לא מעט זמן עבר מאז שהוכרז על פתיחתה של מסעדת שיראטויה (אז היא עוד נקראה שיראטו - "המסבאה של העיר הלבנה" ביפנית) של המסעדן הוותיק עלי גרוסמן (אונמי, טקמארו, טפאו) ועד שהיא נפתחה השבוע סוף סוף להרצה. המקום החדש, שפועל בחלל בו שכנו המזללה וכתית של השף מאיר אדוני, היא מסעדה בסגנון איזאקיה יפנית - סוג של מסבאה אליה באים אחרי העבודה לשתות אלכוהול ולאכול מנות קטנות לצד הדרינקים.
האיזאקיות היפניות הן בדרך כלל קטנות וצפופות, אבל שיראטויה גדולה ומוארת יותר מרובן. למרות החלל הגדול, משהו בעיצוב עמוס העץ והבד, לצד ציור המאנגה גדול במקום, מצליח להשרות אווירה אינטימית יחסית, בטח ביחס למזללה ששכנה שם קודם. מאז ההכרזה על פתיחתה בתחילת השנה, תל אביב כולה חוותה סוג של רנסנס יפני, עם לא מעט מקומות יפנים חדשים שנפתחו או ייפתחו ממש בקרוב.
סקרנים שכמונו, קפצנו לטעום את האוכל בשיראטויה בתקופת ההרצה, גם כדי לספר לכם עליו, אבל בעיקר כי אנחנו חובבים גדולים של המטבח היפני שמנסה לצאת קצת מעולם הסושי על כל נגזרותיו. תפריט ההרצה של שיראטויה גדול למדי, וכולל כרגע ארבעה דפים מלאים בהמון מנות עם שמות יפנים במיוחד (את רובם צריך לפענח יחד עם המלצר). התפריט מתחיל עם מנות סלט קטנות, עובר למבחר סולידי למדי של סשימי, ניגירי וסושי, ממשיך עם מנות חמות קטנות, מנות גדולות יותר (כמו למשל המבורגר יפני), שלושה סוגי ראמן, שיפודי יאקיטורי מכמה סוגים, וגם כמה מנות קטנות מגריל הרובאטה היפני שרכשו במקום. גם תפריט האלכוהול רחב למדי וכולל כמה סוגי סאקה, במחירים מתונים למדי (את הסאקה אפשר להזמין במנות של 180, 240, 300 או 400 מ"ל, במחירים שמתחילים ב-20 שקלים).
ראשונה הגיע אלינו מנת הסשימי משלושה דגים (67 שקלים). סלמון, טונה ואינטיאס הגיעו יחד על קערת קרח גדולה עם תוספות של ירקות קצוצים וטריים שהיו גם יופי של קישוט. הדגים היו טריים, הם נחתכו לפרוסות עבות ונדיבות, ולא היו צריכים הרבה יותר ממעט וואסבי וסויה. איבריגאקו קרים צ'יז (19 שקלים) היא מנה של דייקון (צנון יפני) כבוש ומעושן בקפה, עם גבינת שמנת שלא נשמעה לנו יפנית במיוחד, אבל הומלצה בחום ובאמת הייתה טעימה. הרבה בזכות הטעם המעושן של הדייקון. למרות זאת, היא הרגישה קצת תלושה בעיקר בגלל הגבינה.
מרוקיו (10 שקלים) הוא סלטון זעיר של מלפפון ברוטב יוזו ומיסו שהיה נשנוש כיפי בזכות הרוטב הטעים שהיה עדין מאוד, למרות היוזו שבדרך משתלט בטעמו. דאשי מאקי (15 שקלים) היא חביתת טאמגו עם פטריות נמקו, שימג'י ושום ברוטב דאשי סויה. המנה הזאת הייתה מוצלחת גם היא בזכות הרוטב הטעים, אם כי הטאמגו הייתה יכולה להיות אוורירית קצת יותר.
משם עברנו לשלושה סוגים של ניגירי, ובזכות הישיבה על הבר זכינו לסוג של חוויה יפנית כששף הסושי (שהוא גם השף הראשי של המסעדה) הגיש לנו את אצבעות האורז אחת בכל פעם באופן אישי. אורז הסושי בשיראטויה עדין מאוד, בלי הרבה טעם של חומץ אורז, וגרגירי האורז נפרדים בקלות אחד מהשני. זה לא ניגירי שאוכלים עם המקלות, אלא כזה שמרימים עם היד ואוכלים בביס אחד. כל הניגירי מגיעים כבר מתובלים כך שאין צורך להטביע אותם בסויה. אכלנו ניגירי המאצ'י (18 שקלים), טונה (20 שקלים), שהגיעה עם מעט ווסאבי מתחת לדג, ואונגי (20 שקלים), צלופח חמים, פריך ומתקתק. נכון, לא מדובר במחירים זולים עבור ביס די גדול, אבל הדגים היו מצוינים ונדיבים בגודלם.
צ'יקן נאנבן (26 שקלים) הייתה ללא ספק המנה המפתיעה של הארוחה. פיסות קטנות של עוף מטוגן (כולל עור פריך) ברוטב של סומסום וסויה יחד עם רוטב טרטר שהתגלה כסוג של סלט ביצים עדין, והשתלב מצוין עם העוף הפריך. עברנו אל גזרת שיפודי היקיטורי, שם ניסינו שלושה סוגים: שיפוד לבבות עוף (12 שקלים) שהיה טעים, אם כי הרגיש מעט סטנדרטי, שיפוד פרגיות (10 שקלים) שהיה מתקתק וטעים בזכות הרוטב שנמשח על העוף, ושיפוד לא שגרתי של עור עוף פריך (10 שקלים) שהיה כיפי ושמנמן, והיה יכול להיות מושלם ממש אם היה פריך קצת יותר.
לבסוף, לא יכולנו לוותר כמובן על טעימה של אחד ממרקי הראמן, ומתוך שלושת המוצעים (ראמן מיסו פיקנטי עם חזיר, ראמן על בסיס סויה עם חזיר וראמן טבעוני) נבחר ראמן הסויה (44 שקלים) שהגיע בכמות נדיבה גם הוא. הציר מבוסס החזיר היה עם טעם עמוק ועשיר מבלי להיות מלוח ואגרסיבי מדי, האטריות היו נגיסות ולא רכות מדי, וגם שאר התוספות של הביצה החצי קשה, האצות, השומשום, הדייקון והבצל הירוק, השתלבו פשוט נהדר. החוליה החלשה היחידה הייתה פרוסת הבשר, שהגיעה עבה מדי, מעט יבשה ובאופן כללי קצת חסרת טעם. אם רק ישפרו פה את הבשר, בקלות יהיה פה מתחרה רציני על התואר של הראמן הכי טעים בעיר.
קינחנו בקינוח היחיד שמוגש כרגע במסעדה; פודינג קורומיצו (18 שקלים). סוג של פלאן (או קרם קרמל) לא מתוק במיוחד, עם טיפה מליחות נעימה ואוכמנייה טרייה ובודדת. קינוח קטן ולא מרגש במיוחד, אבל עדין ומעניין מספיק כדי לסיים את הארוחה כמו שצריך. אין ספק, מעניין בשיראטויה. יהיה עוד יותר מעניין לראות איך היא תתמודד מול היפנית החדשה של R2M, אבל בינתיים מדובר בתוספת מוצלחת מאוד לנוף המסעדת האסייתיות בתל אביב, וכזו שגם בתקופת ההרצה מצליחה לעבוד די חלק, מה שמעודד עוד יותר לגבי מה שיקרה פה אחרי קצת השתפשפות. התפריט הרחב גם מזמין ביקורים נוספים כדי לנסות עוד כמה מנות מסקרנות, והביקור הנוסף בטוח יקרה בקרוב.
שיראטויה, נחלת בנימין 57, תל אביב. 077-7101711. לא כשר. בתקופת ההרצה פתוח רק בשעות הערב