אז איך הפיתות החדשות של ארומה? התשובה פשוטה: תלוי כמה אתם רעבים. ואני ארחיב: בדומה לכריכים של ארומה, גם הפיתות עושות את העבודה כשהבטן מקרקרת. עם זאת, בדומה לכריכים, גם בהן עוד לא קרה שמישהו נעץ שיניים ופלט אנחת עונג. יש לכריכים של ארומה איזו תכונה מצערת, שהם לעולם לא עולים על סך מרכיביהם - לא בגבינה הצהובה, לא בחביתה, לא בסלמון ולא בכלל.
אם להתמקד, הפיתה עם החביתה טעימה. לא נגיד שלא. החביתה טעימה, הגבינה טעימה, העגבנייה גם היא טעימה. אבל הביס עצמו? הביס עצמו הוא רק בינוני. איך זה? לא ברור. אולי זה כי חסר מלח, אולי סתם כי אין התחברות בין המרכיבים. על כל פנים, בפיתה העיראקית המצב קשה בהרבה. אם החביתה גרמה לנו להרמת גבה מהורהרת, הרי שהפיתה העיראקית כבר הביאה אותנו לכדי זעם של ממש: ראשית, בזמן שלקח לנו לצעוד מהסניף הקרוב של ארומה הביתה הפיתה הספיקה להיקרע בתחתיתה, שזה ביג נו-נו בפיתות, והטחינה החלה לפרוץ החוצה. שנית וחמור במיוחד: הביצה הקשה אמנם הייתה חתוכה לפרוסות דקות, אך הוצבה בתוך הפיתה ביחידה אחת כמונומנט. אז תודה שהשקעתם בנו ביצה, אבל לא יכולתם להטריח עצמכם עוד 20 שניות ולפזר את הפרוסות בכל שטח הפיתה? בדומה, גם הטחינה הייתה מרוכזת כולה באזור אחד, ובקיצור - מי שחושב שמצפה לו סביח, נכונה לו אכזבה גדולה.
הפיתה השלישית שמציעים בארומה (בסניפים נבחרים בלבד) היא פיתה עם עוף בגריל, שאת איכותה היינו מדרגים איפשהו בין שתי הפיתות האחרות. טיפה יבש, קצת מזכיר שווארמה בתיבול, אבל חוץ מזה בסדר.
תשאלו למה אנחנו כל כך ביקורתיים כלפי הפיתות של ארומה, שכל כוונתן טובה, ונשיב לכם שבעולם שבו מתקיימת מסעדה כמו מזנון, שמגישה פיתות שהן מלאכת מחשבת, שכל רכיב בהן נבחן עד הסוף לפחות פעם אחת - אי אפשר למכור כריכים בפיתות של פס ייצור. פשוט לא.
אשר למחיר, גם הוא אינו מספק. הפיתה עם החביתה והפיתה העיראקית עולות 26 שקלים (כשיושבים - 28. אצל אייל שני, אגב, פיתה מקבילה עולה 32 שקל - בסך הכל 4 שקלים הפרש), והעוף בגריל - 30 (32 בישיבה).
* הפיתות יוגשו ברשת ארומה ישראל (שימו, לא בארומה תל אביב) עד סוף החודש.