רופונגי יאקי אודון, אובן קובן (צילום: אפיק גבאי,  יחסי ציבור )
אטריות אודון. היו יכולים לפנק בשייטל | צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור

בכל הנוגע להלכות טיפ לשליחים אני די אחידה – 10 שקלים למשלוח, 20 אם הזמנתי בזמן סופה או בתקופת צוק איתן. כלומר, אם השליח עלול להירטב או למות מטיל בגללי, לפחות שיקבל על זה 20 שקלים. אני לא מורידה מהטיפ על איחור מכיוון שתמיד אניח שזאת אשמת המסעדה, ולמרות שם המדור, אעדיף שלא לירות בשליח. כזאת אני, אדיבה ואצילית. דמי המשלוח, לעומת זאת, הם כבר נושא למרמרת לגיטימית – הרי הם לא מגיעים לשליח, עדיין מצופה ממני להשאיר לו טיפ, כך שמדובר בסתם עוד תוספת נצלנית למסעדה שגם ככה גובה מחיר מופקע על גוש הנודלס הפושר שהיא משנעת לביתי. ואם כבר גוש נודלס פושר, אז אובן קובן, האסייתית מרחוב הארבעה שממנה החלטנו להזמין השבוע, גובה דמי משלוח של 12 שקלים שלמים. כלומר הטיפ לשליח ודמי המשלוח מוסיפים לי לחשבון הסופי 22 שקלים. עכשיו, תגבו דמי משלוח על הזמנות קטנות (אפילו מתחת ל-100 שקלים) או למרחקים גדולים (אני גרה 5 דקות משם), אבל סתם לתקוע את ה-12 שקלים האלה זה גרידי ומעאפן.

יש לנו גם פייסבוק

את המשלוח מאובן קובן הזמנו דרך האתר של ספר האוכל, שבו הבטיחו שהאוכל יגיע "עד שעה ורבע". שעה זה לגיטימי לחכות, אבל לרעוב שעה ורבע? יכלתי להזמין פעמיים וחצי דומינוס. ומסתבר שלא מדובר ב"עד שעה ורבע אבל כנראה שפחות", כי שעה באה והלכה, אימג'ים מגטו לודג' צפו לנגד עיניי, פרק של "האישה הטובה" החל והסתיים והאוכל לא בא. 75 דקות של רעב משתק עברו עלינו, רק בשביל להתקשר למסעדה ולשמוע מטלפן מעצבן ש"כן, זה עלול להתעכב בכמה דקות". וכן, זה היה בסך הכל איחור של 10 דקות, אבל 10 דקות שהגיעו אחרי שעה ורבע של המתנה, שבמהלכה אף אחד לא התקשר להודיע לנו שיכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן. וזה, בואו נודה, לא שווה 12 שקלים, בטח שלא 22.

עוד באוכל טוב:

 

אובן קובן - טייק אווי (צילום: נטע חוטר, mako אוכל)
הסלט: רענן ומפנק. שווה | צילום: נטע חוטר, mako אוכל

חונק או מפנק?

אז המשלוח היה החלק המעאפן יותר בהזמנה מאובן קובן. סלט אטריות זכוכית (36 שקל) היה מעולה, וכלל אטריות שעועית, פפאיה ירוקה, עוף קצוץ, כרוב, קשיו מסוכר ורוטב חמוץ מתוק שבא בול. מרענן, חריף, מתוק וכיפי. מנה ראשונה נוספת של שלוש גיוזות (32 שקל) קטנות וממולאות בעוף הלהיבה קצת פחות, והייתה יבשה ומשעממת אפילו יחסית לגיוזות של הג'ירף שמדי פעם אנחנו מזמינים כמו הפשוטים שאנחנו. למנה עיקרית בחרנו בבולונז אודון (48 שקל) – אטריות אודון עם בשר קצוץ, רוטב סויה ושעועית שחורה ושומשום. מנה שהיא יציאה מוצלחת מאוד, גם בגלל הקרבה האסוציאטיבית לפסטה בולונז שכמובן לא מזכירה אותה בטעם, וגם כי היא לא מזכירה אף מנת נודלס שגרתית אחרת. היא מפתיעה, מקורית, קצת מעושנת ומאוד טעימה. מנה מוצלחת פחות הייתה הרופונגי יאקי אודון (58 שקל), שכללה אטריות אודון מוקפצות עם פטריות שיטאקי, ברוקולי ונתחי שייטל ברוטב סויה מתקתק יתר על המידה. לא מנה גרועה, פשוט משעממת, ויכלו להיות קצת פחות חסכניים על נתחי השייטל, שנדלו בעגמומיות מתוך סבך הנודלס הדביק.

טיק טאק, אובן קובן (צילום: אפיק גבאי,  יחסי ציבור )
קינוח הטיק טאק. ההחלטה הנבונה של האירוע | צילום: אפיק גבאי, יחסי ציבור

לרוב אנחנו לא מזמינים קינוחים במשלוחים, ממגוון סיבות שהעיקריות שבהן היא קמצנותנו וההנחה שאיפשהו, בתהליך הסבוך של הכנת אוכל ושילוחו, מישהו כבר יפשל והקינוח יגיע בחינם. אבל הפעם חרגנו ממנהגנו לטובת קינוח הטיק טאק (28 שקל) שמככב בשלל תמונות אינסטגרם מהמקום. מדובר בשתי אצבעות ירוקות זרחניות שממולאות בקרם דובדבנים ומצופות בשוקולד לבן ותה ירוק. קינוח שעלול להרגיש קצת מוזר לאנשים שלא אוהבים לטעום דברים יפנים מוזרים (שוקולד תה ירוק מזכיר לעתים טעמו של סבון מוצק), או שחייבים שבקינוח שלהם יהיה מעורב שוקולד, אבל הוא אחד המעולים, העדינים, היפים והמוצדקים. כזה שכמעט שווה המתנה מוגזמת, מנות לא אחידות ונודלס פושר.

הזמנה: דרך האתר של ספר האוכל, אבל נקלענו גם לשיחה עם טלפן מבאס.
זמן הגעה: הבטיחו עד שעה ורבע והגיעו אחרי 85 דקות. לא הוצע פיצוי.
אריזה: משעממת אך פרקטית.
מחיר: 214 ₪, אבל על הרבה מנות.
בקשות מיוחדות: לא לצלצל בפעמון. עמדו בזה.
 
>> בפעם שעברה הזמנו ממוזס