אנחנו יודעים, האוכל שנהוג לקרוא לו אצלנו "אוכל יהודי" והוא בעצם אוכל מסורתי של יהודי פולין והסביבה הוא לא האוכל הכי פוטוגני בעולם. שילוב הצבעים אפור וחום על כל גווניהם הוא לא בדיוק הדבר המגרה ביותר בעולם, מודים. אבל גם אם אוכל מהסוג הזה מעלה אצלכם זיכרונות ילדות שמשגרים אתכם ישירות לבית של סבתא וגם אם מעולם לא הכינו אצלכם בבית קיגל - אתם חייבים להודות שמדובר באוכל מנחם במיוחד, שמתאים כמו כפפה ליד לערבים הצוננים.

בימינו כבר לא פשוט למצוא מסעדות שמכינות את האוכל הזה כמו שצריך - למעט בבני ברק, שם עדיין אפשר למצוא לא מעט מקומות שמכינים אוכל ממש כמו פעם. ברוב המקרים אומנם מדובר בכוכים קטנים שקשה למצוא בהם מקום לשבת, שלא לדבר על לקבל חוויית מסעדה אמיתית, אבל הנה, הצלחנו למצוא מסעדה אחת שכיף מאוד לבקר בה.

שלייקס היא המסעדה הקטנה של בני הזוג הינדה ומוטי קניג. היא אומנם נפתחה רק ב-2014, אבל האוכל שיוצא מהמטבח שלהמרגיש כמו אוכל שמוכן כבר שנים, בלי הרבה שינויים. הקהל מגוון בצורה לא צפויה: תמצאו פה הרבה יותר חילונים ממה שתצפו, לצד משפחות חרדיות מהעיר וקבוצות חברי ישיבה שבאים לאכול ביחד, ואם תגיעו ממש מאוחר בלילה, אל תופתעו אם חלק מהשולחנות היושבים בחוץ יפצחו פתאום בשיר. לחילונים שחוששים להרגיש זרים - הסירו דאגה מליבכם. באמת שכולם מתקבלים פה בחיוך, זה לגמרי לא המקום שבו תזכו למבטים מוזרים.

התפריט לא גדול במיוחד, אבל כולל את כל אבות המזון של המטבח היהודי. האמיצים יוכלו לאכול פה גפילטע פיש (38 שקלים) או רגל קרושה (32 שקלים), שנקראית פה געלר, כמו בפולנית - אנחנו העדפנו ללכת על קלאסיקות שהן קצת פחות הארדקור.

את כל הארוחות שלנו בשלייקס התחלנו בכבד קצוץ (38 שקלים למנה קטנה, 48 שקלים למנה גדולה), שמגיע כמיטב המסורת עם בצל מטוגן פריך במיוחד, אבל גם עם שדרוג די מודרני שקוראים לו פה קרקר הבית. מדובר במשולשי בצק פריכים ומטוגנים, סוג של נאצ'וס ביתיים, שהולכים מצוין עם הכבד הקרמי והעשיר, שקצוץ פה יחסית דק, והוא בטעם עדין של כבד ולא עמוס בתבלינים.

כבד קצוץ, שלייקס (צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב)
טעם עדין וטוב של כבד. כבד קצוץ בשלייקס | צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב

אבל לא צריך לסמוך רק על הקרקרים האלה כדי לערום עליהם מהכבד. עם המנות הראשונות מקבלים פה חלה של מאפיית ויז'ניץ הידועה, רכות, מלאות טעם ומעט שרופות בתחתית, סימן ההיכר של המאפייה הוותיקה הזו. יחד עם החלה מגיעים גם טחינה עדינה ונוזלית למדי, פרוסות מלפפון חמוץ ביתי, חזרת שהייתה יכולה להיות חריפה קצת יותר ורוטב עגבניות אווירירי שיזכיר לכם את פרפום העגבניות של אייל שני, רק בלי כל הטקס.

בצק לא שמן, מילוי עסיסי

הקרעפלך המטוגנים (34 שקלים) הם אולי לא לגמרי קלאסיקה של סבתות, אבל מדובר בנשנוש שקשה לעמוד בפניו, עם בצק פריך מאוד אבל לא ספוג שומן ומילוי בשר עסיסי. יש גם שני סוגי קוגל שאפשר להזמין למנות ראשונות (קוגל אטריות וקוגל תפוחי אדמה), אבל הם נמצאים באחת העיקריות שתכף נגיע אליה, אז אפשר לוותר על הזמנה נפרדת.

מרק עוף, שלייקס (צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב)
המרק נהדר, התוספות מושלמות. מרק עוף | צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב

במסגרת הראשונות אי אפשר לוותר על מרק הקרעפלך (42 שקלים), שקצת קשה לחלוק בו אבל שווה להתאמץ. מרק העוף הצח לגמרי זורק אותנו אל הילדות, ופה הוא מגיע גם עם זוג קרעפלך גדולים ממולאים בשר וגם עם אטריות - לוקשן - של פעם. אבל השוס הגדול הוא הקניידלך שבמרק, אולי מאכל הפסח הכי טעים שיש, ופה אפשר לאכול אותו כל השנה. הקניילדך של שלייקס רכים ואווריריים במיוחד, והטעם הזה של קמח המצה שמתערבב עם המרק פשוט כובש. אם כל התוספות האלה לא מספיקות, תקבלו בצד גם שקדי מרק וקערית קטנה של גרגירי חומוס מתובלים.

אם אתם שניים או שלושה אנשים, או אפילו ארבעה שכבר לא כל כך רעבים אחרי הראשונות, תוכלו להסתפק בעיקרית אחת של טשולנט מלכותי (129 שקלים). המחיר שלה אולי נשמע גבוה, אבל מדובר במנת ענק שאף פעם אי אפשר באמת לסיים. היא כוללת המון בשר בקר רך לתפארת, תפוחי אדמה שחומים, המון שעועית, תבשיל של חיטה שהתבשל גם הוא כל הלילה בחמין, ביצה חומה וגם פרוסה נדיבה של קוגל אטריות, שמתחתיה מתחבאת פרוסה עבה של קוגל תפוחי אדמה, קצת שרוף ופריך בקצוות. כל החלקים של המנה טעימים מאוד (הכי כיף לערבב את קוגל תפוחי האדמה ברוטב של החמין), ומדובר באמת בצלחת שתשלח אתכם לשנת לילה ארוכה במיוחד. יש גם גרסה מוקטנת ב-69 שקלים.

חמין מלכותי, שלייקס (צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב)
החמין של שלייקס. בהחלט מלכותי | צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב

אם החמין קצת פחות מדבר אליכם, ישנה גם המנה היהודית (58 שקלים), הכוללת כרע עוף ברוטב שאני לא באמת יודע מה יש בו, אבל הוא לגמרי הרוטב שבו סבתא שלי הייתה מכינה עוף, עם אורז לבן, פרפלה ממכרים (אל תתבלבלו עם פסטת העניבות האיטלקית. פה מדובר בסוג של פתיתים לא אחידים בעבודת יד, שאי אפשר להפסיק לאכל מהם) וחתיכה של קוגל תפוחי אדמה, אם כל הפחמימות האלה לא הספיקו. יש עוד עיקריות של כבד ברוטב פטריות, צלי בקר על פירה, לשון (ברוטב צלי, אלא מה) ומנה שנקראת קוגל יאפצ'ק בקר ועוד לא גיליתי מה היא בדיוק, אבל אני חייב להודות שבדרך כלל הטשולנט לגמרי סוגר את הפינה, ואין מצב לאכול איתו עוד משהו.

בדרך כלל גם לא נשאר פה מקום לקינוח, וגם כך תפריט של קינוחי פרווה פחות עושה לנו את זה, אבל הפעם, ורק למען התחקיר העיתונאי, הזמנו בר שוקולד (32 שקלים). הבר התגלה כמאוד שוקולדי, אגוזי וטעים למדי במגבלות הז'אנר, אם כי די כבד ודחוס.

בר שוקולד, שלייקס (צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב)
בר שוקולד. אם קינוח פרווה, שיהיה שוקולדי | צילום: גיל גוטקין, אוכל טוב

בקיצור, בפעם הבאה שבא לכם אוכל כזה, שכבר כמעט לא מכינים אצלנו, בטח שלא מחוץ לתקופות החגים, תקפצו לשלייקס. הכי טוב לשלב את הביקור במסעדה עם סיור אוכל עצמאי בעיר. ערבי ימי חמישי בבני ברק הם חוויה כיפית במיוחד, גם למי שרחוק עד מאוד מענייני שבת וחג. יש המון אוכל טעים לקנות הביתה, חלות מעולות שיש רק פה, מוצרים נוסטלגיים שלא ידעתם שעדיין קיימים ועיר שוקקת גם בסביבות חצות, כאילו מדובר בשבע בערב.

שלייקס פתוחה רק בימי חמישי, בשעות 12:00-00:00 (באופן רשמי. בפועל היא פתוחה גם עד מאוחר הרבה יותר בלילה), ומחודש הבא היא תיפתח גם בימים ראשון-רביעי בשעות 12:00-17:00.

שלייקס. הקישון 13, בני ברק. 058-4050929. כשר