אם היה לכם ספק עד היום לגבי העלויות המטורפות שאנחנו נדרשים לשלם בישראל – תמיד יש מי שבא וחוצה עוד רף. הפעם זו הרברט סמואל הכשרה בהרצליה; זוג שהגיע לאכול עסקית במקום התבקש להשאיר עוד 36 שקלים עבור שתי כוסות אספרסו. רק כדי לסבר את האוזן - במכונת אספרסו ביתית נשלם בערך שניים וחצי שקלים לכוס, ובמסעדה רגילה יקחו מכם בין 8 ל-12 שקלים וירוויחו כ-500% לפחות מהמחיר של המשקה המריר. במלון ריץ' קרלטון מתברר שחושבים שכולנו פרייארים, אז הם יציעו עסקית צהריים במחיר סביר פלוס של 100 שקלים לאדם אבל יעקצו בקפה. אני מפחד לחשוב כמה לוקחים שם על כוס של יין פשוט.
רק כדי להשוות קצת – אחת הערים היקרות בעולם היא ציריך שבשוויץ. אספרסו קצר יעלה לכם שם 3 יורו - 12 שקלים בלבד. הייתי שם לפני חצי שנה וזה בדיוק מה ששילמתי. בפריז, אם תשבו במקום הכי תיירותי בשאנז אליזה (ואני מקווה שאתם לא), לא יעזו לבקש מכם 18 שקלים לכוס אספרסו. כך גם בלונדון ובניו יורק; בסטארבקס ניו יורק שילמתי לפני שנה על אספרסו קצר 2.5 דולר.
* החיוב המוגזם על כוסות האספרסו. צילום מתוך הבלוג של ניב גלבוע
בזמנו, מלון הילטון תל אביב (בעידודי הנמרץ) הוריד את מחירי היין בכוסות שמוגשים בלובי המלון. בהמשך הם גם הורידו את מחירי הקפה והתה. להילטון, בניגוד לריץ' קרלטון בהרצליה, מגיעים אינספור עשירי ושועי עולם, וגם שם הבינו כי יש גבול לסכומים שאפשר לקחת מסועדים או מאורחי המלון. הטיעון של גזלני המחירים הוא כפול; אם תפנו אליהם בשאלה, הם יספרו לכם על שכר הדירה היקר, הארנונה, עלות מלצרים ועוד ועוד. כל הטיעון היפה הזה נופל ברעש גדול אם רק תלכו מטר וחצי מהם למסעדה דומה - ברוב המקרים תגלו מחירים זולים הרבה יותר. כך גם במרינה בהרצליה. במסעדת הרבט סמואל תשלמו 18(!) שקלים לכוס אספרסו, ובכל מסעדות המתחם – עשרות אחוזים פחות.
הטיעון השני (אותו הם לא יגידו לכם) הוא "זה כי אנחנו יכולים". אתם פראיירים, ובעיקר התיירים שמגיעים לפה ואין להם מושג מה העלויות. האמת? צודקים. אם יש מי שמוכן לשלם 18 שקלים לאספרסו קצר, שיתכבד ויילך לאכול במסעדת הרבט סמואל הכשרה בריץ' קרלטון בהרצליה.
בשנים האחרונות דווקא הצלחתי לשכנע הרבה מסעדות ובתי קפה להוריד את מחירי היין והבירה - ביקשתי מהם לתת לנו אופציה שפויה אחת בתפריט: יין ישראלי טוב בלא יותר מ-30 שקלים, או חצי ליטר בירה במחיר נורמלי של עד 20 שקלים. הקמפיין הצליח, בין היתר, כי אנשים דרשו מהמקומות אופציות זולות – ומי שלא נתן אחת כזו פשוט איבד לקוחות. אבל בישראל, בניגוד לארה"ב, התודעה הצרכנית קיימת אבל לא מבשילה לכדי מרד צרכנים שיכול לשנות משהו - אנחנו מסתובבים עם תחושה שמעל הראש שלנו יש שלט "פראייר", אבל לא עושים עם זה כלום. אז מה עושים? אם כל אחד פשוט יקום ויילך ממקום "גוזל" ולא יחזור אליו, המקום פשוט ייסגר. זה עד כדי כך פשוט.