים ושמן לאחר בישול של מספר שעות בשומן אווז, נשר מהעצם, אבל הרוטב, מתוק כמו מרמלדת תפוזים וסמיך מארומת הווניל, הכביד על מנה שהיא בהגדרתה כבר כבדה.
פילה הלברק טוגן עד שבשרו הפך לפריך והוגש ברוטב סויה, ג'ינג'ר טרי, למון גראס, שמן שומשום ובטטות. הדג היה מצוין, עורו פריך ובשרו עסיסי, אבל הרוטב, הרוטב... יותר מדי תשוקה וצבע דחף לשם השף האוהב, וכן, לפחות על הצלחת יש דבר כזה יותר מדי אהבה. הקינוח: פארפה שוקולד משובח מתובל ב... מוכנים? קינמון, כוכבי אניס, סוכר מוסקבדו, פלפל שחור ומקלות וניל. היה טעים, ונחשו מה? עמוס מדי.
אם נסכם את החוויה החיפאית, הרי שהאוכל בסך הכל טעים, עשוי מחומרי גלם טובים ומוגש בנדיבות. יש לשף נטייה לגוזמאות תיבולית, אבל האווירה נעימה והחוויה אחרת מזו שאנו מורגלים לה במרכז.
Vintage, רחוב ככר כיאט 2, חיפה, טלפון: 077-5508330. מומלץ לברר ימים ושעות פתיחה. מחירים: מנות ראשונות: 36-65 שקל, מנות עיקריות: 76-123 שקל.
