אבי ביטר הוא סוג של איש רנסנס. זמר, שחקן, תסריטאי, במאי, מפיק, ובשנים האחרונות גם בעלים של קבבייה. ולא סתם קבבייה – ״קבביטר״. הסיבוב הראשון היה ב-2011 כשהיא נפתחה בדרום תל אביב, אבל אחרי כמה חודשים ביטר סגר את הבאסטה בטענה שהוא קרס תחת העומס. בסיבוב הנוכחי הקבביטר ממוקם ברחוב החשמונאים שבמרכז תל אביב, ומסיבת הפתיחה החגיגית צפויה להיערך ב-15 במאי. נכון לעכשיו נראה שביטר עדיין מסתגל לסביבה החדשה, אבל עומד בלחץ. לאט לאט.
במקום הוא מגיש את הקבב המפורסם (מפרגית או מכבש), בפיתה או על לחם טורקי, לחמעג׳ון ועוד כל מיני מאפים טורקיים. בכל שישי בצהריים הוא מצרף לקבב גם את המוזיקה, ומזמין את הלקוחות לקבלת שבת עם הופעה - של אבי ביטר.
כשהקבב המיוחל סוף סוף מגיע, ומבצבץ מהפיתה כמו חיית כיס משונה, אני מתיישב לאכול. לידי ביטר תופס כסא לצד המנהל האישי שלו, אדם שלבוש בחולצת ומכנסי ג'ינס ובודק בממוצע כל שתי שניות את הנייד שלו. איך קוראים לו, אתם שואלים? אבי, כמובן. הוא אוסר עליי לראיין את ביטר, כי הוא כבר הבטיח איתו ראיון בלעדי לאחת מתכניות האקטואליה. כולם מתעניינים בקקביטר החדש. בעודי בולס את הקבב הטעים לכל הדעות, אני נזכר בכמה מסרטי האינדי הקלאסיים של ביטר – סרטים כמו "קורבן האהבה", "המלחין האלמוני" ו"להתראות ארוחת בוקר".
אחרי שסיימתי לזלול לא עמדתי בפיתוי וניגשתי לעשות את הסלפי המתבקש עם האדם שאחראי במידה רבה לעיצוב השקפת העולם שלי בכל מה שנוגע לקולנוע וקבבים. ביטר נעתר, ובזמן שאני כורך את ידי סביב גופו של אליל הזמר הטורקי, אני מנסה לדמיין איך היום הזה יכול להיות מושלם יותר ולא מצליח. ואז ביטר מחליק לי עותק של הסינגל החדש שלו, "הלב שאהב אותך", ואני מבין.
״קבביטר״, חשמונאים 78, תל אביב