בסופי שבוע אפשר להבחין בתל אביב בשני סוגי אוכלוסיות: אלה שמבלים בחוף הים ואלה ששריינו מקומות לבראנץ' שווה בעיר. אנחנו לגמרי נמנים עם הסוג השני, בטח אחרי שגילינו שקיים כאן אחד טבעוני שמציע גם בופה (יש גם אופציות נוספות, אבל תראו לי מישהו שיוותר על האפשרות להעמיס צלחת ללא הגבלה). על הבראנץ' של מסעדת J17 הטבעונית אני שומעת כבר תקופה, ועכשיו, כשהם הוסיפו מנות חדשות ומסקרנות, הייתי חייבת להבין במה מדובר.
הבראנץ' שבחרנו מורכב מצלחת בופה אחת ומנה עיקרית לבחירה: ביצת עין, פנקייקים מושחתים מתוקים או מלוחים, נקניקיית מרגז בלחמנייה, שקשוקה או מקושקשת טופו (65 שקלים). מטבע הדברים, מלאכתי התחילה בשולחן הסלטים הארוך. בתוך דקה הצלחת התמלאה בסלט פסטה עם קונפי שום, קונפי שרי, פטה ופרמזן, ירקות טריים, עלי גפן וכרוב ממולאים, אנטיפסטי, סלט אסייתי עם אטריות זכוכית, סלט קישואים חמצמץ וכמה פרוסות תפוח אדמה. ביד הפנויה הוספתי גם לחם וצלוחית מטבלים. בגזרת המנות העיקריות החלטנו לא להסתפק באחת, וביקשנו לטעום כמעט את הכל.
אחרי כמה ביסים מצלחת הסלטים העמוסה, שהתגלתה כפתרון מושלם למי שמגיע מורעב למסעדה, ראינו מרחוק את המלצר הצעיר (ולא מדובר בצעיר סטודנט או תיכוניסט אלא בילד חמוד שהגיע מקסימום לגיל מצוות) עם צלחת ביצת העין המפורסמת. מדובר על תחליף ביצה שנקרא YoEgg, ואם המקום לא היה טבעוני לחלוטין הייתי בטוחה שיש כאן בלבול כי קשה להאמין שלא מדובר בדבר האמיתי. הטעם יכול להיות מעט מלוח עבור חלק מהאנשים, ובזה כנראה אפשר להאשים את המלח ההודי השחור הדומיננטי, אבל ה"חלמון" התפוצץ ונזל בדיוק כמו שדמיינתי, ואני יכולה להישבע שזה התחליף הטבעוני הכי נאמן למקור שטעמתי אי פעם. אחרי שהתלהבתי מכל הנוסטלגיה המרגשת על הצלחת שלי קלטתי שכמעט סיימתי את המנה בארבעה ביסים בלבד, ובמחשבה שנייה אולי לא הייתי בוחרת דווקא בה אם הייתי צריכה לבחור רק מנה עיקרית אחת. טעים, מיוחד, אבל לא מספיק משביע.
לאחר מכן הוגשה לנו מנת שקשוקה חמה שבדרך כלל מגיעה עם ביצת עין מעליה, אבל לצורך הגיוון ביקשנו מקושקשת טופו במקום. כאן כבר לא הייתה התיימרות ליצירת תחליף מדויק; מקושקשת טופו אומנם לא באמת מזכירה ביצה מקושקשת, אבל אם יודעים לתבל אותה כמו שצריך היא מספיק טובה כדי לעמוד בפני עצמה. זאת של J17 אכן הייתה מעולה, ובעיקר התלהבנו מכך שרוטב העגבניות מתחתיה לא הגיע מצנצנת מוכנה מהסופר, כמו שכבר חוויתי בהרבה בתי קפה, ולגמרי הרגשנו בו כל חתיכת בצל וכל ביס עגבנייה. קצת כמו רוטב פסטה מושקע, בקטע טוב כמובן.
המנה הבאה, ולדעתי גם הטעימה מכולן, הייתה הפנקייק עם גבינת הפטה והפרמזן. אני אוהבת להרבות במילים, אבל פה אפשר להסתפק במילה אחת - מושלם. אם בכל זאת צריך לפרט, אז מדובר בפנקייק רך ואווירירי עם מסגרת קריספית כיפית, שמעליו מונחות פרוסות גבינת פטה ופתיתי גבינת פרמזן (טבעוניות כמובן). המנה הזאת הפכה אותנו למעריצי פנקייק מלוח, ורק בשבילה שווה להגיע לכאן ביום שישי, כי היא המנה היחידה שלא תמצאו בתפריט הבראנץ' באמצע השבוע.
אחרי הפנקייק היה קשה להמשיך, גם כי היינו מלאים וגם כי הוא הציב רף גבוה, אבל בשום פנים ואופן לא הסכמתי לוותר על המנה הכי מסקרנת בתפריט - נקניקיית מרגז מרידיפיין מיט (בשר מודפס בטכנולוגיה חדשנית). הנקניקייה מגיעה בלחמנייה עם חסה, כרוב כבוש וחרדל - כן, בלי קטשופ בכלל, ועל זה אני מעריכה את J17 אפילו יותר. מהסתכלות לשולחנות בצדדים נראה שהמנה הזו הולכת כאן טוב במיוחד, ואני חייבת להודות שהופתעתי בהתחשב בעובדה שהיה מדובר בשעה 11:00 בבוקר.
בינתיים שאריות ביצת העין הסתכלו עלינו מפינת השולחן, אז החלטנו לנסות לאחד בין המנות וזו אכן הייתה בחירה נכונה, ששדרגה את כל הכריך מאוד. בשורה התחתונה הוא אומנם היה מוצלח, אבל אם תגיעו לכאן בציפייה לארוחת בוקר קלאסית כשל אחת הרשתות הגדולות, זו לא המנה לבחור בה.
כשכבר חשבנו שהסתיימה הארוחה הגיח שוב המלצר הצעיר (שהתגלה כבנו של בעל הבית) עם צלחת פנקייק נוספת, הפעם בגרסה מתוקה, שהייתה סיום מעולה לארוחה. לא יודעת אם הייתי בוחרת בה כמנה עיקרית, אבל אם השילוב של צלחת סלטים ופנקייק שוקולד וחמאת בוטנים עושה לכם את זה, תתפרעו. האמת שמדובר בבחירה קלאסית שקשה לטעות בה, כי זו המנה היחידה שלא מבוססת על תחליפים למיניהם - פשוט פנקייק ללא ביצים ועם הרבה שוקולד וחמאת בוטנים. בחירה מושלמת לילדים בררנים למשל.
אם מנה עיקרית אחת ומילוי יחיד של צלחת הבופה לא יספיקו כדי להשביע אתכם, אתם מוזמנים לבחור באופציה של ריפיל ללא הגבלה בבופה (בתמורה ל-100 שקלים במקום 65), אבל ההמלצה שלי היא להסתפק בצלחת אחת ולהתפנק בעוד עיקרית מיוחדת ובקינוח מתוק.
ועניין אחרון: אמא שלי לימדה אותי לא לשתות מיץ לצד הארוחה כי "חבל להרוס את הטעמים", אבל מכונת הגזוז למילוי חופשי (8 שקלים) שמוצבת בכניסה למסעדה הייתה מפתה מכדי שאפשר יהיה לסרב לה. בדיוק כמו שכתוב עליו, הגזוז אכן מזכיר טעם של פעם, ואני לא מתביישת לספר שנעשה כאן ריפיל לתרכיז המישמיש המוגז כמה וכמה פעמים. זה הפך את הארוחה לכיפית יותר, ואני הרגשתי לכמה רגעים בחופש גדול אמיתי.
J17. ירמיהו 17, תל אביב. 03-9442773