השבוע ביקרתי בפינה חדשה וקסומה במרכז תל אביב בשם מולה, ואני אתחיל מהסוף: אני כבר מחכה לביקור הבא. נכון שלא אומרים "איכס" על אוכל, אבל אני מודה שמעט הלחיץ אותי השילוב של בית קפה ללא רכיבים מהחי, ללא גלוטן וללא סוכר מעובד. אני אומנם טבעונית, אבל את חוש הטעם עדיין לא איבדתי - את הכריכים שלי אני אוהבת מלאי גלוטן ובגזרת הקינוחים אני נוטה לבחור דווקא באלה עתירי הסוכר. לשמחתי, החששות שלי נעלמו בשנייה שלגמתי את האייס המתוק והצבעוני שמוצב על הדלפק בכניסה.
בית הקפה הייחודי שנמצא ממול מסעדת באנה, ומכאן גם מגיע השם המקורי (מול הבאנה), נפתח לפני כשלושה שבועות ועדיין נמצא בתפריט הרצה, כשהמוטו שלהם (לפחות לבינתיים) הוא "מה שיש – יש, ומה שנגמר – נגמר", ולצערי בשעה 11:00 בבוקר אכן חלק כבר נגמר. התנחמתי בעובדה שאם אכן כך הדבר, אז האוכל חייב להיות טרי ופרשי, וניגשתי לבחון את התפריט, או לפחות את מה שנשאר ממנו.
לפני הזמנת האוכל, העובדת האדיבה בדלפק הציעה לי לוותר על קפה הפעם ולבחור במקום במשקה קר ומיוחד יותר. בתור אחת שלא טובה בקבלת החלטות, הוקל לי כשהיא הסכימה לשלב בין שני האייסים הקפואים מהמכונה – אייס מאצ'ה ואייס וניל אוכמניות (28 שקלים), שהיו סיפתח מושלם לבוקר במקום המעולה, אך הלא ממוזג הזה.
כל המשקאות מגיעים עם קשית מחיטת דורום, ולמעשה זה הדבר היחיד עם גלוטן שמוגש כאן. האייס היה מתוק במידה ואפילו די משביע. מעין כוס של ארוחת בוקר קלילה ומרעננת שרק עשתה לי חשק להמשיך לטעום עוד משקאות קרים ומצננים. צ'אי קלאסי קר (22 שקלים) עם ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל, מוסקט וסוכר קוקוס שהיה ללא ספק אחד המשקאות הקרים הכי טעימים ששתיתי אי פעם. לעומתו, הגולדן לאטה (22 שקלים) פחות קלע לטעמי, בלשון המעטה: משקה קר על בסיס חלב צמחי עם כורכום, פלפל שחור, קינמון, ג'ינג'ר והל. עם כל החיבה לטרנדים של בריאות, כורכום במשקה זה קו אדום אפילו עבורי. גם את הפלפל השחור אשאיר בשקשוקה או בסלט ופחות בשייק של בוקר. כך או כך, אם הגעתם לכאן אני לחלוטין ממליצה לוותר על הקפה ולבחור באחת האופציות המעניינות יותר.
ללא גלוטן וללא סוכר
אז אומנם חיסלתי כוסות של שתייה קרה ללא הכרה, אבל זה לא מנע ממני לפנות מקום גם לאוכל אמיתי, כזה שאפשר ללעוס. המקום עובד בשירות עצמי ללא מלצרים, אז חזרתי לדלפק (שהוא גם האזור הממוזג היחיד במקום) והזמנתי כריך ארטישוק (41 שקלים) עם פסטו, שום קונפי, עגבניות שרי לחות ובצל צלוי. תוך כדי ההזמנה תהיתי אם אין פה איזה צורך בתוספת גבינה או טחינה כדי לא יהיה יבש, אבל התבדיתי לחלוטין, הוא מעולה כפי שהוא והשוס הגדול הוא שאפילו לא צריך סלט בצד כי הוא לגמרי פרשי בפני עצמו.
כריך נוסף שדגמתי היה טמפה סאטה חמאת בוטנים (42 שקלים) עם צנונית, עגבנייה וכוסברה. כריך מיוחד ומקורי. פחות הרגשתי את חמאת הבוטנים ומשהו שם פחות התחבר בטעמים. זה הרגיש קצת כמו רוטב חם של תבשיל בתוך לחמנייה. אולי יתאים יותר לימים קרירים של חורף.
לחיזוק מהצד הוספתי גם צנצנת לאבנה (34 שקלים) מקשיו מותסס שמוגש עם פוקצ'ת כוסמת-אורז וזיתים. מודה שכבר טעמתי גבינות טבעוניות בסגנון, וזאת לגמרי עומדת ברף של הגדולות והטובות כמו אנסטסיה, אוטופי וכדומה. כמו שאני אוהבת להגיד – גם לא טבעוני לא ירגיש שמדובר בתחליף. אגב, הפעם ההוכחה לכך היא בן זוגי שאינו טבעוני, וניגש לרכוש צנצנת נוספת כזו הביתה. נשבעת שלא הכרחתי אותו. גם לפוקצ'ה מגיעה כאן התייחסות בפני עצמה, ובאופן כללי לכל עניין הלחמים כאן, שכאמור לא מכילים גלוטן אבל הם רכים, אווריריים וטעימים מאוד. בתור חובבת בצקים גדולה, חששתי מהטעם והמרקם של כל העניין הזה, אבל כבר באמצע הארוחה הצהרתי שאני לגמרי חוזרת לכאן ומביאה איתי את כל נמנעי הגלוטן שאני מכירה.
מעבר לשייקים המקוריים ולאוכל המעולה, האווירה המיוחדת פשוט עושה לך חשק להישאר. המקום עדיין נמצא בתקופת הרצה וכבר מלא עד אפס מקום. חצר קסומה שלחלוטין אפשר להעביר בה יום שלם באחת הפינות או בשולחן השיתופי שממוקם במרכזה. ואם עדיין לא השתכנעתם בייחודיות של המקום הזה, מסתבר שגם יש לו כללים שנועדו להדגיש את העניין החברתי והאקולוגי, והכלל שהפתיע אותי ביותר – לא מעשנים כאן. כן, גם לא בחוץ. וגם אסור להיכנס עם קורקינט לחצר. אני מודה שאת הכלל הזה כבר פחות הבנתי. אגב, גם את העניין של ההגשה בכוסות פלסטיק חד פעמיות פחות הבנתי וגם פחות אהבתי אם להיות כנה (על אף שמדובר בכוסות מחומר מתכלה). נו מילא, אף אחד לא מושלם.
מולה. יהודה הלוי 52, תל אביב. שעות פעילות: ראשון -שישי 08:00-17:00