ספר חדש טוען: רוב מה שאנחנו חושבים על דיאטה לא נכון

נו, אז מה לדעתכם עדיף – להפריד פחמימות וחלבונים, לאכול לפי סוג דם או לשתות מיצי ירקות ועשב חיטה? חושבים שתחום הדיאטות בבלגן? חכו שתשמעו על הספר החדש שיצא בבריטניה, שמאיים לשנות (שוב) את כל מה שחשבנו שאנחנו כבר יודעים על ירידה במשקל.

"מגיפת ההשמנה: מה גרם לה ואיך אפשר לעצור אותה?" – ככה קוראים לספרה של התזונאית והחוקרת זואי הרקומבי, שנותן לקוראיו כמה המלצות שנויות במחלוקת. "אף מחקר לא הוכיח בוודאות שאכילת שומן רווי קשורה למחלות לב, לא כל שכן גורמת להן", היא אומרת, למשל. בתוך כך היא דוגלת באכילת שומן מן החי, מה שאומר שטבעונים נמצאים מבחינתה בתחתית שרשרת המזון.

הנה שישה מהמיתוסים שהרקומבי מנפצת בקול תרועה רמה:

המיתוס: פחמימות מורכבות הן חלק חשוב ומרכזי בתזונה שלנו.

למה לא? הבעיה עם אכילת המזונות הללו, אומרת הרקומבי, היא שכשהגוף מעכל את הפחמימה, הוא מפרק אותה לגלוקוז. התהליך הזה גורם לגוף לייצר אינסולין, שעוזר לו להתמודד עם הסוכר העודף. אחד התפקידים העיקריים של האינסולין הוא אחסון השומנים, כלומר – כשאנחנו אוכלים פחמימות, אנחנו בעצם הופכים את הגוף למחסן שומן אחד גדול. אם אתם לא מוציאים מספיק אנרגיה, הקלוריות המיותרות יצטברו ויהפכו לשומן.

אז מה עושים? אוכלים מזונות "אמיתיים", לא מעובדים, כמו בשר, דגים, ביצים וירקות, וכמה שפחות פחמימות.

המיתוס: ירידה במשקל היא פונקציה של הקלוריות שאנחנו צורכים מול הקלוריות שאנחנו מוציאים.

למה לא? "הלוואי שזה היה כל כך פשוט", אומרת הרקומבי. "אנשים חושבים שאם הם יורידו 500 קלוריות ביום, הם ירדו חצי קילו בשבוע. זה אולי נכון בהתחלה, אבל אז הגוף ירגיש שהוא במצב של רעב ויכבה את המערכות שלו כדי לחסוך באנרגיה".

אז מה עושים? לדעת הרקומבי, ירידה במשקל היא שאלה של ניצול ואגירת השומן בגוף. כדי להכניס את הגוף למצב של שריפת שומנים צריך להפחית בפחמימות, לא בקלוריות.

המיתוס: אם רוצים לנצח את מגיפת ההשמנה, המפתח הוא יותר פעילות גופנית.

למה לא? לכאורה זה הגיוני – אם נתעמל יותר נשרוף יותר קלוריות, השומן יירד והמטבוליזם יעלה. אז זהו, שלא. התעמלות יתר תגרום לרעב יתר, והגוף יזדקק לעוד פחמימות כדי לפצות על המחסור.

אז מה עושים? בדיאטה חשוב מה מכניסים לפה. אם נשלוט בתזונה, זה לא באמת משנה מה נעשה מבחינת התעמלות גופנית.

המיתוס: שומן זה רע

למה לא? "שומן מן החי הוא לא רע", אומרת הרקומבי. "אנחנו צריכים לחשוש משומן שמיוצר על ידי אדם. מאיפה הגיעה התפיסה שבשר מלא בשומן רווי? ב-100 גרם של צלעות חזיר יש 1.5 גרם שומן רווי". השומן, היא אומרת, חיוני לנו, בגלל הוויטמינים המסיסים שבו (A, D ו-E), שעוזרים לראייה, לבניית עצמות, בריאות הנפש, מניעת סרטן, הגנה על כלי הדם ומניעת מחלות לב.

אז מה עושים? אוכלים שומן מן החי – שנמצא בבשר, דגים, ביצים ומוצרי חלב.

המיתוס: מומלץ לאכול הרבה סיבים

למה לא? סיבים, כך סיפרו לנו, עוזרים לנו להרגיש שובע ומסייעים בעיכול. הרקומבי, כמה מפתיע, לא ממש בעד. לדבריה, בזמן שאנחנו מעכלים מינרלים חשובים נספגים לדם, לכן לא צריך לשאוף לעיכול ופליטה מהירה של המזון מהגוף.

אז מה עושים? מתרכזים פחות במה שיוצא מהגוף, כמה ומתי, ויותר במה שנכנס לגוף.

המיתוס: ירקות ופירות הם חשובים ומזינים

למה לא? קודם כל, טוענת הרקומבי, אין כל הוכחה לכך שאכילת חמש מנות פרי וירק ביום, כמו שממליצים, באמת מונעת סרטן. לדבריה, מדובר בקנוניה של הארגונים החקלאיים. כן, ירקות הם תוספת מצוינת לדיאטה - אם הם מוגשים בחמאה, שמכילה שומן מן החי, תאמינו או לא. לעומתם, פירות עשירים בסוכר שהולך ישירות לכבד ומאוחסן כשומן.

אז מה עושים? "המינרלים והוויטמינים במזונות מן החי – בשר, דגים, ביצים ומוצרי חלב – טובים בהרבה מאלה שיש בפירות", אומרת הרקומבי.

>> מה יותר בריא: לינדט תפוזים או פרה עם עדשים?

• דיאטה
• פחמימות
• פעילות גופנית
• שומן רווי