אם אתם לא הולכים הרבה למסעדות ואתם בדיוק תוהים לאיזו מסעדה ללכת - תנו לי לפתור לכם את הבעיה: פשוט תלכו להאנוי. מדובר במסעדה חדשה יחסית בסגנון וייטנאמי עם תוספות הודיות ויפניות ועיטורים תאילנדיים, או בקיצור, מזרח רחוק. כשמדברים על המזרח הרחוק אני תמיד מדמיין מלא אנשים, מלא עגלות של אוכל, הרבה רעש והרבה עשן - אבל האנוי היא ממש לא כזאת. היא יפה ונקייה, ומעוצבת ממש מגניב. מה שכן, היא מפוצצת באנשים, אז חובה להזמין מקום מראש, וגם אין מה להקדים. המקום נפתח בשש וחצי, ולפני זה לא ייתנו לכם להיכנס, אפילו שהם נחמדים.
הזמן ככל יכולתך
על החלון של המסעדה כתוב "מסעדת דים סאם". למי שלא מכיר מדובר במנות קטנטנות של כיסונים, ממולאים בכל דבר שבעולם. המקור של הדים הסאם הוא לפני אלפי שנים בדרך המשי בסין. הנוסעים בדרך היו עוצרים בבתי תה קטנים ומתרעננים, ואז היו מקבלים לטעימה גם מנות דים סאם קטנות. לכן עד היום כשבסין הולכים לדים סאם אומרים "בוא נלך לשתות תה". ואמנם, מיד כשהתיישבנו הונחו על השולחן קנקן תה סיני קטן וחמש כוסות קטנטנות. התה היה בלי סוכר אבל מאוד מרווה ומנקה את החך, ואחריו הרגשנו שאפשר לצאת לדרך.
בדרך כלל מזמינים קודם מנות ראשונות, אחר כך עיקריות ובסוף את הקינוחים. אז במסעדת האנוי כדאי פשוט להזמין כל מה שנראה לכם, והכל יגיע ברגע שיהיה מוכן. מכיוון שחלק גדול מהמנות הן מנות קטנות, החלטנו שהכי כיף להזמין הרבה הרבה דברים ולטעום כמה שיותר.
המנה הראשונה הייתה ספרינג רול שרימפס - אגרול פריך ממולא בשרימפס וכל מיני ירקות, שהגיע עם רוטב מתקתק לטבילה. מדובר במנה קטנה, ארבע חתיכות בסך הכל, ולא ממש מיוחדת, אבל בהחלט טעימה. הציון שנתנו לה היה 4, אבל חכו, זאת רק ההתחלה.
מיד אחרי הספרינג רולס הגיעו לשולחן עלי גפן ממולאים בשייטל ומטוגנים, שהוגשו על שיפוד עץ. אנחנו חשבנו שעלי גפן יש רק במסעדות מזרחיות, אבל כנראה שגם במסעדות מזרח-רחוקיות אפשר למצוא אותם. המנה הייתה מאוד מיוחדת, יוצאת דופן וטעימה, וקיבלה את הציון 4.5. לא הספקנו להניח את המזלגות והמלצר המזוקן והחביב הגיע עם סלט וייטנאמי קר - וכמה קר, ככה טעים. היו בו רצועות בקר, אטריות וירקות, והכל בקערה לבנה גדולה. כלנו שלחנו מזלגות וצ'ופסטיקס, ועוד לפני שהספקנו להגיד "מלחמת וייטנאם" המנה נגמרה. הציון - 4.5. בינתיים הקטנה ביקשה וקיבלה קערית של אורז מבושל בציר עוף, ונהנתה מכל גרגר.
במבה בטעם שרימפס
בשלב הזה עשינו עצירה קטנה והזמנו לימונדה מיוחדת, שלפי התפריט עשויה עם למון גראס והייתה מאוד מתוקה וטעימה. עד סוף הארוחה גמענו שבע כאלה. אבא ניסה לשחק אותה אותנטי והזמין בירה מקומית, והיא הגיעה עם קערה קטנה של במבה בטעם שרימפס.
ואז הגיעה לשולחן עוד מנה מיוחדת במינה, שקוראים לה רוטי מטמבה (שזה קצת דומה ל"הקונה מטטה", כשחושבים על זה) והיא מאכל רחוב ידוע בווייטנאם. מדובר בלחם דק, שמרגיש כמו התשובה של וייטנאם לקרפ הצרפתי, ממולא בתרד וכל מיני דברים טובים. לידו הונחה צלחת קטנה של יוגורט, שמי שרוצה יכול לבצוע ממנו חתיכה ולטבול בה. זה היה טעים מאוד, עד כדי כך טעים שמיד הזמנו עוד אחד כזה. הציון, כמובן, 5.
אחרי הרוטי מטמבה הגיע תור הבאן. הבאן היא לחמנייה רכה, אבל אל תיתנו לחוץ הרך והתמים שלה להטעות אתכם. בתוכה מסתתר חזיר פריך ועסיסי (או עוף, אם חזיר לא עושה לכם את זה), יחד עם פטה כבד וכל מיני רטבים טובים. בלי להגזים, מדובר באחד הדברים הכי טעימים שאכלתם בתוך לחמנייה בחיים שלכם. אני חשבתי שזה היה יכול להיות מעולה לקחת כל בוקר אחת כזאת לבית ספר, ועד עכשיו מעציב אותי לחשוב שזה בלתי אפשרי. הציון - 5.
עכשיו הגיע החלק ההודי של הערב, שקראו לו באטר צ'יקן, כלומר עוף בחמאה: מנה לא קטנה של צ׳יקן טנדורי רך כמו שמיכת פוך בלילה הכי קר של השנה, וממש נמס בפה, כנראה בזכות החמאה. הוא מוגש עם אגוזי קשיו (לא מספיק, אגב. רק שלושה הצליחו להגיע למנה שלנו, כל השאר חמקו בדרך) ולידו אורז שיספוג את כל הרוטב הטוב שנוזל ממנו. כמובן שגם העוף הגיע עם צלוחית של יוגורט לבן, למי שמעז לטבול. מי שהעז נתן למנה את הציון 4.
בשלב הזה כבר אכלנו ממש הרבה, אבל הכל היה כל כך טעים שהתחשק לנו עוד. אז הזמנו גם מרק עוף סיני-יפני-תאילנדי. אל השולחן הגיעו חמש צלוחיות עם כפות עשויות חרסינה, ועוד צלחת של נבטים וירקות, שהם השקדי מרק של הווייטנאמים. המרק היה טעים, האטריות שבפנים כיפיות והעוף רך, וגם הוא קיבל את הציון 4.
לקינוח הזמנו גלידה מטוגנת ברוטב טופי, כיסונים ממולאים בבננה ופקאן וקוקילידה ביתית. שלוש המנות היו נהדרות, אבל הכיסונים היו ממש יוצאים מן הכלל.
לסיכום: המסעדה מעולה, הקינוחים מעולים עוד יותר, ואם זאת לא תהיה מסעדת הבית שלנו אני אכעס מאוד. מחיר הארוחה: 416 שקל, שזה ממש זול לכמות כזאת של מנות בשריות.
האנוי, לילינבלום 18, תל אביב, 03-5337962